חפצים שנשארו מטיול נושאים: כללי, השבת אבידה

שאלה
בגדים וחפצים שנשארים מטיול וכדו' ואין להם דורש, האם מותר לקחתם (המלמד או הת"ת)? והאם מותר לשים בפח?

תשובה
חפץ שאין בו סימן, הרי הוא של המוצא. חפץ שיש בו סימן, צריך להכריז. ואם איש לא דרש את החפץ, יהא מונח עד שיבוא אליהו. אמנם אפשר לשום שווי החפץ ולרשום ואז להשתמש.
במוסדות ומקומות ציבוריים, טוב לתלות מודעה במקום בולט, שכל הנכנס למקום, הוא על דעת שאם משאיר או שוכח חפץ עד זמן מסוים, יכולים האחראים לנהוג בו כרצונם.

מקורות להרחבה:
כתב בשו"ע (חו"מ סימן רס"ב ס"ג) המוצא מציאה חייב להכריז בדבר שיש בו סימן, ואם אין בו סימן והוא דרך נפילה, ויש לתלות שבעליו יודעים שכבר נפל והתייאשו, כיון שאין בו סימן הרי הוא של מוצאו.
ואין לומר שהחצר קונה אלא החפץ שייך למי שמוצאו, כמו שכתב המג"א (או"ח סימן קנ"ד ס"ק כג) לגבי בית כנסת שהמוצא שם חפץ הרי הוא של המוצא, ואין אומרים שחצר בית הכנסת קנתה, מפני שחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש, ומובא טעם נוסף בש"ך (חו"מ סימן ר"ס ס"ק יח) דמאחר ורבים נכנסים לשם, אז האחראים אינם סומכים דעתם לזכות במציאות, וטעם זה שייך גם במוסדות וכדו'.
ואם יש סימן והגביה החפץ והתחייב במצות השבת אבידה, ולא מצא את המאבד, יניח עד שיבוא אליהו. וכתב בשו"ת חתם סופר (חו"מ סוף תשובה קכב) דטוב יותר שישום ויכתוב בפנקס שיש בידו וכך שווים, וישתמש בהם. וראה בערוך השולחן (סימן רס"ז סעיף יד) דכל דבר המצוי לקנות א"צ לטפל בשמירתו ומוכרה.
וכן פסק הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה חו"מ סימן מ"ה אות ד') דלאחר זמן יכול לרשום בפנקסו מה שמצא, ואם יש בדבר סימן שירשום כל הסימנים וירשום גם השווי של האבידה, וזה מה שצריך לעשות בכל מקום שהדין להניח עד שיבוא אליהו, שממה שכתב יוכל לברר הדבר לכשיתבקש.
וכתב האגרות משה (חו"מ ח"ב סימן מה) דטוב לתקן לגבי אבידה שנמצאה בישיבה שאם לא בא בעל האבידה בזמן מסוים תהיה האבידה לישיבה או למוצאה. ולהודיע ולפרסם התקנה בכל הישיבות. ומסתמא אין להסתפק שמא המאבד לא ידע כי הולכין אחר רוב.
וכן כתב המנחת יצחק (ח"ח סימן קמו) שלכתחילה יפרסמו מודעה ניכרת על כותלי הבנין באותיות בולטות שאינם מקבלים אחריות על החפצים הנשארים רק עד זמן פלוני, ואח"כ עוברים החפצים לבעלות הנהלת המקום.