לא הבחנתי במדרכה המונעת מהרכבים להיכנס אל הרחוב, נתקלתי בה בעוצמה רבה, נפלתי ארצה כשאני חוטף מכה הגונה בעצמותיי
בהגיעו אל ביתי, שוב הביע עורך הדין את התפעלותו מכך שהייתי מוכן לוותר על כספים המגיעים לי ובלבד שלא אצטרך להלך במקומות פרוצים, ומשם המשכנו וצללנו לשיחה ארוכה. בתוך הדברים נודע לו לעורך דין, שאני הוא מחברם של סדרת ספרים, וכי עומד אני בעיצומו של איסוף כספים עבור הוצאת כרך נוסף בסדרת הספרים.
בהיותו עדיין תחת הרושם העז מכל ההתרחשות, הודיע עורך הדין כי הוא מוכן לשאת בכל עלויות ההדפסה וההוצאה לאור של הכרך המדובר! סגרנו עיסקה שהוא רוכש את זכות ההנצחה על הכרך הנוכחי שעומד לצאת לאור, וכי הספר ייקרא על שמו "מהדורת...". כך זכיתי והרווחתי את כל עלויות ההוצאה לאור של ספרי בזכות שמירת העיניים!
הנני מתגורר בעיר בני ברק, בו אני משמש כמגיד שיעור לבחורים בישיבה. יום אחד נאלצתי לרכוש דבר מה בבית המרקחת, ויצאתי מן הבית אל עבר הישיבה כמה דקות מוקדם יותר, כדי לעשות את הדרך העקיפה לבית המרקת בדרכי לישיבה.
לקחתי את המוצר בבית המרקחת ושמתי פעמיי אל הרחוב המוביל אל בנין הישיבה. מכיוון שיצאתי מרחוב אחר שאינני מורגל ללכת בו ביום יום, לא הבחנתי במדרכה המונעת מהרכבים להיכנס אל הרחוב, נתקלתי בה בעוצמה רבה, נפלתי ארצה כשאני חוטף מכה הגונה בעצמותיי.
התרוממתי מן הקרקע כשברצוני להמשיך בהילוכי לישיבה, אך הרגשתי ייסורי תופת, במיוחד ביד אחת אשר היתה נפוחה לחלוטין. הבנתי כי אין באפשרותי להמשיך בדרכי אל הישיבה. במקום זאת, הלכתי אל מרפאה המקומית להיבדק, ומשם נשלחתי לבית החולים מעייני הישועה לצילום רנטגן.
אחרי עיון בתוצאות בדיקת הרנטגן אמר לי הרופא, כי הוא רואה שעצם אחת ביד נשברה, ובנוסף אחת מן האצבעות יצאה מן המקום. בתחילה החזירו את האצבע למקומה, פעולה אשר היתה כרוכה בייסורים גדולים למרות שנטלתי תרופה לשיכוך כאבים טרם הפעולה, ולאחריו החלו לטפל בעצם השבורה. יצאתי את בית החולים חבוש כולי, מובן מאיליו כי לקח שבועות מספר עד שחזרתי לסדר יומי הרגיל.
יום אחד בשהותי בביתי לרגל ימי המנוחה שנגזרו עלי, נודע לי כי אני זכאי להגיש תביעה נגד השלטון המקומי – עיריית בני ברק על המכשול הקיים ברשות הרבים בידיעת העירייה, אשר ממנו ניזוקתי. השגתי את מספרו של עורך דין שומר תורה ומצוות אשר לו נסיון רב במקרים מעין אלו, והתקשרתי אליו לשמוע האם ואיך ניתן להתקדם בענין.
אחרי שלקח את כל האינפורמציה, אמר לי עורך הדין, כי בכדי שיוכל להמשיך לעסוק בענין הרי שעלי לבוא אליו למשרדו ולחתום על אי אלו מסמכים, בהם אני מצהיר כי אני נותן לו הרשאה שינהל את כל התיק.
"היכן ממוקמת משרדכם?" שאלתי. "ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן."
"תסלחו לי, אמרתי, "אך אינני יכול לבוא לשם".
לפליאתו מדוע אינני יכול להגיע אל משרדו, הבהרתי לו, שהנני מקפיד מאוד לשמור את עיני ומשום כך אינני מהלך במקומות מעין אלו, ולכן, על אף דחיפות הענין אינני יכול להגיע אל משרדו.
"בכדי שאוכל להגיש את המסמכים הנכם חייבים לחתום", הסביר לי עורך הדין.
"ואם ברצונכם לקבל אי פעם פיצוי כל שהוא, אזי זו הדרך היחידה בשבילכם", אמר.
