כל מזונותיו קצובים חוץ מהוצאות שבת ויו"ט
עצה וסגולה יומית:
כל מזונותיו קצובים חוץ מהוצאות שבת ויו"ט
דְּצָרִיךְ הָאָדָם לְעַנֵּג הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים תַּעֲנוּג גָּדוֹל (שבת קיח.), וְלֹא יָחֹשׁ עַל הוֹצָאָה שֶׁיּוֹצִיא עֲלֵיהֶם כְּלָל.
וְזֶה רָמְזוּ הָרִאשׁוֹנִים בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מִתִּשְׁרֵי עַד תִּשְׁרֵי חוּץ מִתִּשְׁרֵי, דְּ'תִשְׁרֵי' רָאשֵׁי תֵּבוֹת תּוֹרָה שַׁבָּתוֹת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים יָמִים טוֹבִים (ביצה טז. פסיקתא דרב כהנא כז א).
(מעגלי צדק אות חי"ת, ד"ה חשתי)
ווארט יומי:
לדעת באמת שהוא יתברך משגיח בפרטות על כל אחד ואחד
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן (בראשית מט יג). אֶפְשָׁר לִרְמֹז, דְּיָדוּעַ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא בָּחַר בָּהֶם ה' כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָתוֹ וְיִהְיוּ מַשְׁכִּימִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְגוֹ', אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת'. וּמִי שֶׁתָּמִיד חִשְׁקוֹ וּפְעֻלָּתוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, זֶה הוּא הַגּוֹרֵם לוֹ לִזְכּוֹת לְגַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן וּלְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, לְפִי שֶׁהֵם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הוּא הָיָה עִקַּר דִּירָתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לְפִיכָךְ יִזְכֶּה לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל עוֹלָם הַבָּא:
הרוצה לעשות כן צריך להתחזק במידת הבטחון
וְהִנֵּה הַבָּא לִהְיוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת צָרִיךְ לָתֵת בִּטְחוֹנוֹ בַּה' בֶּאֱמֶת, וְיֵדַע יְדִיעָה אֲמִתִּית שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא הַזָּן וְהַמְפַרְנֵס וְהַמַּשְׁגִּיחַ בִּפְרָטוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּיַד הָאָדָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ הַרְבֵּה וּלְבַטֵּל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בְּעִנְיַן הַמִּחְיָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בְּעֵסֶק כָּל שֶׁהוּא יַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ. וְזֶה הָיָה אֶצְלִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב (משלי י כב) 'בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ', הַכַּוָּנָה, 'בִּרְכַּת ה'' הִיא מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, וּדְהַיְנוּ מִי שֶׁבְּיָדוֹ מִדַּת הַבִּטָּחוֹן אֲפִלּוּ בְּעֵסֶק כָּל שֶׁהוּא תָּחוּל עָלָיו הַבְּרָכָה וְ'הִיא תַעֲשִׁיר', 'וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ', דְּהַיְנוּ לֹא יִהְיֶה צָרִיךְ לִטְרֹחַ, דְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִדַּת הַבִּטָּחוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לִטְרֹחַ:
הרמז בפסוק
וְזֶהוּ הָרֶמֶז זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, כְּלוֹמַר, מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִהְיוֹת חֶלְקוֹ בְּגַן עֵדֶן הַנִּקְרָא 'זְבוּל', יִשְׁכֹּן בְּזֶה הָעוֹלָם לְחוֹף יַמִּים, שֶׁהֵם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁשָּׁם יַם הַחָכְמָה. וְכִי תֵּימָא וּבַמֶּה יִתְפַּרְנֵס, לָזֶה אָמַר וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר (שם לא יד) 'הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ' (בבא מציעא פד:). וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן, כְּלוֹמַר, עִקַּר סְמִיכָתוֹ וּבִטְחוֹנוֹ שֶׁל זֶה הָאִישׁ יִהְיֶה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא הַמַּשְׁגִּיחַ וּמֵכִין טֶרֶף לַכֹּל, צִידֹן גִּימַטְרִיָּא 'אֱלֹהִים חַיִּים', דְּהַיְנוּ עִקַּר בִּטְחוֹנוֹ בֵּאלֹהִים חַיִּים, וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:
