חלה של שבת נושאים: שבת, כללי

שאלה
לכבוד 'שבת מברכים' החלטתי לאפות חלות לכבוד שבת, לא היה צורך ביותר מכך ולכן הכנתי עיסה של ק"ג וחצי שאמנם מצריכה הפרשת חלה אך בלא ברכה. אפיתי את החלות וברוך השם ריחן המשכר הדיף ניחוחות ברחבי הבית. ילדי שחזרו בליל-שישי מהישיבות, ביקשו לטעום מהן, טועמיה חיים זכו אבל מכל מה שהכנתי נשארה כמות שלא תספיק לשבת.
מיהרתי והכנתי עוד עיסה של קילו וחצי, זו הכמות שהתאימה למתכון שבידי, ולא היה אכפת לי להגיש חלות גדולות ורבות לשולחן השבת, ולהשתמש בהמשך במה שיישאר. כמובן שהפרשתי חלה בלא ברכה גם מהעיסה החדשה.
ואולם כששב בעלי בליל שבת עם הבנים מבית הכנסת וראה את מפית החלות מכסה כמות גדולה במיוחד של חלות, הרים אותה והציץ, ואז שאל אותי מתי הנחתי את כל החלות יחד על המגש וכיסיתי אותן? כשעניתי שהיה זה ממש עכשיו לפני הסעודה, גילינו שאנחנו בבעיה: צירוף החלות משתי העיסות יחד גרם שיתחייבו בהפרשת חלה לפי השיעור הגדול, ולמרות שלא צריך לברך שוב כי אולי השיעור הקטן מספיק וכבר הפרשנו חלה, צריך להפריש חלה שוב.
האם יש פתרון לאפשר הפרשת חלה בשבת?

תשובה
הבעיה אכן בעיה.
למעשה – בארץ ישראל, מאחר והיה אפשר לצרף את העיסות בערב שבת, לחייבן ולהפריש מהן חלה כדין, אין תקנה להפריש חלה בשבת ואי אפשר לאכול מהחלות. ואולם בחלת חוץ לארץ, הקלו לשייר בסוף החלה, ובמוצאי שבת להפריש את החלק הנשאר לחלה על כל העיסה שכבר נאכלה.
כמו כן, במקרה שכבר אכלו או התחילו לאכול בשוגג ורק אז שמו לב לבעיה שבדבר, ישיירו את מה שלא אכלו ויפרישו מזה חלה על הכל במוצאי שבת.
[הערה: יישר-כחכם על הזהירות ותשומת הלב! רבים נוטים לשכוח שהסיבה שבגללה אין אנו מברכים על הפרשת חלה בשיעור הקטן, היא בגלל שיש ספק שמא שיעור זה אינו חייב בהפרשת חלה, ולכן כאשר העיסה תגדל ותגיע למצב של ודאי חיוב, ההפרשה הראשונה אינה נחשבת ואינה מפחיתה משיעור העיסה החייבת בחלה (אף שלפעמים היא יוצרת ספק וגורמת שלא יברכו על ההפרשה הנוספת) ולכן אסור לאכול מהעיסה או מהחלות עד להפרשה נוספת שנעשית לאחר שחל החיוב].

מקורות לעיון והרחבה:
שו"ע יורה דעה סימן שכג. ברכי יוסף שם ס"ק ג. משנה ברורה סימן רסא ס"ק ד. סי' תנז ס"ק י'.