"אם לא אוכל לקבל בגין כך את הכסף, אז לא", אמרתי בתקיפות. "אני אינני מגיע אל רחוב ז'בוטינסקי ברמת גן". במשפט תקיף זה סיימתי את שיחתי עם עורך הדין, ובכך גם סיימתי את הפרשה כולה. כך לפחות חשבתי.
יום אחד הטלפון מצלצל בכיסי, מעבר לקו היה זה עורך הדין. "הערב אני אמור להגיע לבני ברק לחתונה בבית האדמו"ר מפרעמישלן", הוא מודיע לי, "אם תרצה אוכל לעלות לביתכם להחתים אתכם על כל הנדרש".
התברר, כי העורך דין, שהוא יהודי ירא שמים, יצא מהתפעלות מכך שאני מקפיד ושומר בעקביות רבה כל כך על גדרי שמירת העינים שלי, והוא החליט כי יחרוג ממנהגו והוא יבוא אל בית הלקוח – שזה אני – להחתים אותי על הניירות. כמובן שניצלתי את ההזדמנות, בראותי את ההשגחה העליונה שלא אפסיד מתוקף זהירותי בשמירת העיניים.
כל זה, היתה רק ההתחלה.
בהגיעו אל ביתי, שוב הביע עורך הדין את התפעלותו מכך שהייתי מוכן לוותר על כספים המגיעים לי ובלבד שלא אצטרך להלך במקומות פרוצים, ומשם המשכנו וצללנו לשיחה ארוכה. בתוך הדברים נודע לו לעורך דין, שאני הוא מחברם של סדרת ספרים, וכי עומד אני בעיצומו של איסוף כספים עבור הוצאת כרך נוסף בסדרת הספרים.
בהיותו עדיין תחת הרושם העז מכל ההתרחשות, הודיע עורך הדין כי הוא מוכן לשאת בכל עלויות ההדפסה וההוצאה לאור של הכרך המדובר! סגרנו עיסקה שהוא רוכש את זכות ההנצחה על הכרך הנוכחי שעומד לצאת לאור, וכי הספר ייקרא על שמו "מהדורת...". כך זכיתי והרווחתי את כל עלויות ההוצאה לאור של ספרי בזכות שמירת העיניים!
הסיפור עדיין לא נגמר! מאז, חלפו עברו להם שלוש שנים, כאשר במשך זמן זה הצלחתי להוציא לאור עוד חלק מסדרת הספרים. יום אחד נודע לי על מכון מסוים המוציא לאור ספרים רבים, כי הם מתעתדים להפיק יריד גדול של כל הספרים שבהוצאתם, ובהודעה בה הם מכריזים על קיום היריד הם רוצים לפרסם תמונה של הספר שלי.
מבירור הענין התברר לי, כי הספר אשר הולך להיות מוצג על המודעות של המכון, הוא לא אחר מאשר אותו ספר שיצא לאור לפני שנים אחדות, בתרומתו האדיבה של העורך דין. צלצלתי אל המכון והודעתי להם כי כבר יצא ספר נוסף אחרי הספר אותו הם חפצים להציג במודעות היריד, ולכן היה מתאים יותר להציג במודעה את הכרך החדש.
כמה ימים לאחר מכן ראיתי את המודעות הגדולות שהם פרסמו, ונוכחתי לראות כי הם לא החליפו את התמונה רק השאירו את תמונת הספר הישן יותר.
מדוע הם לא החליפו את התמונה אינני יודע, אך אם בכל זאת תמונת הספר ההוא מתנוססת בראש מודעות הענק, החלטתי לפחות להודיע לעורך הדין כי תמונת הספר שהוא שילם את עלויות ההדפסה שלו, מתנוססת בראש כל חוצות.
העורך דין הופתע מאוד לשמוע על כך, ואמר שהוא מאוד רוצה לבוא אלי לראות את המודעות. אמר ועשה, הוא הגיע לביתי, התחלנו לדבר והשיחה התגלגלה אודות כרך נוסף בסדרת הספרים אותו אני עומד להוציא לאור. העורך דין שוב קפץ על ההזדמנות, ובו במקום לקח על עצמו גם את עלויות ההדפסה של הספר הזה.
היתה זו השגחה פרטית שהפקיד במכון לא שמע לעצתי מסיבה לא מובנת בעליל, ובשל כך הגיע עורך הדין אל ביתי לראות את הפרסומות הענקיות של ספרו, ועל הדרך גם שילם את עלויות ההדפסה וההוצאה לאור של ספר נוסף. כל השרשרת הזו של ההשגחה הפרטית, הכל התחיל מכך שלא רציתי בשום אופן ללכת במקומות לא ראויים, בכדי לשמור את עיני מכל משמר!
ח.ש. בני ברק
(מכתב למערכת גל' טהור עינים)
