לשונות העמים ברש"י נושאים: כללי

שאלה
מדוע יש בפירוש רש"י על התורה, ראיות מלשונות העמים
למשל:
'פדן ארם' (בראשית כ"ה כ') רש"י: בלשון ישמעאל קורין לשדה פדן.
'קשותיו' (שמות כ"ה כ"ט) רש"י: בלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסוא.
'טוטפות' (דברים ו' ח') רש"י: טוטפות - טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים.
'לא תתעמר בה' (דברים כ"א י'ד) רש"י: בלשון פרסי קורין לעבדות עימראה ?

תשובה
לשונות העמים המובאים ברש"י יש בהם קדושה. ומקובל עוד כי הם תיבות של לשון הקודש שנפלו לשפות אחרות. על אחת וכמה לשונות העמים המובאים בתורה.

מקורות להרחבה:
בספר דברי חנה השלם (עמוד תנג) מובא שהגאון רבי חנה הלברשאם אב"ד קאלאשיץ, אמר שזקינו הקדוש משינאווא הקפיד כשלמד רש"י להוציא בפה גם את המילים הלועזיות, ואמר שיש בזה אותה קדושה כמו בשאר המילים של רש"י.
ומעשה נפלא הביא המנחת אלעזר ממונקאטש בספרו 'דברי תורה' (מהדורה תנינא אות ז), שב'טיש' שערך הרבי מדזיקוב בראש השנה והגישו כמין חלות מיוחדות ששמם היה 'ראדיש', את החלות האלו היו מכינים במיוחד לכבוד ראש השנה. אלו לא היו חלות ארוכים כמו חלות רגילות אלא חלות עגולות, שכידוע גם היום ניתן לראות שהרבה מאפיות בימי חודש תשרי מכינות דווקא חלות עגולות כפי מנהג ישראל, והחלות העגולות האלו היו נקראים בשם 'ראדיש'.
והרה"ק מדזיקוב ישב בטיש ואחרי שהוא אכל מהחלות 'ראדיש' הוא התחיל לומר כל מיני רמזים וגימטריאות על המילה ראדיש. פנינים ופרפראות, כשהכל נעוץ וטמון במילה הזו 'ראדיש'. והיה שם חסיד מורשה שבפולין שברח בעקבות הגזירה שהייתה באותם ימים, ובליבו התפלא מאוד הרי ראדיש זו לא מילה בלשון הקודש או בלשון חכמים, מילה שכתובה בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה, זו מילה באידיש או בפולנית, ומה שייך לעשות רמזים ומשמעויות עמוקות במילה כזו. ועוד והוא העיקר, החסיד נזכר בעירו ובכל ערי הסביבה ששם בכלל לא קורים לחלה כזו בשם ראדיש השם של זה הוא חלה עגולה ולא יותר וכי מה הם יעשו? אצלם אין את הרמזים האלו?
כך החסיד עומד לעצמו ומתפלא. עברו ימי ראש השנה, עברו ימי חודש תשרי, ובמשך הזמן הגזירה התבטלה והחסיד שב למקום מגוריו היות שהרבה זמן הוא כבר לא היה אצל רבו החידושי הרי"ם, החליט החסיד לנסוע אל הרבי. הוא מגיע לרבי ומספר שבמשך זמן רב הוא ברח מהגזירה והוא התחבא בדזיקוב, שם הוא היה בימים הנוראים בצילו של הרבי ר' אליעזר מדזיקוב. החידושי הרי"ם התעניין אצל החסיד על הדברי תורה שאמר הרבי מדזיקוב, והחסיד אמר לחידושי הרי"ם את שלל הרמזים שהרבי מדזיקוב מצא במילה ראדיש החסיד לא אמר כלום אבל החידושי הרי"ם הרגיש וראה ברוח קדשו שהחסיד, איך לומר, מזלזל, ברעיונות החסידיים הללו החידושי הרי"ם תפס את המחשבות שלו והרגיש שהחסיד הזה חושב מה יעשו אלו שלחלות העגולות לא קוראים ראדיש, כמו במחוז שלו, בוורשא, שם לא היו קורים לזה כך, האם שם אין את הרמזים האלו?
