נצרכת יגיעה רבה כדי להשיג אמיתה של תורה
עצה וסגולה יומית:
נצרכת יגיעה רבה כדי להשיג אמיתה של תורה
וְהִנֵּה אֵין אָדָם זוֹכֶה לָדַעַת אֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה רַק עַל יְדֵי יְגִיעָה רַבָּה וְעִיּוּן רַב (ברכות סג: תנחומא נח סי' ג), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מגילה ו:) יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ הַאֲמֵן.
(אלף בינה, אות יו"ד ב)
ווארט יומי:
הטעם שעלה בדעת אברהם אבינו שרצה הקב"ה לשחוט את יצחק
אֲבָל מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, מֶה עָלָה עַל דַּעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהֵיאַךְ הֶאֱמִין דָּבָר זֶה שֶׁכַּוָּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ. וְנִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי אִם אֶפְשָׁר, מִשּׁוּם דְּאַבְרָהָם הָיָה חֶסֶד גָּמוּר וְיִצְחָק הָיָה גְּבוּרָה מִדַּת הַדִּין, וּרְצוֹן הַשֵּׁם הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדִּין נִכְנָע תַּחַת הַחֶסֶד, חָשַׁב אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁיִּשְׁחֹט יִצְחָק, שֶׁזֶּה הוּא הַכְנָעָה גְּמוּרָה שֶׁל הַדִּין וְתִגְבֹּרֶת הַחֶסֶד, וְכֵיוָן שֶׁחָשַׁב שֶׁזֶּהוּ דַּעַת עֶלְיוֹן וּרְצוֹנוֹ עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא עִכֵּב. וּמִזֶּה נּוֹדַעַת אַהֲבַת אַבְרָהָם הַשְּׁלֵמָה, דְּכֵיוָן שֶׁסָּבַר שֶׁזֶּה רְצוֹן הַשֵּׁם וְזֶה שְׁלֵמוּת אִילָן הָעֶלְיוֹן עָשָׂה בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ ה' 'כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה', דְּהַיְנוּ יָרֵא מִמִּדַּת הַדִּין שֶׁהוּא 'אֱלֹהִים', וּלְפִיכָךְ עָשִׂיתָ זֶה לְהַכְנִיעַ הַדִּין:
אוֹ יֹאמַר לָמָּה אָמַר לוֹ 'יְרֵא אֱלֹקִים', מִשּׁוּם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאַבְרָהָם כָּל מַעֲשָׂיו עִם הַשֵּׁם בְּאַהֲבָה, וְהָאָדָם הַשָּׁלֵם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה, לָכֵן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם כָּאן 'כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה' לִכְלֹל יִרְאָה וְאַהֲבָה. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָאַהֲבָה גְּמוּרָה שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא יִמְנַע אוֹתוֹ הָאָדָם מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ו ה) 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ', בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רַע. 'וּבְכָל נַפְשְׁךָ' (שם), אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. 'וּבְכָל מְאֹדֶךָ', בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר 'בְּכָל מְאֹדֶךָ', בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. וּבָזֶה הַכָּתוּב הִגְדִּיל אַהֲבַת ה' יִתְבָּרַךְ כֵּיצַד תִּהְיֶה, תְּחִלָּה אָמַר 'בְּכָל לְבָבְךָ' בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֶר הָרָע מֵבִיא הָאָדָם לִידֵי כָּל תַּאֲוָה וְהַגּוּף זֶהוּ רְצוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר 'בְּכָל לְבָבְךָ', אַף עַל פִּי שֶׁתַּאֲוָתְךָ וַהֲנָאָתְךָ בַּדָּבָר הַהוּא, מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם תִּמְנַע תַּאֲוָתְךָ. עוֹד, 'וּבְכָל נַפְשְׁךָ' אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ, דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ בַּדָּבָר הַהוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה לִרְצוֹן הַשֵּׁם תִּהְיֶה בּוֹ נְטִילַת נַפְשְׁךָ, מִכָּל מָקוֹם מֵאַהֲבַת ה' תַּעֲשֶׂה מֵאַהֲבָה. עוֹד, 'וּבְכָל מְאֹדֶךָ' בְּכָל מָמוֹנְךָ, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַף עַל פִּי דְּקָיְמָא לָן (כתובות נ.) הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, אֲפִלּוּ הָכִי מֵאַהֲבַת ה' אִם עָמַד לְךָ שׁוּם דָּבָר שֶׁבּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם לָתֵת כָּל מָמוֹנְךָ, תֵּן אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב:
