שתי הסיבות לקיצור הגלות
עצה וסגולה יומית:
לא יכעס בשבת
מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי כַּעַס בְּשַׁבָּת, דְּזֶה הוּא הַפְּגָם הַגָּדוֹל.
(פיתוחי חותם, פרשת ויקהל ד"ה ויקהל משה)
ווארט יומי:
שתי הסיבות לקיצור הגלות
וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם (שמות ד, לא)
בגזירת בין הבתרים גזר הקדוש ברוך הוא על בני ישראל שיהיו בשעבוד ארבע מאות שנה, אולם מאחר שהמצרים הכבידו עליהם את העול יותר מדי (עיין שמות רבה ל, טו), והיו משעבדים אותם ביום ובלילה (שם יח, ט), זאת ועוד, בני ישראל עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש כראוי (עיין ויקרא רבה לב, ה), לפיכך נהפך להם השם מדין לרחמים.
בכך מבאר רבינו זיע"א (פיתוחי חותם, שמות) את דברי משה לבני ישראל 'כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים'. הכוונה בזה, שמשה רבינו עליו השלום בא לבני ישראל ואמר להם טעם חישת הקץ, שאף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא ארבע מאות שנות גלות במצרים, עכשיו התבטלה הגזירה, ואין זה נקרא חס ושלום חוזר בדיבורו, שלעולם חותמו אמת, אלא שגזירתו תלויה במעשי ודרכי בני האדם, ומאחר ששמרו על אמונתם הגדולה בו יתברך ומסרו נפשם על קדושת ברית קודש, וכמו כן סבלו מאוד משעבוד המצרים בקושי העבודה ביום ובלילה, לכן משתי סיבות אלו ראוי לקרב להם את הקץ.
ועל כך אמר הכתוב: 'ויאמן העם' – כי הגיע הקץ, שהבינו שראוי לקרב את זמן הגאולה מהסיבות הנזכרות. ואמר 'וישמעו' – לשון הבנה, שהבינו 'כי פקד ה' את בני ישראל', מאחר שנשארו דבקים בהיותם 'בני ישראל' שומרי הברית, 'וכי ראה את ענים' – את עול שיעבוד המצרים עליהם יותר מדי. מצד שני הטעמים הללו האמינו שמה שאמר להם משה רבינו 'אהיה אשר אהיה' הוא אמת לאמיתה, שכך היא ההנהגה העליונה עם בני האדם.
(פיתוחי חותם - פרשת שמות)
