משנכנס הסוחר לביתו של רבי עקיבא איגר הוא מצא את כל בני הבית שרויים בדאגה עמוקה. המצב כבר היה קשה מאוד וחששו לגרוע מכל.
באמצע השיעור שאל אחד הבחורים המשתתפים קושיה על המהלך אותו השמיע רבי עקיבא איגר בשיעור, ואם כי אמנם הוא נענה בתשובה כהלכה מפי רבי עקיבא איגר, אך הבחור התעקש ועמד על שלו. פעם אחר פעם חזר הבחור על השאלה וכל פעם נענה רבי עקיבא איגר וענה לו את אותו תירוץ. הבחור לא הסכים להניח לרבו, וכך הוא שאל את אותה קושיה במשך לא פחות משבעים פעם! ואף רבי עקיבא איגר בענוותנותו הרבה לא גער בו כלום אלא ענה אותו תירוץ שבעים פעם! יתכן, המשיך הבחור וסיפר לאותו סוחר, שזה היה ממשיך עוד ועוד אלא שרבי עקיבא איגר נחלש מאוד מחילופי הדברים והוא התעלף ונפל על מקומו...
הגאון הנודע רבי עקיבא איגר היה רגיל להשמיע שיעורים לפני תלמידי ישיבתו כשהרשות הייתה נתונה גם לבני העיר שנפשם חשקה בתורה להשתתף בשיעור. אחד המשתתפים הקבועים בשיעור היה יהודי שתורה וגדולה התאחדו על שולחנו. רשת ענפה של מסחר הייתה לו, והיה נושא ונותן באמונה בסכומי כסף אדירים, אך גם ידיו רב לו בפלפולא דאורייתא. למדן מופלג היה וכוחו גדול בהויות דאביי ורבא. הוא מצא לעצמו עונג רוחני בשיעוריו העמוקים של רבי עקיבא איגר, והשתדל שלא להחסיר מהם.
ביום מהימים התארכו עיסוקיו של הסוחר הלמדן עד שנאלץ להתעכב בבית מסחרו יתר על הרגלו. איחור זה לא הרפה את ידיו מלבוא אל השיעור, אלא שלמרבה הפלא הוא נכנס אל חדר מסירת השיעורים והוא רואה כי החדר ריק. ניכר שהיו בו אנשים זה לא מכבר, אך כעת אין בו נפש חיה. ידע הסוחר כי זהו הזמן בו רבי עקיבא איגר מוסר את השיעור, וכעת היה השיעור צריך להיות בעיצומו, אך בפועל המקום ריק.
תר הסוחר אחר אחד הבחורים שיסביר לו פשר דבר, עד שמצא בחור אחד ממכריו וממנו נודע לו כי רבי עקיבא איגר אמנם הגיד שיעור כהרגלו, אלא שהשיעור לא זכה לבוא אל סיומו. זאת מפני שבאמצע השיעור שאל אחד הבחורים המשתתפים קושיה על המהלך אותו השמיע רבי עקיבא איגר בשיעור, ואם כי אמנם הוא נענה בתשובה כהלכה מפי רבי עקיבא איגר, אך הבחור התעקש ועמד על שלו. פעם אחר פעם חזר הבחור על השאלה וכל פעם נענה רבי עקיבא איגר וענה לו את אותו תירוץ. הבחור לא הסכים להניח לרבו, וכך הוא שאל את אותה קושיה במשך לא פחות משבעים פעם! ואף רבי עקיבא איגר בענוותנותו הרבה לא גער בו כלום אלא ענה אותו תירוץ שבעים פעם! יתכן, המשיך הבחור וסיפר לאותו סוחר, שזה היה ממשיך עוד ועוד אלא שרבי עקיבא איגר נחלש מאוד מחילופי הדברים והוא התעלף ונפל על מקומו. כמובן שמהומה גדולה התעוררה. ניסו להעיר את הגאון אך לא הצליחו. הזעיקו רופא מומחה והוא קבע שמצבו חמור מאוד וציווה להחיש אותו אל ביתו. כך נקטע השיעור בעיצומו.
