הכנת סלטים וירקות לפני סעודת שבת נושאים: שבת, כללי

שאלה

במשפחתנו נוהגים שלא להתחיל את סעודת שבת בין השעות 6 ל-7, ולכן בשבתות מסוימות אנחנו נאלצים להתחיל לאכול במהירות כדי להספיק לאכול את הסעודה לפני שהילדים נרדמים.

השאלה היא האם אני יכולה לחתוך סלט ולתבל אותו מיד אחרי תפילת ערבית עוד לפני שבעלי חוזר, כדי שמיד כשהוא יבוא נוכל לקדש ולפתוח בסעודה?

תשובה

התשובה לשאלה זו מורכבת מכמה חלקים, לפי שבהכנת סלט ירקות בשבת יש כמה חששות לאיסורי שבת, והם: איסור בורר, טוחן ולש.

הדרך הנכונה על פי הלכה:

להקפיד לשטוף ולקלף את המאכלים רק סמוך ממש לסעודה. אין להשתמש במקלף לכך, אך יכול לקלף בעזרת סכין.

אין לחתוך סלט ירקות דק דק, לפיכך מי שרוצה סלט כזה יש להכינו בערב שבת. יש המתירים לחתוך סמוך ממש לסעודה, [ואז אסור להכין כמות גדולה שיספיק גם לסעודה הבאה], ויש הסוברים שגם סמוך לסעודה ראוי לחתוך מעט יותר גדול מהרגלו בחול.

דברים שאינם גידולי קרקע יכול לחתוך דק דק בשבת, אך לא ישתמש בכלי המיועד לכך כמו סלייסר.

ניתן לתבל את הירקות והסלט בשבת. ואם הוא חתוך דק דק והתיבול מדביק מעט את החתיכות, לא ינער ויערב היטב את הסלט לאחר התיבול, וטוב להניח קודם את התיבול ואח"כ את מרכיבי הסלט.

בהכנת סלט ביצים ובצל בשבת יש צורך בזהירות נוספת ועל כך בתשובה הבאה.

מקורות לעיון והרחבה:

שטיפה וקילוף

השולחן ערוך (או"ח סי' שיט סעיף ח) פסק שאסור להשרות כרשינים [מין מאכל בהמה] במים כדי להסיר מהם את הפסולת, משום מלאכת בורר. וכתב המשנה ברורה (ס"ק כט) שאסור להשרות תפוחי אדמה כדי לנקותם מהאבק והעפר שעליהם. [המדובר או בתפוחי אדמה שנאפו עם קליפתם והאדמה שעליהם, או בתפוחי אדמה חיים המיועדים לבהמה]. ולפי זה לכאורה יש לאסור שטיפת פירות וירקות בשבת.

אולם באגרות משה (או"ח ח"א סי' קכה) העלה ג' סיבות לחלק ולהתיר את שטיפת פירות וירקות לפני האכילה: 

• כיון שהשטיפה היא בסמוך לסעודה, ויש היתר לברור אוכל בסמוך לסעודה. [בשיעור הזמן של 'סמוך לסעודה', וראה במגן אברהם סימן שכא סקט"ו, הובא שם במשנ"ב סקמ"ה, שבשעה שיוצאים מבית הכנסת מותר לברור, אולם אם בורר שעה או שעתיים קודם הסעודה יש חשש של חילול שבת. באגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד בורר אות יג) כתב שאין הכוונה לשעה או שעתיים של ששים דקות על השעון, אלא הכוונה לשיעור זמן הנצרך לעקרת הבית להכין את צרכי הסעודה, ואסור להכינו לפני שיעור זמן זה]. אמנם ראה חזו"א סימן נז ד"ה ובעיקר שציין לכמה ראשונים שחולקים.
• פירות וירקות בימינו ראויים לאכילה ומה ששוטפים אותם הוא משום תוספת נקיון, ודבר שראוי לאכילה אינו נחשב אוכל ופסולת ואין איסור לשוטפו שיהיה ראוי לאנשים יותר מפונקים.
• יתכן ואין איסור אלא כששורה את הפירות והירקות במים, ובכך מפריד את הפסולת מהאוכל, כפי שהמשנה מדברת על כרשינים ועל כך מדבר המשנה ברורה, אולם שטיפת פירות וירקות הוא דרך רחיצה ולא דרך ברירה ולא נאסר. אולם סיים שסברא זו צ"ע, ולא רצה להתיר מכך סברא זו. וסיים שמה שנוהגים לשטוף את הפירות והירקות הוא רק בסמוך לסעודה, ונראה שזהו עיקר ההיתר.

