לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר: הדלי הובא לכיכר העיירה, שם כובד ראש הקהל בפתיחה, ולמרבה הרווחה, אכן נח הירח העגול והמושלם בדלי, ולכל אנשי העיר היתה אורה ושמחה... במעשייה משעשעת זו טמון מוסרהשכל חשוב ביותר:
חברי המשלחת, שהתביישו לשוב לעירם ללא הירח המיוחל, הסכימו בחפץ לב למחיר המופקע, תוך הסבר שמאה רובל - אף אם סכום לא מבוטל הוא, עדיין פחות הוא בהרבה מעלותה של הצתת לפידים ברחובות העיר מדי לילה.
הלך האיש, וראו זה פלא - שב בתוך זמן קצר ביותר. בידיו היה אחוז בזהירות רבה דלי מים.
הוא הראה את הדלי לחברי המשלחת שנוכחו לראות בעיניהם את הירח השובב שנח לו בשלווה בתוככי הדלי, כביכול לא ניהלו אחריו מרדף מר ועקש במשך כמה שעות זה עתה.
לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר
נביא בזה משל משעשע על הירח המשתקף במי הבאר, שממנו נלמד מוסר השכל מאלף לחג הפסח, בשילוב דברי רבינו האור החיים הק':
היה זה לילה חשוך בחלם העיר.
אחד מנכבדי העיירה שב לביתו לאחר תפילת ערבית, אך להוותו, בעודו מהלך בחשכה לא הבחין בבור שהיה באמצע הכביש. נפל לתוך הבור ונפצע קשות.
למחרת התכנסו שבעת טובי העיר של קהילת חלם המעטירה לטכס עצה.
נמנו כולם וגמרו שיש להאיר את העיר בלילות; סכנת נפשות של ממש היא החשכה האופפת את העיר בלילות!
מה עושים? האפשרות להפיק תאורה מכוח החשמל טרם נודעה בחלם, והבחירה האחת שעמדה בפני הפרנסים היתה להדליק לפידים בכל הרחובות מדי לילה.
אך הקהילה הדלה לא יכלה בשום אופן לעמוד בעלויות הכבדות של פרויקט עצום שכזה.
ישבו כל חכמי העיר על המדוכה שבעה ימים ושבעה לילות, עד שבמוחו של אחד המבריקים שבהם נצנץ רעיון כביר.
"הרי", פתח האיש בפלפול למדני כשאגודלו מונף באוויר: "באותם הלילות שהירח מלא - הלילה מואר ואין חשש ליפול בבורות ובפחתים בהם משופעת עירנו, הבעיה היא באותם הלילות שבתחילת החודש ובסופו - בהם הירח נעלם לחלוטין או בחלקו".
"נכון", רטנו האנשים, "ומה חידשת בסברתך?"
"אם כן, הפתרון פשוט מאוד: יש לתפוס את הירח כשהוא מלא".
"וכיצד?" שאלו כולם בהפתעה.
"גם על זה חשבתי", ענה האיש.
"ודאי שמתם לב שישנו מקום אחד בו נמצא הירח כמעט תמיד - במעמקי הבאר".
"המשימה שלנו תהיה לתפוס את הירח באחד הלילות הקרובים - בו הוא יהיה בתוככי הבאר. נסגור היטב את הבאר בכדי שהירח לא יוכל לברוח, וכך נוכל לשמור את הירח ללילות חשוכים ונציב אותו במרכז העיירה כדי שימשיך להאיר".
למשמע הרעיון הגאוני הריעו כולם, ושיבחו את החכם שבזכותו יוארו שמי העיירה ללא עלות אף בלילות החורף החשוכים ביותר.
וכך עשו.
בליל ט"ו לחודש הקרוב, לאחר שווידאו שכל תושבי העיירה כבר ברכו על הלבנה, הגיעו מספר בעלי מקצוע זריזים במלאכתם שנבחרו על ידי הפרנסים אל הבאר.
כולם התכופפו במתח מעל פי הבאר, ונשמו לרווחה כשהירח במלואו זרח אליהם מהמים הקרירים.
בזריזות רבה הצמידו לוחות עץ כבדים וחזקים לשפת הבאר וחיברום היטב למקומם. כעת, גם אם תהיה רוח סערה לא יוכל הירח להימלט מתוך הבאר.
חלפו כשבועיים, וכמדי חודש הצטמק לו הירח עד שנעלם. אנשי העיירה לא נבהלו, הן יש להם פתרון מן המוכן.
בליל ערב ראש חודש יצאו מבתיהם בהתרגשות לכיוון הבאר, לחזות בגילוי הירח ובהצבתו במרכז העיירה.
לוחות העץ הגדולים שוחררו ממקומם בזהירות, והחכם בעל הרעיון כובד להוציא את הירח.
אך למרבה ההלם, הירח נעלם!
בלית ברירה התכנסו שוב חכמי העיר לטכס עצות.
שוב ישבו שבעה ימים ושבעה לילות, אלא שהפעם היה בידם פתרון מן המוכן: להשיג ירח!
אמנם הירח אותו לכדו נגנב, אך כנראה ניתן להשיג ירח בעיירות הסמוכות במחיר הוגן! הן ודאי לא נגנב הירח בעת ובעונה אחת בכל הסביבה.
לאחר דיונים וויכוחים רבים הורכבה משלחת מהנכבדים שבבני העיר, והמשלחת יצאה לדרכה.