הסוחר שכאמור היה למדן מופלג התעניין אצל הבחור על מה היו חילופי הדברים בין התלמיד לבין רבי עקיבא איגר, אלא שהבחור השתאה מולו ושאל: רבינו מצוי בסכנת נפשות ואתה מצפה ממני שאוכל להתרכז ולומר לך את הויכוח העמוק בריתחא דאורייתא שהייתה שם. אך הסוחר לא הניח לאותו בחור וביקשו שוב ושוב שיאמר לו את המשא והמתן, עד שהבחור נענה לו וסיכם בפניו את עיקרי הויכוח הגדול.
הקשיב הסוחר לדברים והתפלא מאוד על עקשנותו של אותו תלמיד, שהרי דברי רבי עקיבא איגר היו ברורים ונהירים כנתינתם מסיני, ועל מה היה לו להתדיין איתו. אולם גם הסוחר ביקש לשהות עם רבן של כל בני הגולה, בדקות קשות אלו, ומיהר ללכת אל ביתו של הגאון בעוד שראשו מחשבן שוב ושוב את הויכוח הלמדני שהתנהל בשיעור אליו איחר.
משנכנס הסוחר לביתו של רבי עקיבא איגר הוא מצא את כל בני הבית שרויים בדאגה עמוקה. המצב כבר היה קשה מאוד וחששו לגרוע מכל. הסוחר התקרב למיטתו של רבי עקיבא איגר וראה אותו מרחש ומלחש בשפתותיו. הוא לא איבד עשתונותיו אלא ניגש למיטתו של הרב והקשיב לשפתותיו הנעות.
אחרי כמה דקות בהם היה הסוחר כפוף על רבי עקיבא איגר הוא התרומם והכריז בקול: ברור לי לחלוטין כי הרב יבריא ויקום ממיטת חוליו. התפלאו כל הנוכחים ושאלוהו: זאת מנין לך? וכי נביא או בן נביא אתה שבטוח הינך כי רבינו עתיד להבריא?
נענה האיש ואמר: בוודאי ראיתם שהתכופפתי על מיטתו של רבינו, הנה אספר לכם את אשר שמעו אוזניי מלחשו של רבינו. וכך שמעתי את דבריו בהם הוא ביקש ואמר: ריבונו של עולם! נפשי בשאלתי ובבקשתי שתשלח לי רפואה שלימה במהרה בתוך שאר חולי ישראל, בשל שתי סיבות: הסיבה הראשונה: הלוא גלוי וידוע לפניך שהמהלך שלי בסוגיא הוא ישר ונכון, וכיוונתי בו לאמיתה של תורה, וראויה היא התורה הקדושה שבשלה אזכה לרפואה שלימה! והסיבה השניה: כי אם אמות עכשיו חלילה, הרי שהבחור המקשה עלי לא יוכל לחיות במנוחה כל ימי חייו, כי הוא יתייסר ויתענה בייסורי מצפון על כך שהוא היה הגורם למותי, ואף סיבה זו מספקת כדי שאזכה לרפואה שלימה.
כששמעתי כך מרבינו, סיים הסוחר ואמר, בטוח אני כי הקב"ה ישלח לרבינו רפואה שלמה במהרה ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. ואמנם כך בדיוק היה: באורח פלא התייצב מצבו של רבי עקיבא איגר עד שחזר לאיתנו.
***
הסיפור על השאלה והתשובה מוליך אותנו לסיפור נוסף של שאלה ותשובה, כשהצד השווה של שני הסיפורים הללו הוא מידת הענווה והשפלות של הגאון רבי עקיבא איגר.
היה זה כשרבי עקיבא איגר נסע מהעיר פוזנא, בה כיהן כרבה של העיר ורבן של כל בני הגולה, אל העיר אייזנשטט, עיר מולדתו, כדי לבקר את אמו הישישה והצדקנית. במהלך נסיעתו הארוכה החליט רבי עקיבא איגר לבקר אצל הגאון רבי מרדכי בנט, רבה של העיר ניקלשבורג. שמע הביקור המתוכנן הגיע לאוזניהם של למדני העיר ניקלשבורג ואחזה בהם התרגשות גדולה. שמוע שמעו אודות גדולת הגאון רבי עקיבא איגר, והיו בטוחים כי בביקורו אצל רבם, רבי מרדכי בנט, יושמעו חידושים עצומים ונפלאים מפיהם של שני גאונים אלו שיחדדו זה את זה בשמועותיהם. אלא שכמידת הציפיה הגדולה לפלפולים הכבירים ולחידושים המרעישים ומרקיעי השחקים שישמיע האורח הגדול באזניהם, כך הייתה אכזבתם.
