נשארו תקועים בערב שבת קודש בקייב שבאוקראינה בלא בגדי ומאכלי שבת
ר' משה הוא בן נפלא, מכבד הורים, ועושה מה שאני אומר לו, בלי להבין איך זה יכול להיות שאני יודע כל כך טוב מה הוא רואה מהחלון בחדר המלון בקייב. הוא מגיע למכונית הישנה, פותח את תא המטען, ומוצא שם את שחיפש. הוא חוזר לחדר ומתקשר אליי נרגש ביותר, "טאטע, זה באמת כך. אני מחזיק עכשיו ביד שטריימל של חתן וקפטן פרחוני מהודר! בליל שבת אלך אני עם טלית והוא עם שטריימל, ובבוקר גם הוא ילך בטלית! כך יהיה לשנינו שטריימל לשבת!"
יכולתי לשמוע את השמחה שלו חוצה יבשות ומגיעה עד לארץ.
שאלתי את הרב בנימין גוטפרב, "אולי תסביר לי מה הולך כאן?"
מספר הרה"ג ר' אליעזר גרוסמן שליט"א: בני, ר' משה שיחי', נסע לאוקראינה עם קבוצה של אברכים, להשתטח על קברי צדיקים. הם התפללו והתחננו לישועת הכלל והפרט. לקראת שבת נפרדה דרכו מהקבוצה: הוא ואברך נוסף התכוננו לשוב הביתה ולעשות את השבת בארץ ישראל.
הם שכרו נהג מונית שייקח אותם לשדה התעופה שבקייב, ויצאו לדרך. בשלב מסוים הם נתקעו בתוך פקק אינסופי שהתפרש על פני עשרות קילומטרים. נחש ארוך של מכוניות וכלי רכב זחל בקצב איטי להחריד. עברו חצי שעה ועוד חצי שעה, והמכונית שר' משה וחברו בתוכה, עומדת על עומדה ומתקדמת בקושי רב.
סוף סוף השתחרר הפקק. נהג המכונית לחץ על דוושת הגז, ובמהירות האפשרית הוא הסיע את ר' משה וידידו לשדה התעופה. כאן הם ניגשו במהירות למסוף המוביל אל המטוסים העומדים להמריא, אבל הפקיד עצר אותם: "אי אפשר לעלות. הטיסה שלכם כבר סגורה".
שני היהודים עמדו נבוכים. עד לפני רגע קיוו להיות בשבת בארץ, עם בני משפחתם, והנה, אכזבה כזאת. הם התבוננו כה וכה ושאלו את עצמם, "שבת בקייב? איך עושים את זה?" לא היה להם שום מושג. איפה ישיגו חלות ויין? מה יאכלו? היכן יישנו? מבלי שיהיה בידם קצה של רעיון, עמדו וחיכו לישועת ה'.
והנה, אברך חסידי רואה אותם. הוא מברר מה קורה, ושומע כי הם יהודים מארץ ישראל. "אני נוסע לאמריקה", אמר להם האברך, "אבל איני יכול לחשוב על כך שתעשו את שבתכם חול לגמרי. יש לי כאן קפטן פרחוני. קחו, שיהיה לכם מלבוש לשבת". הוא נתן להם קפטן, והלך לדרכו, לטיסה לאמריקה.
כעת היה להם קפטן, והם חשבו שבשבת יתחלקו ביניהם, ומדי כמה שעות יעבירו אותו מאחד לחברו.
לא עובר זמן רב והנה ניגש אליהם יהודי נוסף, הלוא הוא הרב הלל כהן שיחי', עסקן גדול שפועל רבות בקרב יהודי קייב. הוא שומע שהם הפסידו את הטיסה, ואומר להם: "ממש השגחה פרטית! השבת הזאת בעזרת ה' אני עורך בר מצווה לבני שיחי'. הזמנתי את בני משפחתי המורחבת, ולשם כך שכרתי חדרים בבית מלון. כולם הגיעו, חוץ ממשפחה אחת. אי לכך יש לי חדר מיותר, והוא פשוט מחכה לכם! בואו איתי ואראה לכם היכן תתאכסנו בשבת. כמובן, לגבי האוכל אין לכם מה לדאוג בכלל, שהרי אתם תהיו אורחיי במשך כל השבת, עם אורחי הבר מצווה".
זה היה מעל ומעבר למה שהם יכלו לדמיין.
השניים הוסעו אחר כבוד לבית המלון, שם התקבלו בכבוד ובנעימות. הם הוכנסו לחדר נוח ומאובזר, והכול לכאורה כבר הסתדר. ר' משה התקשר אליי בערב שבת. הוא סיפר על הקורות אותו עד לאותו זמן, ואמר, "כל מה שה' עושה הוא לטובה. יש לנו פה הכול, ורק דבר אחד כואב לי: שאין לי שטריימל. איך אפשר להיכנס לשבת קודש בכובע של חול על הראש? הרי אפילו בתשעה באב שחל בשבת אנו חובשים שטריימל, וכאן איאלץ לחבוש כובע של חול בשבת?!"
צערו של בני נגע לליבי, ונזכרתי בקרוב משפחתי, הרב בנימין גוטפרב שליט"א, שניהל תלמוד תורה בקייב, ולאחרונה עלה לארץ ישראל ומשמש כאן כמחנך דגול. התקשרתי אליו וסיפרתי לו על הבעיה של בני.
"הוא נמצא במלון היהודי של קייב?" שאל ר' בנימין. "כן", עניתי.
"תגיד לבן שלך שיסתכל מהחלון ויראה בחניה וולוו ישנה. שירד למטה, יפתח את הבגאז' ויוציא משם שטריימל וקפטן שבתיים".
"אתה מדבר אליי?" שאלתי נדהם. "כן-כן. תגיד לבן שלך".
התקשרתי לבני ואמרתי לו, "אתה עומד בחלון?"
"כן".
"תסתכל למטה, לחניה. אתה רואה שם וולוו ישנה?"
"כן".
"תרד למטה, תפתח את הבגאז' ותמצא שם שטריימל וקפטן".
ר' משה הוא בן נפלא, מכבד הורים, ועושה מה שאני אומר לו, בלי להבין איך זה יכול להיות שאני יודע כל כך טוב מה הוא רואה מהחלון בחדר המלון בקייב. הוא מגיע למכונית הישנה, פותח את תא המטען, ומוצא שם את שחיפש. הוא חוזר לחדר ומתקשר אליי נרגש ביותר, "טאטע, זה באמת כך. אני מחזיק עכשיו ביד שטריימל של חתן וקפטן פרחוני מהודר! בליל שבת אלך אני עם טלית והוא עם שטריימל, ובבוקר גם הוא ילך בטלית! כך יהיה לשנינו שטריימל לשבת!"
יכולתי לשמוע את השמחה שלו חוצה יבשות ומגיעה עד לארץ.
שאלתי את הרב בנימין גוטפרב, "אולי תסביר לי מה הולך כאן?"
והוא ענה: "מאז שעזבתי את קייב, אני ממשיך להגיע לשם מפעם לפעם. כדי שלא לסחוב יותר מדי בכל הנסיעות, קניתי לי שטריימל וקפטן לשבתות שאני שם, ואני מאכסן אותם ברכב שבו אני משתמש בהיותי בקייב. בפעם האחרונה שנסעתי שם, נתגלתה בעיה במצבר של המכונית, וכיוון שכבר לא היה לי זמן לטפל בזה, ביקשתי מידיד שיקרא לטכנאי. כדי שהטכנאי יוכל לתקן את הרכב, השארתי אותו פתוח ולא נעלתי אותו. כך יצא שכאשר הבן שלך הגיע, הרכב היה פתוח, והוא יכול היה לקחת את בגדי השבת שלי".
הרי זה פלא פלאים, איך הקב"ה סובב, שגם אם נגזרה עוגמת נפש שלא להגיע הביתה לשבת, הרי שהוא סידר הכול בכול עד הפריט האחרון, כדי ששני הילדים שלו מארץ ישראל יוכלו לשבות כראוי בשבת קודש.
