נשיא ארצות הברית פוגש ילד יהודי ומקשיב ללקח על אמונה, ואילו האב, במקום להתגאות, מבהיר לבנו את מעלת לימוד התורה, שערכה עולה על כל תואר ושלטון:
מרוב התרגשות, רצתי לאבא שלי, וסיפרתי לו שהנשיא לחץ לי את היד, וזכיתי לגרום לקידוש שם שמים.
כשאבי שמע זאת, הוא הזדעזע כולו ואמר לי: "אוי ואבוי! אתה לא יודע בכלל מה קרה לך... גוי נגע בך! חז"ל גזרו על הגויים טומאה כמו זבים. רוץ מהר תרחץ את הידיים! אוי ואבוי, איך קרה לך דבר כזה?!..."
"הדברים הנוקבים האלו של אבי, שינו לי את כל מהלך המחשבה בשלוש מאות וששים מעלות. מי זה נשיא ארצות הברית לעומת ילד יהודי שזוכה ללמוד תורה?!
בארצות הברית התגורר רב חשוב, הגאון רבי אלחנן שיינרמן, שזכה לכך שכל הבנים והחתנים שלו, ללא יוצא מן הכלל, מגידי שיעורים, מחברי ספרים, רבנים חשובים. פעם, כשנשאל איך זכה שכל צאצאיו יהיו תלמידי חכמים? השיב: "הכל בזכות אבי", וסיפר:
ההורים שלי היו גרים בוושינגטון, מול המדשאות של הבית הלבן. היום המדשאות האלו חסומות על ידי שומרים ואין אפשרות להתקרב אליהן, אבל לפני שבעים שנה הן היו פתוחות, לא הייתה שם שמירה מיוחדת, ומי שרצה לשחק שם על הדשא היה יכול.
יום אחד, הייתי אז ילד קטן בן שמונה, שיחקתי על הדשא, ופתאום אני רואה את הנשיא יוצא מהבית הלבן עם כל הפמליה שלו. הנשיא עבר לידי, הסתכל עלי, וראה את הכיפה הקטנה שהייתה לי על הראש, ושאל אותי: "מה זה הדבר הזה שיש לך על הראש?"
הייתי ניחון בלשון לימודים, והשבתי לו: "אדוני הנשיא! אבא שלי שם לי את זה על הראש".
"ואתה יודע למה אבא שלך שם לך את זה על הראש?" הוסיף הנשיא לשאול.
"כן", השבתי. "שם למעלה – והצבעתי כלפי מעלה - יש שמיים, ובשמיים כותבים כל מעשה שבן אדם עושה. אם זה מעשה טוב - כותבים אותו לטובה, אם זה חלילה מעשה רע - כותבים אותו לרעה. כל מעשה נרשם! אבא שלי שם לי את זה על הראש כדי שתהיה לי 'יראת שמים', שאזכור שיש למעלה שמים, ואעשה תמיד רק מעשים טובים".
הנשיא התרגש מאד מדברי החן האלו שהצגתי בפניו, קרא לי אליו, לחץ את ידי, ואמר: "תגיד להורים שלך שימשיכו לחנך אותך בחינוך הטוב כפי שחינכו אותך עד היום".
כמובן שהצלמים שהיו בפמליית הנשיא צילמו את לחיצת היד הזאת, ולמחרת בכל העיתונים הופיעה התמונה של הנשיא לוחץ את ידי, בתוספת ההסבר שהסברתי לנשיא על יראת השמים שהכיפה משרה על מי שלובש אותה. ב"ה היה קידוש ה' גדול בעולם.
אני, מרוב התרגשות, רצתי לאבא שלי, קראו לו הרב פרץ שיינרמן, וסיפרתי לו את הסיפור שהנשיא לחץ לי את היד, וזכיתי לגרום לקידוש שם שמים.
כשאבי שמע זאת, הוא הזדעזע כולו ואמר לי: "אוי ואבוי! אתה לא יודע בכלל מה קרה לך... גוי נגע בך! חז"ל גזרו על הגויים טומאה כמו זבים. רוץ מהר תרחץ את הידיים! אוי ואבוי, איך קרה לך דבר כזה?!..."
והילד אלחנן המשיך וסיפר: "הדברים הנוקבים האלו של אבי, שינו לי את כל מהלך המחשבה בשלוש מאות וששים מעלות. מי זה נשיא ארצות הברית לעומת ילד יהודי שזוכה ללמוד תורה?! ילד יהודי, מתינוקות של בית רבן, שיושב ועוסק בתורה גדול לאין ערוך ממנו! אבי לימד אותי להבחין בחיים בין עיקר לטפל. עיקר החיים היא קרבת ה', לימוד תורה, קיום מצוות. מי זה נשיא ארה"ב? מה הוא בכלל? לחיצת היד שלו מצריכה טהרה!"
"את ההשקפה הזאת", סיים הרב אלחנן שיינרמן את דבריו, "הנחלתי גם לילדים שלי. הם הבינו מה העיקר בחיים ומה הטפל. כך זכיתי שכל בָּנַי וַחֲתָנִי יצאו תלמידי חכמים ומחברי ספרים נודעים. כל זאת בזכות אבי שלימד אותי את ההשקפה האמיתית".