במהלך הביקור החשוב ישב רבי עקיבא איגר כשהוא כפוף ונכנע לפני רבי מרדכי בנט ובלע בשקיקה כל מילה שיצאה מפי קודשו. רבי עקיבא איגר נענע בראשו כמסכים וכמתפעל מהחידושים שהשמיע באזניו וביקש בענווה ובהכנעה לזכות ולשמוע עוד ועוד מדברי תורתו של רבי מרדכי בנט. ככל שניסה רבי מרדכי בנט לרמז לרבי עקיבא איגר שיאמר אף הוא מדברי תורתו, הוא לא נענה ולא כלום. במשך רוב הזמן התעטף רבי עקיבא איגר באדרת השתיקה וההקשבה, בקול דממה דקה הקשיב לדברי המארח ובסך הכל השמיע אי אלו משפטים קצרים של קורח רוח מהדברים ששמע. ואילו חידושים שלמים משל עצמו לא השמיע גאון הדור הנודע בשערים ולא כלום.
המארח התמה לא הבין את טיב שתיקתו של האורח, ותלה זאת בחולשא דאורחא, מחמת תשישותו מהמסע המופלג. כיון שכן פנה רבי מרדכי בנט והפציר באורחו הדגול כי יסכים להתעכב במחיצתם ולשהות בעירם ניקלשבורג עד לאחר השבת הבאה עליהם לטובה למען יכבד את בני עירם הנכספים לשמוע את קולו וישא מדברותיו בדרשה תורנית מכובדת בבית המדרש הגדול של העיר, כמנהגם של רבנים דגולים המגיעים להתארח בערים ואמהות בישראל.
אלא שרבי עקיבא איגר סירב בתוקף רב. בענוותנותו הרבה חשש האורח מפני הכבוד שעתיד הוא לקבל במידה גדושה משבת שכזאת ובפרט מדרשה בפני כל בני הקהילה, והוא דחה את ההזמנה בהחלטיות. את הסיבה לסירובו תלה רבי עקיבא איגר באילן הגבוה של מצוות כיבוד אם המזומנת לפניו ואשר בשלה אצה לו הדרך, אין הוא יכול להתעכב כאן עוד, ובזה הוא נפרד ממארחיו לשלום ולברכה.
יציאתו של רבי עקיבא איגר מהעיר ניקלשבורג עשתה רושם עז עוד יותר מביאתו. פליאה עמוקה ותדהמת אכזבה שררה בקרב הלומדים שבעיר על כך שרבי עקיבא איגר כמעט ולא פצה פה במהלך הביקור. היו כאלה חכמים בעיניהם שניסו לפקפק על מידת גאונותו של רבי עקיבא איגר ולומר כי אין זו אלא הגזמה בעלמא של בני פולין המפריזים יתר על המידה, אך הכל הסכימו שהיה כאן מאורע משונה היוצא מגדר הרגיל והמקובל.
כשהמשיך רבי עקיבא איגר במסעו, הוסיף ועצר שוב ביישוב קטן שהיה על אם הדרך. זאת מפני שרגיל היה רבי עקיבא איגר תמיד לתהות על קנקנם של כל הקהילות היהודיות הקטנות ולבדוק היטב את מצבם הרוחני. המציאות הייתה שרבני הקהילות הגדולות לא מצאו זמן מספיק כדי לעסוק בעניינם של קהילות זעירות שלא זכו לרב משלהם וצרכיהם הרוחניים נעלמים היו בדרך כלל מעיניהם הפקוחות של חכמי ורבני המחוזות הגדולים. כיון שכך, באותם עיירות קטנות מתרחשים היו לעתים מכשולות ופרצות ואין איש שם על לב.
רבי עקיבא איגר היה משתדל איפוא בכל פעם שיצא למסע על פני המדינות להתעניין במצבן של קהילות נידחות כאלו והיה נכנס אליהם לביקור כדי לעמוד על משמר חומות הדת. מבקש היה לבדוק את סכינו של השוחט, לבחון את כשרות המקווה, להשגיח על שלימות העירוב, ועוד הרבה כיוצא בזה. בכל פעם שהייתה מתגלית לפניו פירצה כלשהי או מעוות שדרש את תיקונו, היה רבי עקיבא איגר מנסה לתקנה בעצמו כמידת יכולתו, ובמקרים מסובכים יותר היה ממהר להביא את המידע החשוב לידיעת אחד הרבנים הגדולים שהיה מתגורר באיזור.