ואז החידושי הרי"ם נענה ואומר לו: אם אתה מזלזל בזה, הרי שאתה מזלזל גם בתפילין שלך, החסיד היה בהלם, מה הרבי מתכוון. אבל החידושי הרי"ם המשיך מיד: מהיכן יודעים שיש ארבע פרשיות בתפילין: חז"ל דורשים במסכת סנהדרין: והיו לטוטפות – טט בכתפי שנים, פת באפריקי שניים. דהיינו: המילה טט במקום רחוק ששמו כתפי פירושו שתיים, ואילו באפריקה פת הכוונה שתים – וממילא טטפות זה שתיים ועוד שתיים שווה ארבע. שאל החידושי הרי"ם את החסיד: אתה גר באפריקה? פעם היית בכתפי? יצא לך פעם להשתמש עם המילה טט או פת במשמעות של שתיים, כשאתה אומר שתיים ועוד שתיים אתה אומר טוטפות? אז מהיכן אתה יודע שהכוונה היא לארבע פרשיות אלא שהיות ויש מקום שכך קורים לזה, הרי שאפשר למצוא בזה רמזים עד לגופי תורה ממש! תפילין! וכך הוא הדין בראדיש, בוודאי שהרבי מדזיקוב יכול לדרוש בזה רמזים, אם במקומו כך קורים לזה.
והמשיך המנחת אלעזר ממונקאטש והסביר עד כמה צריך להזהר בגחלתם של הצדיקים ובדרשותיהם שנתנו רמזים לשבח בכל דבר ודבר.
ובאמת מובא בספה"ק לגבי תפילין, שהרי יסוד המצוה לשעבד תאוות ומחשבות לבנו, ובכלל זה לשעבר אומות העולם, כמבואר עוד מזה בליקוטי מהר"ן וכן בשפת אמת ובהרבה ספרי חסידות.
וביארו שם איך יתכן שתפילין, שהם היסוד, האות, אחת מג' האותות, למדים מלשונות הגוים, וכתב באמרי אמת בפרשת בא: איתא לטטפת וכו' טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, המצוה נתלתה במקומות אחרים כדי להוציא כל ניצוצות הקדושה מכל השבעים לשון שנתפזרו בהם ישראל וזהו מה שדרשו על תפילין מה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והרי זה כענין אשכיר חצי מדם וגו' מראש פרעות אויב, ענין זה נמשך עד לעתיד דאיתא בגמרא שכסף מצרים חזר למקומו ואם כן מה היתה הפעולה בזה שהוציאוהו אלא שמצרים היתה כור הברזל ועדיין צריך בירור וכו'.
והשפת אמת כתב בפרשת בא (שנת תר"נ) בפסוק והי' כו' לאות כו' ולזכרון ב"ע כו' תורת ה' בפיך. כי הקב"ה תלה התורה ומצות ביצ"מ. כמ"ש אנכי ה"א אשר הוצאתיך. והיינו שא"י לזכות לתורה עד שיוצאין משיעבוד הטבע והסט"א. כדאיתא מאן דכפות באחרא א"י לקבל עמ"ש. והוצרך הקב"ה לעשות לנו נסים ונפלאות לצאת מן הטבע. והש"י זכר עשה לנפלאותיו. ונתן לנו מצות שעל ידיהם מתעורר ונזכר יצ"מ. כמו במצות תפילין. ד' פרשיות. שנים מיצ"מ קדש והי'. וב' לקבל מלכותו ומצותיו שמע והי'. ורמזו חז"ל טט בכתפי שנים פת באפריקי שנים. לקבל עמ"ש על שכמם. ולפרוק שיעבוד הסט"א. וצריך כל אדם לידע כי המצות שנתן לנו הש"י. בפרט אותן שנק' אותות. הם פועלים ומסייעים לכל אדם. וכמו שאדם מניח תפילין למטה ורוצה לצאת משיעבוד הגוף ולכנוס לקבלת מלכות שמים. כמו כן השורש בשמים מוציא נשמתו ונפשו מסט"א ומתקשר אל הקדושה. ורמזו חז"ל בתפילין דמרי עלמא ע"ש פ"ק דברכות. והרמז כנ"ל כאשר בנ"י מניחין תפילין למטה בעוה"ז ופורקין מעצמם עול סט"א ומקבלין עליהם עול מלכותו ית"ש. כן כביכול הקב"ה מניח תפילין וקושר את בנ"י אליו. ופורק מעליהם עול סט"א. לכן בתפילין דמרי עלמא ג"כ ב' פרשיות לשבחן של ישראל מי כעמך ישראל. מי גוי גדול כו'. וב' פרשיות להצילם מסט"א. או הנסה אלקים. עם נושע בה' כו'. ובשבת קודש אחז"ל שא"צ תפילין שהם עצמם אות. כי שבתות וי"ט הם בעצמם זכר ליצ"מ ונתעורר בהם גאולת מצרים בלי עובדא. ויכולין לעשות כולו תורה. שהנשמה היורדת בש"ק היא חירות משיעבוד הסט"א דלית לון שליטה בש"ק ומתעברין מינה כו'.
וראה בליקוטי מוהר"ן (קמא תורה לג).