פניני אביר יעקב יומי - חשיבות ההתחלות

עצה וסגולה יומית: 

בשבת מקבלים חזרה את האורות שניטלו בעגל

בְכָל עֶרֶב שַׁבָּת חוֹזְרִים לְמֹשֶׁה אֶלֶף אוֹרוֹת, וּמַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל מִנִּדְבַת לִבּוֹ הָאוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם בְּכָל שַׁבָּת, וְזֶה הַחֲזָרָה שֶׁמַּחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הִיא מִנִּדְבַת לִבּוֹ וּמִנֶּאֱמָנוּתוֹ. וְזֶה רָמוּז בְּמַה שֶּׁאוֹמְרִים 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לוֹ'. וּפֵרוּשׁ הַדְּבָרִים כָּךְ הוּא, 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ', דְּהַיְנוּ, הַיּוֹם שֶׁהוּא יוֹם שַׁבָּת, הַמַּתָּנָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ כְּבָר וְנִטְּלָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם אֶלֶף אוֹרוֹת, עַכְשָׁו חוֹזֶרֶת לוֹ בְּשַׁבָּת. וְזֶהוּ 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ', לְפִי שֶׁהַמַּתָּנָה הַזֹּאת שֶׁחוֹזֶרֶת לוֹ בְּכָל שַׁבָּת, חֶלְקוֹ הִיא כְּבָר, וּכְשֶׁחוֹזֶרֶת לוֹ בְּכָל שַׁבָּת שָׂמֵחַ הוּא, וְהוּא מִצַּד אֱמוּנָתוֹ מַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הָאוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם.

(פיתוחי חותם פרשת דברים, ד"ה ה' אלקי אבותיכם)

ווארט יומי:

חשיבות ההתחלות

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (יב, ב)

הכל הולך אחר הראשית. אמנם כל ההתחלות קשות, אך הנזהר בראשית עבודתו בכל כוחו, מובטח לו שלאחר מכן תהיה מלאכתו מוכנה ופרושה לפניו. אך המתרשל בתחילת העבודה, יתקשה מאוד לאחר מכן להשלימה.

רבינו זיע"א (פיתוחי חותם, בא) לומד ענין זה ממה שכפל כאן הפסוק את לשון ה'ראשית' פעמיים, 'ראש' ו'ראשון'. מכאן שלא על ראשית החודשים בלבד הכתוב מדבר, אלא על ראשית בכלל. כי עיקר כל המעשים הוא תיקון השכינה, [שכבר נתבאר למעלה כי ענין זה רמוז גם הוא בפסוק], ולכן צריך האדם לכוון בכל מעשיו, ובכל התחלה חדשה שמתחיל בה, שתהיה תכליתה לענין זה.

טעם קביעת תפילות מיוחדות לזמני ההתחלה

מכיון שתמיד הראשית היא עיקר הדבר, והיא הקובעת כיצד ייראה ההמשך, לכן תיקנו רבותינו זכרונם לברכה תפילות מיוחדות בכל ראש זמן, בראש חודש, בראש השנה, וגם בשבת שהיא תחילת השבוע, והיא מקור הברכה לששת ימי המעשה הבאים לאחריה. כך גם תפילות היום והלילה, עיקר חיובן בתחילת היום ותחילת הלילה, ואין לאחרן לחינם, כדי שילך הכל אחר ההתחלה.

הקדמת מלחמת היצר

מכאן צריך כל אדם ללמוד, עד כמה חשובה הזהירות בתחילת המעשים, ובפרט במלחמת היצר יש להשתדל תמיד להקדים רפואה למכתו ולא להמתין שיבוא הוא ויילחם, כי אז כבר עלולה השעה להיות מאוחרת מידי, ולא יצליח האדם להילחם בו כראוי חלילה. לכן יקדים אדם תשובה ומעשים טובים, והם יעמדו לו כתריס בפני הפורענות (ראה אבות ד, יג).