סיר לבישול איטי נושאים: שבת, כללי

שאלה
בשנים האחרונות נפוץ סיר לבישול איטי (slow-cooker) המיועד לחמין בשבת. מדובר בסיר מכובד (בדר"כ עשוי חרס) הראוי להגשה לשולחן. הסיר מתחמם כל השבת בתוך סיר חיצוני חשמלי, העוטף אותו מכל עבר, פרט למכסה.
הסיר מורכב משני חלקים: א. כל' קבול מחרס שעליו מונח מכסה ובתוכו מכניסים את התבשיל. ב. מכשיר חימום שבתוכו מכניסים את כלי החרס, ויש בו דרגות שונות של חום שאפשר לכוון אותם לפי הצורך. מכשיר החימום מקיף את כלי החרס בכל היקפו ובכל משך גובהו וכלי החרס מונח בתוכו בסמוך מאד לדפנותיו.
האם מותר לבשל בו חמין לשבת או שיש לחשוש לאיסור בישול והטמנה?

תשובה
מאחר ובמכשיר זה יש דרגות חום שונות שרגילים לבשל בו, ואפשר להפעיל אותם על ידי הכפתור שנמצא בצידו החיצון לסובבו בהתאם לדרגת החום הרצויה, ממילא הוא נחשב ככירה שאינה גרופה וקטומה שאסור להשהות בתוכה תבשילים אשר לא נתבשלו מערב שבת כשיעור מאכל בן דרוסאי. וכפתור 'מצב שבת' לא מועיל כל עוד שקיימים שאר הכפתורים, [ואין זה דומה למיחם מים שאין בזה בישול עוד]. ולכן לכאורה יש במכשיר חששות איסור משום גזירת שהייה, חזרה והטמנה.
והנה כדי להימנע מאיסור שהייה צריך לבשל את המאכלים מבעוד יום באופן שיהיו ראויים לאכילה לכל הפחות על ידי הדחק. יש אפשרות להפוך את המכשיר ל'גרופה וקטומה' על ידי שעושים הפסק פח בין קדרת החרס לבין מכשיר החימום, או באופן שמוציאים את הכפתור שמווסת את החום כדי שלא יוכלו להשתמש בו בשבת. אך עדיף לשים הפסק פח כנ"ל.
לגבי איסור חזרה, כל עוד שהמכשיר נידון ככירה שאינה גרופה וקטומה אסור להחזיר את הסיר בשבת לאחר שהוציאו אותו מהמתקן, ואפילו אם נתבשל כל צרכו מערב שבת ואפילו הוא מצטמק ורע לו, שהרי חזרה אסורה באינה גרופה וקטומה אף במבושל כל צרכו. באפשרות הנ"ל שעשה הפסק פח בין הקדרה לבין מכשיר החימום, יש להסתפק לגבי חזרה, מאחר ועל אף שהמכשיר נחשב כגרוף וקטום, מכל מקום כאן הוא עושה חזרה לתוך הכירה ולא על גבה [כמו בפלטה שמניחים על גביה], וחזרה לתוך הכירה אסורה אף בגרוף וקטום. אך יתכן דכיון שהפסק הפח ממעט את חום המכשיר, יש בזה היכר ויהיה מותר להחזיר אף לתוכה. ועיין משנ"ב סי' שי"ח ס"ק צ"ד ובשו"ת אג"מ אור"ח ח"ד סי' ע"ד אות כ"ז.
לגבי איסור הטמנה, יש אומרים שמאחר והצד העליון שיש עליו את מכסה הסיר לא טמון בתוך המכשיר, נמצא שהדבר תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א לגבי הטמנה במקצת, ולבני אשכנז שסוברים כרמ"א דהטמנה במקצת לא שמה הטמנה הדבר מותר, ואולם דעת הגרשז"א שיש בזה איסור של הטמנה בדבר המוסיף הבל אף שהקדרה גלויה מלמעלה, לפי שמאחר שרוב הקדרה מוקפת בגופי חימום, הרי זה ממש כקדרה טמונה בגחלים, וההפסק המועט של האויר שבין הקדרה לבין מכשיר החימום אינו נחשב הפסק. אמנם בסיר שגופי החימום נמצאים בתחתית הסיר ולא מן הצדדים, או שהם נמצאים רק בצדדי הסיר ולא בתחתיתו, גם דעת הגרשז"א להקל לשיטת הרמ"א דהטמנה במקצת לא שמה הטמנה. עוד ניתן להקל לפי דעתו באופן שעושים הפסק של קדרה מפח בין קדרת החרס לבין מכשיר החימום באופן שיתמעט קצת החום, והוסיף שטוב שקדרה זו תהיה בולטת לחוץ וניכרת, ואין די בנייר אלומיניום, ובאופן זה היתה דעתו שאפשר להקל שאין כאן הטמנה אסורה. גם זאת לא התיר אלא בתנאי שהתבשיל יהיה מבושל כל צרכו מערב שבת, כדי לצרף את שיטת המרדכי שבתבשיל המבושל כל צרכו לא גזרו איסור הטמנה במוסיף הבל.
באופן שגוף החימום עובד על טרמוסטט, בסיר כזה צריך להזהר גם מלגרום את חידוש הזום החשמלי בשעה שהטרמוסטט ניתק אותו, לכן במצב כזה ברגע שנטל לידיו את הסיר הפנימי והדפנות הצטננו אסור להחזיר בכל מצב.
לבני עדות ספרד, הנה דעת השלחן ערוך (סימן רנג סעיף א) שאפילו הטמנה במקצת שמה הטמנה, אך מכל מקום כתב הגר"ע יוסף שמותר להשתמש בסיר בישול איטי לצורך חמין הנאכל בשחרית של שבת, מכח ספק ספיקא, שמא הלכה כמו הדעות שכל שמטמין לצורך מחר אין איסור הטמנה, ושמא כל שאינה מכוסה למעלה בבגדים לא נחשב הטמנה.

לאור האמור, המסקנה היא:
א. יש לבשל את החמין לפני שבת לפחות עד למצב ראוי לאכילה (''כמאכל בן דרוסאי'', שליש בישולו), או להניח בו (סמוך לשבת) בשר חי שמתבשל באיטיות.
ב. לקראת שבת יש להעביר את הכפתור למצב 'איטי' (LOW) או 'מהיר' (HIGH), אך לא מצב אוטומטי (MED) הפועל לפי תרמוסטט. הסיבה לכך: הוצאת הסיר כולו להגשה גורמת מיידית לקירור הדפנות, וקיים חשש סביר להפעלת החימום מייד.
ג. אין לכסות את מכסה הסיר במגבת וכד' משום הטמנה.
ה. החוששים להטמנה גם במכסה גלוי, יגביהו מעט את הסיר הפנימי, ע"י הנחת כיסויי מתכת וכיו"ב מתחתיו, כך שיחרוג מעבר לדפנות הסיר החיצוני.
ו. מכיוון שמדובר בסיר לבישול ולא ב'פלטה של שבת', אין להחזיר את הסיר הפנימי אל המעטפת החיצונית החמה בשבת עצמה.

מקורות להרחבה:
בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ל"ד אות ה' כותב להחמיר בזה הכלי, כי לדבריו הפסק האויר שבין הקדירות אינו נחשב כדי להצילה מדין הטמנה, כיון שכך הוא הדרך לבשל בה גם בימות החול, ועשוי במיוחד במידה כזו, שכך מתבשל האוכל ביעילות, ואף לשיטת המשנ"ב והפוסקים שצריך הטמנה גם מלמעלה, בזה הסיר כיון שהדרך תמיד לבשל בו בלא כיסוי נוסף למעלה (זולת כיסוי הסיר עצמו), אין בכך משום היכר להפקיע ממנו דין הטמנה, והו"ד גם בס' מאור השבת (ח"ב מכתבי הגרשז"א ל"א) ובעוד כמה מספרי המלקטים, ונשאו ונתנו בזה הרבה, דהא גם לענין העמדת קדירה בגומא וקאכלין שהיה הדרך לבשל כך, ומ"מ לא מצינו לגזור 'הטמנה', והטעם עקב כי יש רק קצת אויר מפסיקו. וראה ארחות שבת פרק ב סעיף פח. והביא שם בהערה אות קמ"ט שהגרי"ש אלישיב ייעץ להגביה את קדרת החרס באופן שיהיה הפסק אויר ניכר בין מכשיר החימום שלמטה לבין שולי הקדרה, ובאופן זה מצרפים את השטח של מכסה הקדרה שאינו מוטמן עם השטח של תחתית הקדרה שגם היא אינה מוטמנת ועם חלק מדופני הקדרה הבולטים לחוץ, ובאופן זה אם לא יהיה רוב הקדרה מוטמן דעתו להקל. והגרשז"א זצ"ל נקט שאין לצרף את תחתית הקדרה לחשבון השטח שאינו מוטמן, כיון שהחום מגיע מלמטה. חזון עובדיה הלכות שבת חלק א' (עמודים סד-סה).