להאריך ב'אחד' של שמע ישראל נושאים: תפילה, כללי

שאלה
מה המקור להאריך במילה 'אחד' בשמע ישראל, והיכן צריך להאריך?

תשובה
מובא בגמרא (ברכות יג:) 'כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו', ויאריך בח' כשיעור שימליכנו בשמים ובארץ, ובד' כשיעור שימליכנו בארבע רוחות השמים. ויש אומרים שיאריך רק בד'.
אבל צריך להזהר שלא לשבש את האותיות, ולכן למי שקשה לבטא נכון, העיקר שיאמר במתינות, ויזהר שלא יהפוך את הד' שבסוף מילה לד' שוואי"ת (כאילו הייתה מנוקדת בשו"א), אלא יכול לעשות זאת במחשבה אף אחרי שאומר את הד' קודם שיאמר 'ברוך שם'.

מקורות להרחבה:
בגמרא (ברכות יג:) 'כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו', אמר רבי אחא ובד', אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בח'. וכתב רש"י (שם ד"ה ובד') שיאריך בד' כשיעור שימליכנו בשמים ובארץ ובארבע רוחות השמים, ובח' לא יאריך, וכוונת רב אשי שלא יאמרה בחטף אבל לא שיאריך בה.
אולם רבינו יונה (ד"ה ובלבד) כתב שצריך להאריך גם בח', ויאריך כשיעור שימליכנו בשמים ובארץ, ובד' יאריך כשיעור שימליכנו בארבע רוחות השמים, ולדבריו כוונת רב אשי שלא יחטוף בח', שיש להאריך גם בח'.
וכן פסק השו"ע (או"ח סימן ס"א ס"ו), שצריך להאריך גם בח' וגם בד' כשיעור המבואר. וכתב שלא יאריך יותר מכשיעור זה. והוסיף שיש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולארבע רוחות.
וכתב המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פ"ח) הטעם, שאריכות ב'אחד' מורה על אחדות גמורה, ומצד אחדותו הוא נצחי, ומי שמאריך ומורה על הנצחיות, אז מאריכים לו ימיו ושנותיו.
וכתב בשו"ע הרב (שם ס"ז) שלא יפה עושים המדגישין ומאריכין יותר מדאי, ונראה כאלו הד' נקודה בשו"א, ומה שאמרו להאריך בד' של אחד לא אמרו להאריך ולמשוך בקריאת הד', שהרי כל אות שבסוף התיבה ואין נקודה תחתיה היא נחטפת לגמרי, אלא יאריך במחשבתו להמליכו בד' רוחות בקריאת הד' ואחריה, בטרם שיתחיל ברוך שם.