יניח עד שיבוא אליהו נושאים: כללי, השבת אבידה

שאלה
לפני כמה שנים הייתי שבת ברובע היהודי, מצאתי ליד שער ציון תיק עם כמה בגדים, ונעלי בית. תליתי שם שלט, ולא פנה שום אובד, כעבור זמן רב השתדלתי לאוורר את הבגדים, כעת ברצוני לשאול: א. האם אני חייב לשמור כך עד שיבוא אליהו? ומה אני אמור לעשות עם החפצים הללו?

תשובה
המוצא אבידה, ועשה מה שיכול בכדי למצוא את הבעלים ולא מצא, יניח את החפץ עד שיבוא אליהו. אם רוצה יכול להשתמש בו, ע"י שירשום לעצמו את שוויו, ואם יש סימנים ירשום גם אותם בצורה מדויקת בפנקסו.

מקורות להרחבה:
כתב השו"ע (חו"מ סימן רס"ז סעיף טו) דאם הכריז ולא באו הבעלים, תהא המציאה מונחת אצלו עד שיבוא אליהו. ושם (בסעיף כ"א) כתב שאם מצא תפילין שהוא דבר שמצוי לקנותו בכל שעה, שם דמיהן ומשתמש. והסמ"ע (שם סק"ל) כתב דמשמע מלשון הרמב"ם דבשאר דברים אף המצוין לקנותם מ"מ חביב לאדם דבר שרגיל בו. אבל כתב שהטור לא כתב אלא כלשון המחבר, דפירות וכל כיוצא בזה מוכרן מיד.
ובערוך השולחן (סימן רס"ז סעיף יד) כתב דכל דבר המצוי לקנות א"צ לטפל בשמירתו ומוכרה. וכן כתב בשו"ת חתם סופר (חו"מ סוף תשובה קכב) דטוב יותר שישומן ויכתוב בפנקס שיש בידו וכך שווים, וישתמש בהם.
וכן פסק הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה חו"מ סימן מ"ה אות ד') דלאחר זמן יכול לרשום בפנקסו מה שמצא, ואם יש בדבר סימן שירשום כל הסימנים וירשום גם השווי של האבידה, וזה מה שצריך לעשות בכל מקום שהדין להניח עד שיבוא אליהו, שממה שכתב יוכל לברר הדבר לכשיתבקש.
אמנם כל זה באבידה דיכולים להשיג ולקנות מחדש, אבל באבידה בעל ערך אישי, שאי אפשר לקנות מחדש, כגון מזכרת אישית או חפץ עתיק שיש ערך לחפץ עצמו ואינו יכול לקנותו מחדש, ישמרם בביתו עד שיבוא אליהו, ודינו כשומר. כן פשוט מדברי הסמ"ע (שם) שכתב לגבי תפילין דמותר, דוודאי בעליהן לא יקפידו עליהם דהם מצויים לקנותן אצל סופרים, משמע שכל חפץ שמקפיד עליו ולא יכול לקנותו מחדש אסור להשתמש. אמנם כתב במנחת אלעזר (ח"ד סימן ט') שתפילין בימינו נחשבים כחפץ שמקפיד עליו, (שיש שרוצים דווקא סופר מסוים, או שקיבלו בירושה) ולכן צריך להחזירם ולא לשום את השווי, ואף אם השתמש בהן והגיעו הבעלים לדרוש את שלהן, אינו יכול לתת להם את השווי של התפילין, אלא חייב לתת את התפילין עצמם.