חשיבות האכילה לשם שמים
עצה וסגולה יומית:
חשיבות האכילה לשם שמים
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי הָאֲכִילָה דָּבָר גָּדוֹל, וּסְגֻלּוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בָּהּ כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּכַוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ בִּרְאוֹתְךָ הָאָדָם אוֹכֵל כִּבְהֵמָה, וְתֹאמַר מַה שַּׁיָּךְ כַּוָּנָה וּבֵרוּר בָּאֲכִילָה, אַל תִּטְעֶה בָּזֶה, כִּי עַל יְדֵי אֲכִילַת הַגּוּף מִתְקַיְּמִים הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְדָבָר הַמְקַיֵּם הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה קָדוֹשׁ הוּא. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהֱיִיתֶם קְדוֹשִׁים בַּמִּדְבָּר, מִן הַשָּׁמַיִם הוֹרִיד לָכֶם הַמָּן שֶׁהוּא קָדוֹשׁ, לְהוֹרוֹת דְּהַדָּבָר הַמְקַיֵּם הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קָדוֹשׁ, וּמִשָּׁם תַּקִּישׁ לָאֲכִילָה שֶׁאַתָּה אוֹכֵל צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה.
(פיתוחי חותם פרשת עקב, ד"ה המאכילך)
ווארט יומי:
כח התפילה נלמד מקרבן פסח
וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח וְגוֹ' (במדבר ט ו). מִלַּת וְלֹא גִּימַטְרִיָּא 'וְיִהְיוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁשָׁאֲלוּ עַל טְמֵאִים שֶׁהָיוּ בִּזְמַן הַקָּרְבָּן, וְגַם שָׁאֲלוּ עַל שֶׁעֲתִידִים לִהְיוֹת אַחַר הַחֻרְבָּן מַה תְּהֵא בִּתְפִלָּתָם כֵּיוָן שֶׁהֵם טְמֵאֵי מֵתִים, וְזֶהוּ שֶׁנִּרְמָז בְּמִלַּת וְלֹא 'וְיִהְיוּ' כָּאָמוּר, וּכְאִלּוּ אָמַר הַמִּקְרָא 'אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים וְיִהְיוּ', דְּהַיְנוּ עַל שֶׁקֹּדֶם הַחֻרְבָּן וְעַל שֶׁאַחַר הַחֻרְבָּן, שֶׁמֵּחֲמַת הַטֻּמְאָה שֶׁהֵם טְמֵאֵי מֵתִים לִבָּם נוֹקְפָם שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב קָרְבָּן וְלֹא לְהִתְפַּלֵּל, וְזֶהוּ וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁאֵלּוּ וְאֵלּוּ לִבָּם נוֹקְפָם. וּפֵרוּשׁ בַּיּוֹם הַהוּא, עַל בְּנֵי הַגּוֹלָה יִתְפָּרֵשׁ, עַל דֶּרֶךְ 'נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה' (איכה א יג), יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנָה (ב"ר ח ב, זוהר ח"ב יז.):
וְהִנֵּה פֶּסַח שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהוּא פֶּה סָח וְרוֹמֵז לַתְּפִלָּה, הִנֵּה מִלַּת 'סָח' בְּמִלּוּי סָמֶ"ךְ חֵי"ת גִּימַטְרִיָּא 'הִיא הַתְּפִלָּה' עִם הַכּוֹלֵל. וְטָעֲנוּ טַעֲנָה אַלִּימְתָא וְאָמְרוּ לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁהַקָּהָל אוֹ רֻבָּן טְמֵאִים נַעֲשֶׂה בְּטֻמְאָה וְאֵין הַטֻּמְאָה דּוֹחָה אוֹתוֹ, אִם כֵּן הוּא הַדִּין הָכָא לְעִנְיַן בְּנֵי הַגּוֹלָה שֶׁכֻּלָּם טְמֵאֵי מֵתִים יִהְיוּ מִתְפַּלְּלִים וְאֵין הַטֻּמְאָה דּוֹחָה אֶת הַתְּפִלָּה:
