הכעס בא ע"י גאוה, שמחשיב עצמו

עצה וסגולה יומית: 

הכעס בא ע"י גאוה, שמחשיב עצמו

יָדוּעַ מַה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב קפב.:), דְּאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא הָאָדָם מִבַּיִת וּמִחוּץ כְּמוֹ הַכַּעַס, דְּמִיָּד פּוֹרַחַת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִכְנָס בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב יח ד) 'טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ', שֶׁמַּחֲלִיף 'נַפְשׁוֹ' בִּשְׁבִיל 'אַפּוֹ', וְאִם בָּא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וּזְרִיזוּת צָרִיךְ עַד שֶׁתָּשׁוּב לוֹ נַפְשׁוֹ. וְאֵין בִּכְלַל זֶה הַכַּעַס שֶׁכּוֹעֲסִים הַחֲכָמִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְדִבְרֵי מוּסָר וְתוֹכַחַת, דְּהַכַּעַס הַהוּא כֻּלּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְעֹס לִכְבוֹד עַצְמוֹ, רַק לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּאִי לָאו הָכֵי כַּעַס מִקְרֵי.

(פיתוחי חותם פרשת תזריע, ד"ה נגע צרעת)

ווארט יומי:

אין לך מדה מעולה יותר ממידת הענוה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כז כ). 'שֶׁמֶן זַיִת זָךְ' רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא 'שַׁדַּי', 'זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר' סוֹפֵי תֵּבוֹת 'כֶּתֶר'. לִרְמֹז מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קיא:) עַל פָּסוּק (ישעיה כח ה) 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה', יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) 'לִשְׁאָר עַמּוֹ', לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם. וְדָרְשׁוּ דְּעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת כֶּתֶר וַעֲטָרָה בְּרֹאשׁ הַצַּדִּיקִים הָעֲנָוִים, דְּאֵין לְךָ מִדָּה מְעֻלָּה יוֹתֵר מִמִּדַּת הָעֲנָוָה (ע"ז כ:). בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לְשַׁתֵּף עִמָּהּ שְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי:

וְזֶהוּ הָרֶמֶז, 'שֶׁמֶן זַיִת זָךְ' רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'שַׁדַּי', לִרְמֹז עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית הָרָמוּז בּוֹ 'שַׁדַּי'. 'זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר' סוֹפֵי תֵּבוֹת 'כֶּתֶר', לִרְמֹז דְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּזֵּיתִים שֶׁהֵם כְּתוּשִׁים לַכֹּל, כָּךְ יִהְיֶה עָנָו לַכֹּל, שֶׁהַכֹּל יִהְיוּ דָּשִׁים עָלָיו, לָזֶה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת כֶּתֶר וַעֲטָרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹמֵר הַבְּרִית:

(פיתוחי חותם פרשת תצוה)