וכן הביא בשמירת שבת כהלכתה (פ"ג הערה נב) שהגרש"ז אויערבך התיר שטיפת פירות וירקות כפי שהתיר האגרות משה, [אולם הוא סיים שמלשון המשנה ברורה נראה שיש בזה איסור].

בירקות עלים ובחסה שמחמת הנחיות הכשרות יש לשוטפם לפני האכילה, הדבר תלוי, אם מדובר בסוג ירקות שמצוי שנשאר עליהם זבובים מתים או חול, אלא שהם יורדים בשטיפה, והירק אינו ראוי לאכילה עד השטיפה, יש כאן איסור בורר, ואין לשוטפם בשבת, ובפרט כאשר יש צורך להשרותם במים. אולם אם מדובר בסוג ירקות שהם נקיים, ומחמת הזהירות כיון שלעיתים רחוקות עלולים להמצא בהם זבובים, אפשר להתיר בסמוך לסעודה.

גם קילוף הותר לקלף רק סמוך לסעודה. כך כתב באגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד בורר אות ח) שלהלכה יש איסור בורר בקילוף פירות וירקות, אף במקרה שהם ראויים לאכילה, כיון שהוא כעת אינו רוצה את הקליפה, הוא נידון כמין אחר בפני עצמו, ונחשב שהפריד בין ב' מינים, ולכן אין לקלף את הדברים אלא סמוך לאכילה. אך בסמוך לאכילה מותר.

בשני המקרים הנ"ל שטיפה וקילוף, נשאלת השאלה שהרי ההיתר לברור אוכל לאכילה מצריכה ג' תנאים, אוכל מתוך פסולת, ביד ולא בכלי, מיד בסמוך לזמן אכילתו ולא לאכילה לאחר זמן, ואם כן כיצד מותר לקלף את הפרי מקליפתו, והרי זו היא הפרדה של הפסולת מהאוכל. אכן הרמ"א (סי' שכא סעיף יט) כתב שמותר לקלף בצל ושום כדי לאכול מיד, אולם אסור לקלף כדי להניח לאחר זמן. ומסביר הביאור הלכה (ד"ה לקלוף) שהסיבה היא כיון שאין אפשרות אחרת, ולכן הסרת הפסולת היא דרך האכילה במקרה כזה, וממילא בסמוך לאכילה היא מותרת.

את הקילוף ניתן לעשות רק בסכין ולא במקלף, כי אמנם ההיתר לברור בסמוך לסעודה הוא רק בתנאי שבורר בידו ולא בכלי, אלא שכתב האגרות משה (או"ח ח"א סי' קכד) שמותר אף לקלף תפוח בסכין בסמוך לסעודה, כיון שהסכין לא בא לעשות את הפעולה יותר מדויקת ומושלמת, אלא כיון שאין לו אפשרות לחתוך בעזרת ידיו לחוד, ומסיבה זו התיר לברור בכף או מזלג כשאין עושים פעולת ברירה מדויקת יותר, אלא רק מאפשרים לו לתפוס בנוחות את האוכל שרוצה לקחת לעצמו, והכף והמזלג או הסכין נחשב כיד ארוכה שלו.

מה שאין כן בעזרת מקלף שהדבר אסור, משום נראה שיש כאן כלי שנועד לבצע את הקילוף בצורה מושלמת ומדויקת יותר, ואינו רק תחליף לידיו.

