חימום סופלה בשבת נושאים: שבת, כללי

שאלה

כמו במשפחות רבות הייתה משפחתנו מחליפה מדי פעם את המנה האחרונה הקבועה של סעודות השבת, לפני שנתיים הביאה אחת מבנות המשפחה רעיון חדש בשם 'סופלה' - כמין עוגת שוקולד בתבנית אישית, שלה כמה דרכי הכנה. בתחילת הדרך הם נהגו לעשות את העוגה 'רטובה' דהיינו שאינה אפויה לגמרי כדי להשאיר את טעם השוקולד הנוזלי, אבל מישהו העיר שבצורה כזו תהיה בעיה להניח את ה'סופלה' לפני סעודת שבת בבוקר על גבי סיר, כי הנוזל הוא לח ויש בו בישול אחר בישול. לפיכך החליטו לעבור לגרסה ה'יבשה' של הסופלה, שדומה יותר לעוגה ממש.

יום אחד הגיעו דודים לבקר, ובאמתחתם המצאה חדשה, מסתבר שב'סופלה' היבש שלהם, טומנים קוביית שוקולד שנמסה בתוכו בעת החימום. תוך כדי אכילת הגרסה החדשה של המאכל התעוררו בני הבית לשאלה, האם זה לא נחשב בישול? השוקולד מוגדר כיבש או כלח?

תשובה

ראשית נתייחס לעיקר שאלת חימום ה'סופלה': אכן יש לברר לא רק אם העוגה מוגשת 'רטובה' או 'יבשה' אלא לבדוק בכל מקרה לגופו האם כל החלקים התבשלו או נאפו לגמרי, כדי להימנע מחשש איסור בישול. אחרי שברור שהכל התבשל, עדיין הותר לחמם רק 'יבש' ולא לח. [הכוונה היא לחימום באופן המותר, על גבי קדירה וכדו' ולא על הפלטה ממש!].

לגבי המסת השוקולד: יש מקום להקל, ובדיעבד שכבר עשו כן, ודאי אין המאכל נאסר באכילה.

ביאור הדין: שתי בעיות אפשריות ישנן בהמסת דבר מוצק בשבת: איסור בישול ואיסור נולד. לגבי איסור בישול נקטו האחרונים שהגדרת הדבר כיבש או כלח נקבעת לפי שעת ההנחה לחימום ולכן מכיון ששוקולד הוא דבר מבושל ובשעת ההנחה הוא יבש, אין בו בישול לאחר בישול. ולגבי בעיית 'נולד', אף לשיטת הרמ"א שאסור להמיס דבר מוצק בידיים, במקרה שלפנינו שהשוקולד נמס בתוך העוגה, ואינו זב לחוץ ואינו ניכר אפשר להקל.

מקורות לעיון והרחבה: רמ"א סי' שיח סט"ז כותב להחמיר בקרוש שהופך לנוזל אף אם אינו ניכר בעין. אך המשנה ברורה שם ס"ק קה מסייג את הדברים ומקל באופן שאינו זב לבחוץ ואינו אלא דבר מועט. ראה שם סק"ז. ארחות שבת פ"ד סמ"ב-מד וסט"ז לעניין סחיטה באינו ניכר, ארחות שבת פ"א סכ"ג. 

ואין לדמות קוביית שוקולד לברזל שכתב הרמב"ם (פ"ט) שכל ריפוי דבר קשה הוי תולדת בישול. משום שבברזל יש שינוי במהות הברזל, והדרך הוא שכך מכשירים אותו לשימוש ולכן הוי מלאכה, משא"כ באוכלים שגדר בישול הוא הכשרת האוכל, ולא עצם הריפוי או ההקשייה. והראיה שאיסור בישול באוכל הוא רק כשמבשל כשיעור מאכל בן דרוסאי, ואם נאמר שהריכוך הוא בישול אזי שיעור בישול הוא קודם שבישל כמאכל בן דרוסאי, שהרי וודאי היה ריכוך וריפוי קודם.