חלפו כמה וכמה ימים מאז אותו המאורע שבבאר החלמאית, וכאשר הגיעו אנשי חלם לעיר הסמוכה, כבר היה זה לקראת אמצע החודש, ומן הבאר העירונית השתקף אליהם הירח במלואו...
כמה מחברי המשלחת היו מוכנים להישבע שזהו הירח הגנוב מעירם; הן מראהו זהה בדיוק למראה הירח שהיה בידם!
תושבי העיר נענו באדיבות לחשדותיהם של החלמאים, והציעו להם לקחת עמם את הירח הגנוב.
ניסו האמיצים שבין חברי המשלחת להשתלשל אל הבאר העמוקה, אלא שאלו שהיו אמורים להחזיק את הצוללים משפת הבאר, הירפו בטעות את אחיזתם ואלו נפלו לתוך המים הקרים...
לא די בזה, אלא שכאשר ניסה הנועז מבין הצוללים לתפוס את הירח בתוך המים, התברר שהצליח מעשה שטן, והירח הגנוב... נעלם!
מאוכזבים וחבולים יצאו החלמאים מהבאר ובעיניהם מבט מיואש, עד שלמקום נקלע פיקח אחד מתושבי העיר שהיה סקרן לדעת מה מחפשים אורחים נכבדים אלו בתוככי הבאר בעיצומה של שעת ליל מאוחרת.
כששמע במה דברים אמורים, ניגש לראש המשלחת, הסתודד עמו בצד, ואז פנה ראש המשלחת אל עמיתיו:
יהודי זה אומר כי יש בידו טקטיקה מיוחדת בעזרתה יכול הוא לתפוס את הירח ולהביאו אלינו ארוז וחתום ללא פציעות וחבלות.
אלא שבשכרו דורש הוא מאה רובלים...
חברי המשלחת, שהתביישו לשוב לעירם ללא הירח המיוחל, הסכימו בחפץ לב למחיר המופקע, תוך הסבר שמאה רובל - אף אם סכום לא מבוטל הוא, עדיין פחות הוא בהרבה מעלותה של הצתת לפידים ברחובות העיר מדי לילה.
הלך האיש, וראו זה פלא - שב בתוך זמן קצר ביותר. בידיו היה אחוז בזהירות רבה דלי מים.
הוא הראה את הדלי לחברי המשלחת שנוכחו לראות בעיניהם את הירח השובב שנח לו בשלווה בתוככי הדלי, כביכול לא ניהלו אחריו מרדף מר ועקש במשך כמה שעות זה עתה.
סגר האיש את הדלי היטב, הידק את המכסה בחותם כפול ומכופל, ולאחר שקיבל לידיו את מאת הרובלים, מסר את הדלי בזהירות לראש המשלחת, ויעץ להם בפנים רציניות: "אם אין רצונכם ששוב יברח הירח מהדלי, מהרו לעירכם, ותיווכחו לראות בעיניכם שהוא עדיין שוכן בדלי".
ובמילים אלו נפרד לשלום מתושבי חלם שמהרו לעיירתם בהתרגשות.
הפעם לא נטלו אנשי חלם סיכונים, הם מהרו לחלם, שם התקבלו בתרועות שמחה על ידי התושבים הממתינים.
הדלי הובא לכיכר העיירה, שם כובד ראש הקהל בפתיחה, ולמרבה הרווחה, אכן נח הירח העגול והמושלם בדלי, ולכל אנשי העיר היתה אורה ושמחה...
במעשייה משעשעת זו טמון מוסר השכל חשוב ביותר:
עניין מהותי ביותר במצוות סיפור יציאת מצרים מחדש רבנו הקדוש בעל 'אור החיים' זיע"א.
מלבד סיפור יציאת מצרים הכללי - אומר בעל 'אור החיים', יש לספר גם שבלילה זה בו יצאו ישראל ממצרים, האיר הלילה כיום. הלא כך נאמר בתהילים (קלט, יב) 'וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר'.
דבר זה רמוז בפסוק (שמות יג ח) 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים' - מצוות ההגדה לבן כוללת בתוכה גם את הנס הזה של 'ביום ההוא'. באותו לילה ארע נס מיוחד שהלילה האיר כמו יום.
על דבריו של רבנו הקדוש בעל 'אור החיים' יש להוסיף את הרעיון המובא ברבים מספרי החסידות, שבכל שנה ושנה יוצאים בני ישראל מחדש מבחינת 'מצרים'.
זהו עומק הכוונה במאמר שבכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי אכן בפועל יש יציאה מחדשת בליל הסדר של כל שנה, ובכלל זה גם נס זה של 'לילה כיום יאיר'.
בלילה הזה מתעורר שוב בכל שנה האור הנשגב של 'לילה כיום יאיר'.
וכאן יש לשאול: האם אנו יכולים לשמור על אור זה לכל ימות השנה, או שמא מתנהגים אנחנו כאותם חכמי חלם שניסו לשמור על אורו של הירח בתוך הבאר או הדלי?
וכיצד באמת ניתן לשמור על האור הגדול והרוחני הזה היורד אלינו ממרומים בכל שנה בליל הסדר?
התשובה פשוטה: חכמינו ז"ל דורשים (מגילה טז:): "אורה זו תורה".
אם כן, כדי לקלוט את האור ולשמרו, יש ללמוד תורה שתשמור בקרבנו אור זה.
עלינו להכין את עצמנו במעלות המסוגלות לקניין התורה, ובהקפדה יתרה לדבוק בתורה ובמצוותיה.
כך נצליח לשמור על האור המיוחד של ליל הסדר - הלילה כיום יאיר.