חיתוך ירקות

השולחן ערוך (או"ח סי' שכא סעיף יב) פסק כדעת הראשונים שהחותך ירקות דק דק עובר על איסור דאורייתא של טוחן. והנה בבית יוסף דן האם מותר לחתוך 'אינשלאדה' – סלט ירקות בשבת, וכותב על כך שאין הדרך לחתוך את ירקות כל כך דק דק שיהיה כלול באיסור טוחן, אולם ראוי להזהר ולחתוך את הירקות בחתיכות מעט גדולות יותר מהרגילות ביום חול, וכן שיחתוך את הסלט בסמוך לסעודה, ואז יש מקום לסמוך על שיטת הראשונים הסוברים שכפי שהותר בבורר לברור בסמוך לסעודה גם בטוחן הותר לחתוך דק דק בסמוך לסעודה.

והנה הרמ"א כתב, שאם חותכם בסמוך לסעודה אין בכך איסור. ולא הזכיר שצריך גם לחותכם יותר גדול מהרגלו.

אך המשנה ברורה (ס"ק מה; וכן בס"ק מא) כתב שהרבה אחרונים מפקפקים האם ניתן לסמוך על כך שגם לגבי מלאכת טוחן הדבר מותר בסמוך לאכילה, וכתב שראוי לחתוך חתיכות גדולות מעט יותר מדרכו בחול, אך אין למחות במי שחותך כדרכו בסמוך לסעודה משום שיש לו על מי לסמוך.

לעומת זאת, הערוך השולחן (סעיף ט) והאגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד טוחן אות א) התירו לחתוך דק דק בסמוך לסעודה, ולא הצריכו לחתוך חתיכות גדולות מהרגלו.

יש לציין, כי כל זה אמור לגבי ירקות ופירות, אבל לגבי בשר ביצים וגבינות, פסק השולחן ערוך (סי' שכא סעיף ט) שמותר לחתוך בשר דק דק בסכין, וביאר המשנה ברורה (ס"ק לא) את ההבדל הוא משום שאיסור טוחן נאמר רק בדברים שהם גידולי קרקע.

אם רוצים לחתוך רצועות דקות כפי שרגילים להגיש לעיתים רצועות דקות של גזר מלפפון פלפל וכדומה עם מטבל, או רצועות דקות של מלפפון חמוץ שנהוג להגיש יחד עם קוגל ירושלמי. פסק באגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד טוחן אות ג) שאין בכך משום טוחן, לפי שאיסור טוחן שייך רק כשיוצר קוביות קטנות באורך וברוחב.

ויש לציין שהשימוש בסלייסר אסור בשבת, גם בדברים שאין בהם איסור טוחן, והטעם משום עובדין דחול, ראה ששולחן ערוך סי' שכא סעיף י שפסק שאסור לגרד גבינה בפומפיה, וביאר המשנה ברורה (ס"ק לו) שאע"פ שגבינה אינה גידולי קרקע, ואין בה איסור טוחן כל שניתן לאוכלה כשהיא שלמה, מכל מקום יש איסור מדרבנן משום שהוא עובדין דחול.

תיבול

המשנה ברורה (סי' שכא ס"ק סח) כתב שלתבל סלט חסה, שהחתיכות גסות, אין חשש ומותר לשפוך עליו רוטב ואין בכך חשש לישה. אולם על צנון או מלפפונים החתוכים דק דק יש איסור לשפוך חומץ או שמן או רוטב אחר, כשהרוטב מדביק את החתיכות יחד מעט, משום איסור לישה או שנראה כלישה, וצריך לעשות בשינוי, והיינו שלא יערב את הסלט היטב יחד בכף בכח, אלא יערב קלות עם הכף, או שינענע את הכלי, עד שהירקות יקבלו את התיבול, וטוב קודם להניח את התיבול, ומעליו להניח את הירקות.