אכילה בשבת - כולה קודש

עצה וסגולה יומית:

אכילה בשבת - כולה קודש

כָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל (ספר הגלגולים פל"ח) דְּכָל מַה שֶּׁאוֹכֵל אָדָם בִּימֵי הַחֹל יוֹתֵר עַל קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ, הַכֹּל הוֹלֵךְ לַסִּטְרָא אַחֲרָא, מִשּׁוּם דִּימֵי הַחֹל יֵשׁ בָּהֶם שְׁלִיטָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא. בֶּאֱמֶת בְּשַׁבָּת, כָּל מַה שֶּׁיֹּאכַל וְיוֹסִיף הַכֹּל קֹדֶשׁ, מִשּׁוּם דִּבְשַׁבָּת מִתְבַּטֶּלֶת סִטְרָא אַחֲרָא וְאֵין לָהּ שְׁלִיטָה (זוהר ח"ב קלה:).

(פיתוחי חותם פרשת בשלח, ד"ה אכלוהו היום)

ווארט יומי: 

רמזי תיקון השכינה בקידוש החודש

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים (יב, ב)

בפרשה זו נצטוו ישראל על מצות קידוש החודש. גדול מאוד כוחם של ישראל במצוה זו, שכן עד עתה היו המועדות מסורים בידו של הקדוש ברוך הוא, ומכאן ואילך, כל העולמות משועבדים לקביעתם של ישראל בבית דין. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני רמז קפז, והובא ברש"י בראשית א, א): אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל.

האם אכן קידוש החודש היא המצוה הראשונה?

רבינו זיע"א שואל על כך (פיתוחי חותם, בא), שלכאורה הדבר אינו מדוקדק, שהרי כבר קודם לכן באו בתורה כמה מצוות, כגון מצות פרייה ורבייה שנאמרה לאדם הראשון, מצות מילה שנצטוה בה אברהם אבינו עליו השלום, ואיסור אכילת גיד הנשה, שנהג מזמן יעקב אבינו, אם כן אין זו המצוה הראשונה?

ראש ותכלית העבודה - תיקון השכינה

לכן נראה לפרש שאין המאמר כפשוטו. כי הנה ראשי התיבות 'לכם ראש חדשים' יוצרות את התיבה 'רחל', שהיא שמה של כנסת ישראל - היא שכינת עוזנו. כך מבואר בזוהר הקדוש (ח"ב דכ"ט ע"ב), ונדרש כן על הפסוק (ירמיה לא, יד) "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ", שזו היא השכינה הקדושה, המשמיעה קולה ברמה בנהי ובכייה בירושלים של מעלה, על בני ישראל בניה שהלכו בגלות.

עוד נרמזת השכינה הקדושה בפסוק כאן בסופי התיבות 'הזה לכם ראש חדשים', שאותיותיהן (המש"מ) עולות בגימטריא 'שכינה' (385).

הרי כאן שני רמזים בפסוק, וענינם אחד, לומר לכל אחד מבני ישראל, שב'ראש' כל שאיפותיו ומגמתו על תכליתו ישים את השכינה הקדושה, ויזהר בכל מאודו לקדשה ולרוממה, ולא יפגום בה חלילה בשום אופן שהוא.

קידוש החודש - ראשונה מצד ענינה

על כך רמז רבי יצחק ואמר, כי מצוה זו היא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, כלומר - ראשונה מצד החשיבות והצורך לקיימה, מכיון שהיא הבסיס והשורש לקיום כל המצוות כולן, שיעשה אדם את כל המצוות כדי לתקן את שכינת עוזנו ותפארתנו. ומפני כך תקנו חכמים לומר קודם קיום כל מצוה את הנוסח: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה".