הוצאת אתרוג שביעית לחו"ל נושאים: במעגל השנה, כללי

שאלה
אני נוסע לארה"ב לחג הסוכות, קניתי בארץ אתרוג של שביעית, האם אוכל לקחת אותו עמי לארה"ב לחג?

תשובה
לכתחילה אין להוציא אתרוגי שביעית מארץ ישראל לחוץ לארץ, אלא במקום הצורך שחסרים אתרוגים בחו"ל או שיש ריבוי גדול של אתרוגים בארץ ישראל, וכדי שלא תתבטל המצוה. אברך שנוסע להוריו יום לפני סוכות וקשה לו למצוא אתרוג בחו"ל, ורוצה לקחת עמו אתרוג מארץ ישראל, בדיעבד יכול לקחת, ויותר הידור אם יחזיר את האתרוג עמו לארץ.

מקורות להרחבה:
במשנה (שביעית פ"ו מ"ה): אין מוציאין שמן שרפה ופירות שביעית מהארץ לחו"ל. אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוץ לארץ.
רבי שמעון לא חלק על תנא קמא. הוא רק הוסיף שמותר להוציא לסוריא פירות שביעית. דברי רבי שמעון נזכרו גם בתורת כהנים (בהר א א אות ט): ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול (ויקרא כה ז). מה שבארצך אוכלים. לא מה שהוציא עקילס לעבדיו לפונטוס. אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש שמוציאים לסוריא, ואין מוציאים לחוצה לארץ.
ובטעם האיסור להוציא פירות שביעית לחו"ל. הראב"ד כתב (ספרא שם אות ט): 'ונראה לי הטעם, כדי שלא יתחלפו בפירות חוץ לארץ, ונמצאו פירות שביעית יוצאין לחולין'.
אמנם הרא"ש וכן הרע"ב כתבו הטעם משום דפירות שביעית צריכין ביעור בארץ. וכתב הרא"ש: וסתמא כר"ש בן אלעזר דתניא בתוספתא ומייתי לה בפרק מקום שנהגו פירות שביעית שיצאו מהארץ לחוצה לארץ מבערן במקומן דברי [רבי] ר"ש בן אלעזר אומר מביאן בארץ ומבערן שנאמר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול, [ותימה] דבפרק מקום שנהגו פסיק הלכתא כר"ש בן אלעזר ושבק מתני' דהכא גבי רב ספרא דאפיק גריוא דחמרא, ושמא לכתחילה אפילו ר"ש ברבי אלעזר מודה דאין מוציאין קודם הביעור ורב ספרא בשוגג הוא דאפיק.
והנה במשנה בפסחים (נ:): המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו – חייב לבער. והיינו שאסור להחזיק בבית פירות של השנה השביעית לאחר שכלו הפירות של אותו המין בשדה. צריך לבער את הפירות מן הבית. ולמדים זאת מהפסוק (ויקרא כה, ז): 'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול'. על כך דרש רב חמא בר עוקבא בשמו של רבי יוסי בר חנינא (פסחים נב ע"ב):
'כל זמן שחיה אוכלת מן השדה – האכל לבהמה שבבית. כלה לחיה אשר בשדה – כלה לבהמתך מן הבית'.
בהמשך הסוגיא (נב:) הובאה תוספתא (שביעית פ"ה ה"א). תנו רבנן: פירות שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ - מתבערין בכל מקום שהן. רבי שמעון בן אלעזר אומר: יחזרו למקומן ויתבערו, משום שנאמר בארצך, - הא אפיקתיה! - קרי ביה בארץ, בארצך, - אי נמי: מאשר בארצך. ובירושלמי (שביעית פ"ו ה"ד): תני פירות הארץ שיצאו חוצה לארץ מתבערין במקומן, דברי רבי. רבי שמעון בן אלעזר אומר: מביאן לארץ ומבערן, דכתיב בארצך תהיה כל תבואתה לאכול (ויקרא כה, ז). אמר רבי יעקב בר אחא: הורי רבי אימי כהן תניא קמיא לקולא. והיינו שניתן לבער בחוץ לארץ.
ואיתא שם בהמשך הגמרא בבבלי (פסחים נב:) רב ספרא נפק מארץ ישראל לחוצה לארץ, הוה בהדיה גרבא דחמרא דשביעית. לוו בהדיה רב הונא בריה דרב איקא ורב כהנא. אמר להו: איכא דשמיע ליה מיניה דרבי אבהו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר או לא? - אמר ליה רב כהנא; הכי אמר רבי אבהו: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר ליה רב הונא בריה דרב איקא הכי אמר רבי אבהו: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר רב ספרא: נקוט הא כללא דרב הונא בידך, דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה וכו'. ואם כן פירות שביעית שיצאו לחוץ לארץ אפשר לבערן במקום שנמצאים.
וכן פסק הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ז הלכה יב: המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער, לפי שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ופירות הארץ שיצאו לחוצה לארץ מתבערים במקומן ולא יעבירם ממקום למקום.
