פדיית פירות מעשר שני על מטבעות ושטרות זמנינו
בגמ': ונייתי שתי פרוטות ונחלל עלייהו מעשר (בבא מציעא נג, א).
כידוע בזמן חז"ל היו המטבעות עשויות מכסף וזהב ממש, וממילא היה להם שווי עצמי, לא כן בימינו שהשווי האמיתי של המטבעות והשטרות אינו הסכום הנקוב בהם, וכל ערכם הוא רק מחמת הסכמת המדינה שיהיו המטבעות והשטרות שוות ערך זה או אחר. היות וכך, דנו הפוסקים אם אפשר לפדות מעשר שני במטבעות של זמנינו, ומה הדין בשטרות כסף.
והנה בסוגיין הקשו ונייתי שתי פרוטות ונחלל עלייהו מעשר. ומכך כתב החזון איש (דמאי פ"ג הי"ב) שיש ללמוד שפדיית פירות מעשר שני נעשית על כל מטבע, ולאו דוקא על מטבע של כסף, שהרי פרוטה היא מנחושת.
עוד הוסיף החזו"א שבזמנינו שאין למטבע שוויות בעצם, אעפ"כ כיון שיש בה שווי משום שהיא מטבע, נחשב שווי, והוסיף שמן הדין היה להשוות שטרות כסף לשאר מטבעות, אלא אין עושין מעשה במה שלא שמענו מרבותינו, ואפשר שכדי שלא יבואו ויזלזלו בפדיון מעשר שני אין לעשות כן, וצ"ע.
אולם במנחת שלמה (ח"א סי' עא אות כג) כתב להשוות דין שטרי כסף למטבעות שאין בשווי העצמי של המתכת שוה פרוטה, וכתב לפי זה שאין לחלל אלא על מטבע שיש בה שווי עצמי ששוה פרוטה.