לצערו של רבי עקיבא איגר, גם באותו כפר קטן בו עצר באמצע דרכו התגלו בעיות קשות ונוצר צורך דחוף לגדור את הפרוץ ולתקן את המעוות. הבעיה ההלכתית התגלתה כסבוכה עד כדי כך שרבי עקיבא איגר החליט כי היחיד שיוכל לתקן אותה על הצד היותר טוב הוא דווקא רבי מרדכי בנט.
לא היסס רבי עקיבא איגר והורה להפנות את מרכבתו לאחור. הוא עשה את כל הדרך הארוכה חזור אל העיר ניקלשבורג, שם חזר וביקר אצל רבי מרדכי בנט שהופתע לראות את האורח החשוב חוזר אל ביתו. בשיחתו הפעם שנערכה רק בין השנים ועסקה בבעיה ההלכתית הקיימת באותו כפר הראה רבי עקיבא איגר את כוחו הגדול ואת ידו החזקה. בזו הפעם, היות וקדשי ישראל היו תלויים ועומדים בזה, התגלה רבי עקיבא איגר בכל יקר תפארת גדולתו. גאונותו האדירה, החובקת זרועות עולם, יצאה לאור בכל הודה והדרה.
היות והבעיה התגלתה כמי שיש לדון בה עוד כהנה וכהנה, ומתוך כך שהזמן כבר היה סמוך לשבת, נאלץ רבי עקיבא איגר להשאר לשבות את שבתו בעיר ניקלשבורג, והוא אף ניאות לשאת מדברותיו בפני כל בני הקהילה בשבת אחר הצהריים. כל עוד לא היה רבי עקיבא איגר מצוי שם בשבת יכול היה להתחמק מלדרוש בפני הציבור, אולם עתה שהוא שובת שם, הרי שעליו לנהוג כמנהג המקום ולשאת את הדרשה כפי שרגילים האורחים הנכבדים.
שעה ארוכה לפני תחילת הדרשה כבר נהרו ההמונים למגדול ועד קטן. הלמדנים באו ללמוד, פשוטי העם כדי לחזות בזיו פניו של הגאון הנודע, וטף באו כדי ליתן שכר למביאיהם, ההורים שביקשו שאזניהם הקטנות יקלטו את דברי התורה הקדושים שישמיע האורח החשוב. בשעה היעודה נכנס רבי עקיבא איגר להיכל בית המדרש הגדול כשהוא מלווה ברב העיר, רבי מרדכי בנט, והחל להשמיע את דרשתו.
פתח רבי עקיבא איגר בהצעת דברי רבותינו הראשונים והאחרונים באחת הסוגיות כשלאחר מכן הערים עליהם שורה ארוכה של קושיות ותמיהות שהותירו את הלמדנים המופלגים של העיר כשהם פעורי פה. לאחר שהקושיות היו נשמעות כחומת ברזל שאי אפשר להפילה, הציע רבי עקיבא איגר מהלך גאוני מבריק שתירץ את כל הקושיות בחדא מחתא, ויהי לפלא.
אדהכי והכי, בעוד רבי עקיבא איגר שוזר את החוליות האחרונות בשרשרת הפלפול המעמיקה, קם רבי מרדכי בנט והעיר הערה כלשהיא על היסוד עליו השתית רבי עקיבא איגר את בניין המערכה אותה השמיע. רבי עקיבא איגר הקשיב לשאלה בעיון רב, תחילה החריש ושקע במחשבות עמוקות, פניו הביעו התאמצות קשה בחיפוש אחרי תירוץ מתאים לקושיא שעלתה, אך לבסוף רפו ידיו. רבי עקיבא איגר החווה תנועה של כניעה, והפטיר: הרב צודק! ובמילים אלו ירד מבימת בית המדרש.
אין לתאר את הרעש והמהומה שהתחוללה בבית המדרש עם צאתו של רבי עקיבא איגר בדרכו לאכסנייתו. הלמדנים חזרו שוב ושוב על דברי רבי עקיבא איגר ועל ההערה הקולעת שהשמיע רבי מרדכי בנט שמוטטה את כל בניין הפלפול. בעיניהם של כל בני העיר נצצו זיקים של הערצה עמוקה לרבם הדגול, כלום קטנה היא בעיניכם שרבינו הצליח בקושייתו הקצרה להכריע את גאון הדור הנודע, את רבי עקיבא איגר בכבודו ובעצמו. מסתבר, נענו הכל ואמרו, שככל שהערכנו את גאונותו של רבינו עד כה עדיין לא הגענו לחצי שבחו וגדולתו.
היחיד אשר חש את עצמו שלא בנוח היה רבי מרדכי בנט בעצמו. הוא מיהר לצעוד בעקבותיו של רבי עקיבא איגר שהלך אל בית אכסנייתו ופתח להתנצל על התקלה שיצאה מתחת ידו. כל כוונתי היתה אך ורק לכבוד תורתכם, שטח המרא דאתרא את דבריו, ולא עלתה על דעתי חלילה וחס להפריך את פלפולכם. כל מה שביקשתי היה להראות כי שמעתי את הדברים, וכדרכה של תורה לפלפל בהם.
הציץ בו רבי עקיבא איגר ואמר לו בסבר פנים יפות: אכן, כלל לא הפרכתם את פלפולי, שהרי על קושיא זו יש להשיב כך וכך וכפי שבוודאי יסכים עמי מעלתו. וכאן נעמד רבי עקיבא איגר והציג בפני רבי מרדכי בנט את התשובה לשאלתו והמשיך להרצות את הדברים מאותו המקום בו הפסיק את דרשתו.
ורבי עקיבא איגר בענוותנותו הגדולה עונה לו בשקט: אני איני אלא אורח נטה ללון. היום אני כאן ומחר אני הולך לעירי. אולם כבודכם מרא דאתרא הרי הוא כאן, והרמת כבודו בעיני בני עירו דבר גדול ונשגב הוא עד לאחת. עדיף היה לי אפוא לצאת מנוצח מאשר חלילה מנצח!
אלא שרבי מרדכי לא הסכים לוותר. על פי פקודתו יצאו שלוחי הקהל וכינסו את העם שנית לחזור ולבוא שוב לבית המדרש הגדול. הפעם היה זה רבי מרדכי בנט אשר עלה על הבימה ובפנותו אל הקהל הכריז ואמר: להתוודע ולהגלות כי כל קושייתי על פלפולו של רבי עקיבא איגר לא הייתה קושיא כלל ועיקר, לא מיניה ולא מקצתיה, הנה כך וכך השיב לי עליה רבי עקיבא איגר, וכך אף סיים את פלפולו למישרים ולתלפיות.
עתה הראיתי לדעת, סיים רבי מרדכי בנט את הסיפור המעשה כפי שהוברר לו, כי גאון וקדוש כרבי עקיבא איגר הינו אכן פלא מופלא שאין בדומה לו. עתה גם אני מבין כי הימנעותו מהשמעת חידושיו הגאוניים בתורה במפגשנו הראשון נבעה ממקור מים חיים של ענווה טהורה ומתוך אי רצון להשתמש בכתרה של תורה.
***
על הפסוקים (שמות יט א-ב): 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר', שואל רבינו האור החיים הקדוש על כפילות הלשון שיש כאן: הרי הפסוק כבר מקדים ואומר שבני ישראל 'ביום הזה באו מדבר סיני' ולשם מה הוא חוזר ואומר שוב בפסוק שלאחריו 'ויבואו מדבר סיני'. עוד יש לדעת, לשם מה מדגיש הפסוק שוב בפעם השלישית את עניינו של המדבר 'ויחנו במדבר', והלוא מובן הוא הדבר מאליו כי במקום ביאתם שם חנו, והדגשה זו על המדבר לשם מה היא באה.
אלא מסביר רבינו האור החיים הקדוש שהפסוק בא כאן להקדים ולהודיע לנו את אותם הדברים אשר הם עיקרי ההכנה לקבלת התורה, שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת שדי היא תורתנו הנעימה, כשאחד מכללים אלו הוא מידת הענווה והשפלות שהיא הבסיס לקבלת התורה, ולכן חזר הכתוב והדגיש את עניינו של המדבר לפי שיש בו רמז על מידה זו, שהרי המדבר הוא הפקר והכל דורכים עליו, וכך גם יש לאדם להתנהג כדי לזכות לכתרה של תורה.
