כללי הזהירות בהוצאת חמין (טשולנט) בליל שבת נושאים: שבת, כללי

שאלה

דרכם של בחורי ישיבה רבים שזוכים לעסוק בתורה בכל ליל שבת, שבחצות הלילה הם נוהגים לטעום מקדירת החמין-סיר הטשולנט, לקיים בצוותא חדא "טועמיה חיים זכו" מהטשולנט של סעודת הבוקר. ועל כן ברצוני לברר האם מותר להוציא בכף כשהסיר על הפלטה, והאם יש עוד כללים נחוצים שעלינו לדעת כדי שלא להיכשל חלילה בהלכות שהייה וחזרה המורכבות?

תשובה

במשנה ברורה מביא מחלוקת אם מותר לקחת בכף כאשר הסיר על האש מחמת חשש מגיס, ודעתו להחמיר בזה ומתיר רק לקיחה בכלי ראשון שהוסר מהאש, בהגסה ממש הוא אוסר גם באופן זה.

החזון איש לעומת זאת היה סבור שעדיף להוציא מהסיר בעודו על הפלטה אך לעשות זאת בנחת, מאשר כמו שהעולם נוהג ע"פ משנה ברורה שמחזיקים את הקדרה ביד ואז מחזירים אותה. אולם כאמור העולם נוהג כהמשנה ברורה.

אם יש בתוך הטשולנט עצמות עוף, זה סיפור שלם אם מותר בכלל לסגור בחזרה את המכסה, כי בליל שבת חוששים שהעצמות עדיין לא הגיעו לשליש בישולן (ההנחה היא שבבוקר אפשר לאכול אותן, בניגוד לעצמות בקר). דעת רבי משה פינשטיין שממילא אף אחד לא אוכל היום עצמות וממילא אין לחוש לכך. ואילו רבי שלמה זלמן אויערבאך החמיר בזה כי אולי באר"י המנהג שכן אוכלים עצמות. אמנם כיום זה פחות מצוי.

הפוסקים (ראה ארחות שבת חלק א פרק א ליד הערה קצו ובה) מאפשרים למשל להוסיף מים רותחים ממיחם שעל האש לתוך החמין שנתייבש (בעירוי בנחת שלא יגיס).

כל זה כאשר הסיר עומד על פלטה, אבל אם הוא עומד בלעך שמכסה את האש, דעת החזון איש (סימן לז סק טו) שכשהסיר עומד על בלעך זה נחשב כאינה גרופה וקטומה. ולכן מדינא אסור להסיר את הסיר ולהחזיר.

מקורות לעיון והרחבה: משנה ברורה סי' שיח ס"ק קיג בשם האליה רבה. וראה שם ס"ק קיז. ארחות שבת פרק ראשון סעיפים צג-צה.