עצותיו הרעות של היצר הרע

עצה וסגולה יומית: 

עיקר התפילה הוא לתיקון השכינה

עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא לְעִלּוּי הַשְּׁכִינָה, אַף עַל גַּב דְּנֹסַח הַתְּפִלָּה הִיא לְצֹרֶךְ הָאָדָם, הַכֹּל לְתִקּוּן הַשְּׁכִינָה, וְכֵּיוָן שֶׁהִיא מִתְעַלֵּית וּמִתְבָּרֶכֶת, מִתְבָּרְכִים מִמֶּנָּה בָּנֶיהָ שֶׁהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(אלף בינה אות למ"ד ו)

ווארט יומי:

עצותיו הרעות של היצר הרע

אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה. וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן וְגוֹ' (בראשית לו כ-כא). אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אֵלֶּה הַפְּסוּקִים בְּדֶרֶךְ רֶמֶז עַל יֵצֶר הָרָע וּמוֹעֲצוֹתָיו הָרָעִים, שֶׁבַּתְּחִלָּה בָּא לָאָדָם לְפַתּוֹתוֹ כִּי אִם בְּדָבָר קַל, וְחוֹזֵר וּמְפַתֵּהוּ בְּחָמוּר מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיַּטְמִיעֵהוּ שֶׁלֹּא יוּכַל לָצֵאת. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ד מ"ב) שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ עֲבֵרָה קַלָּה גּוֹרֶרֶת חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּתְחִלַּת פִּתּוּיוֹ עִם חַוָּה בְּעֵץ הַדַּעַת, כְּשֶׁאָמְרָה לוֹ צִוָּה לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם עַל הַנְּגִיעָה, מִיָּד דְּחָפָהּ עָלָיו וְאָמַר לָהּ, הֲרֵי נָגַעַתְּ בּוֹ וְלֹא בָּאָה לָךְ מִיתָה, אִם כֵּן גַּם הָאֲכִילָה אֱכֹל וְלֹא תָּמוּת, עַד שֶׁגָּרְמָה מִיתָה לָהּ וּלְכָל הָעוֹלָם (ב"ר יט ג). וְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד עִם בְּנֵי אָדָם, בַּתְּחִלָּה מֵסִית אָדָם בְּדָבָר קַל וּמוֹשְׁכוֹ לְחָמוּר מִמֶּנּוּ עַד שֶׁמַּטְמִיעוֹ:

לכן צריך להתרחק מכל תאוות העולם

וְדֶרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ יֵשׁ מַלְבּוּשׁ אֶחָד שֶׁהַלּוֹבְשׁוֹ גּוֹרֵם לוֹ לִהְיוֹת רוֹדֵף אַחַר מַעֲשִׂים רָעִים וְלִהְיוֹת רַמַּאי וּדְרָכָיו מְקֻלְקָלִים בְּכָל עִנְיָן, וְהַלְּבוּשׁ הַהוּא תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד לַלֵּב, וּמִתְאַוִּים בְּנֵי אָדָם אַף לְפָחוֹת לִטְּלוֹ בְּיָדָם לִרְאוֹתוֹ. וְהִנֵּה אִישׁ הַזָּהִיר וְהַיָּרֵא, שׁוֹמֵר עַצְמוֹ וְנִזְהָר שֶׁלֹּא לִגַּע בּוֹ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְלָבְשׁוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשִׂים הָרָעִים, אֲבָל אִישׁ פֶּתִי וְשׁוֹגֶה כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ הַמַּלְבּוּשׁ וְחוֹמְדוֹ, וּבָא אִישׁ פֶּתִי כְּמוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ אִם רָצִיתָ לִטֹּל כְּלִי זֶה בְּיָדְךָ וְלִרְאוֹתוֹ מַה בְּכָךְ, כִּי אֵין הֶזֵּק כִּי אִם בִּלְבִישָׁתוֹ, אֲבָל בִּנְטִילָתוֹ אֵין הֶזֵּק, וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ לוֹ וְנוֹטְלוֹ מְפַתֵּהוּ עַד שֶׁלּוֹבְשׁוֹ, עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע בּוֹ וְלֹא יוּכַל לַהֲסִירוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַיֵּצֶר הָרָע עִם בְּנֵי אָדָם, בַּתְּחִלָּה מְפַתֶּה אוֹתָם לַעֲסֹק בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, וּכְשֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶם תַּאֲוַת הָעוֹלָם מְפַתֶּה אוֹתָם עוֹד לְהִתְבַּטֵּל מִמִּצְוֹת וּמֵהַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַשִּׂיג תַּאֲוָתָם בְּהַבְלֵי עוֹלָם, וּמִזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם עוֹד לַעֲשׂוֹת עָוֶל בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּלְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם וּלְהוֹנוֹתָם, וְעוֹד גּוֹרֵם לָהֶם לַעֲשׂוֹת כָּל תַּאֲוָתָם אֲפִלּוּ בְּדָבָר הָאָסוּר, וּמִמֵּילָא נִשְׁתַּקְּעוּ בְּיַד יֵצֶר הָרָע וְנַעֲשֶׂה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם הוּא וְכָל כֹּחוֹתָיו, עַד שֶׁהֵם בְּעַצְמָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי שָׂטָן, וּמוֹשְׁכִים אֲחֵרִים וּמְפַתִּים אוֹתָם לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם:

(פיתוחי חותם פרשת וישלח)