והנה לגבי הוצאת פירות שביעית לחו"ל פסק הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ה הלכה יג: פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ ואפילו לסוריא.
ובתוספות בפסחים (נב:): רב ספרא אפיק גרבא דחמרא מא"י לח"ל - הקשה ריב"א דתנן בפ"ו דשביעית (משנה ה) אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מן הארץ לח"ל ותירץ דהתם מיירי לאכילה ורב ספרא אפיק לסחורה דיש סחורה שמותרת, אי נמי בשוגג הוציאו.
וכתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ב סימן קח): ואשר שאלת במה דאיתא בגמרא ב"ב צ' ע"ב ונפסק להלכה בשו"ע חו"מ סי' רל"א דאין מוציאין פירות מא"י לחו"ל דברים שיש בהם חיי נפש האם אסור בשביל זה לשתות בחו"ל יין של א"י וכן אם אין ליקח בשביל זה אתרוג מא"י שעי"ז גורם להוציא משם.
לדידי פשוט דלפי המצב של היום לא שייך כלל איסור זה דהוצאות פירות לחו"ל דהטעם הוא משום חיי נפש דיושבי א"י שיהיו מידי דמאכל בזול ולא יתיקרו ע"י שמוציאין מהם לחו"ל, אבל בזה"ז דאין מה שמוציאין לחו"ל מהתצרוכת של א"י ר"ל שגם אחרי שמוציאין לחו"ל נשאר די והותר ליושבי א"י ואדרבה אילו הי' הכל כאן היו מאבדים ומכלים חלק ממנו כדרך שעושים בהרבה מדינות בכה"ג ודאי לא גזרו, ועוד דהרבה שטחים שזורעים כדי להוציא היבול לחו"ל ואילו לא היו יכולים להוציא לא היו זורעים כלל בכה"ג לא שייך גזרתם.
ובאמת דבזה מיושב שיטת תוס' פסחים נ"ב ע"ב בר"ס דאפיק גרבא דחמרא מא"י לחו"ל (בשביעית) דהקשו תוס' דתנן פ"ו דשביעית דאין מוציאין פירות שביעית מא"י לחו"ל ותי' בתי' קמא דהתם מיירי לאכילה ור"ס אפיק לסחורה ועוד תי' דמיירי בדיעבד שהוציא כבר ובפאת השולחן סי' ה' בב"י ס"ק נ"ו כ' דתי' קמא אינו עיקר מחמת ש"ס הנ"ל דאסור גם בשאר שני שבוע להוציא פירות א"י לחו"ל לסחורה ובאמת קשה לומר כן דהתוס' לא הרגישו בזה אבל להנ"ל א"ש דיש מין סחורה כדידן דמותר אפי' לכתחילה בשאר שני שבוע.
וראיתי בחזו"א שביעית סימן י"ג ס"ק ד' דט"ס הוא בדהתוס' וכוונתם לפרש שלא אסרו חכמים אלא ע"מ למכור ובמוכר מעט דמותר לו למכור, מכ"מ להוליך לחו"ל לשם סחורה אסור וא"כ עובדא דרב ספרא מיירי דאפיק לנפשי' במה דצריך לו למזונו לדרך, וא"כ אין ראי' מדהתוס' דלא איירי כלל מהיתר סחורה, ומכ"מ בתוס' ר"ש משאנץ ראיתי דהתוס' מועתקים כאשר לפנינו דר"ס הוציא לסחורה. עכ"ל.
והנה גם ההיתר שכתב בשבט הלוי להוציא לחו"ל, משום שאין לחוש לחיי נפש, הרי לפי הטעם שצריך לבערן, ולכתחילה אין להוציא משום הביעור, הרי אין להתיר לכאורה באתרוג מפני האי טעמא. ויש להוסיף עוד שבזמנינו רבים מתחכמים ושולחים האתרוגים לחו"ל וממילא נחסר בארץ ישראל הרבה אתרוגים, ואם כי אין זה עניין לחיי נפש, אבל אכתי צריך לשלם יותר על אתרוגים וקשה להשיגן, וא"כ מאין ההיתר להוציא.
ואמנם בדרך אמונה (שם ס"ק צה-צו) כתב: וי"א שאין אסור להוציא אלא ע"מ למכור ובמוכר מעט דמותר לו למכור מ"מ להוציא לחו"ל לשם מכירה אסור אבל אם מוציאו לאכילה מותר, וי"א דבכל גוונא אסור וכן הסכים הר"ש חוץ ממה שצריך צדה לדרך דזה מותר להוציא. וכו'. ובדיעבד אם הוציאן א"צ להחזירן אלא מבערן במקומן ולא יעבירם ממקום למקום כדלקמן פ"ז הי"ב. ולכן אין לשלוח אתרוגים לחו"ל. ומ"מ אין הפירות נאסרין ויוצאין בהן. ולשלוח אתרוג בלתי מורכב לקיום המצוה במקום שיש להסתפק שיבטל המצוה בהעדר המשלוח הדעת נוטה להתיר ולא ליקח מהעושה סחורה ויזהר לנהוג באתרוג קדו"ש. עכ"ל.
ואילו הרב שלמה זלמן בהר"ן (בשו"ת אבני קדש, תשובה ב') כתב שבזמן הזה דאין אתרוג עומד לאכילה, ולא כבזמן הש"ס, ורק איזה אנשים עושים מהם מרקחת, ואם לא יקחו אותם לצאת בהם בחג הסוכות למצות ארבעה מינים יהיו כולם להפסד... וברור הוא כי אם לא יקנו אותם הסוחרים לשלחם לחו"ל יפסידו כולם... ואם כן מה שייך בזה לאכלה ולא להפסד, לאכלה ולא לסחורה... למה לא ישלחו לחו"ל לברך עליהם.
ובארחות רבינו ח"ב עמ' שלא-שלב כתב שהורה החזו"א למוציאים האתרוג לחו"ל שיאכלוהו תיכף אחר סוכות באופן שראוי לאכילה. והביאוהו בציון ההלכה ס"ק קעט ובחוט שני עמוד רמט. וראה בהליכות השביעית פרק כז.
ואותם שנוסעים לחו"ל ימים לפני חג הסוכות ורוצים ליטול עמם האתרוג מחשש שלא יהיה להם אתרוג בחו"ל, יש מהדרים להחזיר עמם האתרוג לארץ ישראל.