כעבור שבוע כבר הרגשתי שהגעתי לקצה גבול כוחותיי - אני פשוט לא יכול יותר!
ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בחלום, ההוא דיבר על עבודה צדדית שהמשכורת שלה היא, לא פחות מ-3.500 דולר לשבוע, טבין ותקילין!
מי מוכן לשלם כה הרבה עבור עבודה צדדית? חשבתי שמישהו חומד לי לצון... אך ההוא הבהיר לי שהוא מתכוון להצעתו במלוא הפשטות. הייתי אחוז התרגשות, אני אמנם זקוק לישועה גדולה בעניני פרנסה, אך ישועה מושלמת כזו, ועוד בזמן כזה! זה היה ממש כמים קרים על נפש עייפה. לא יכולתי שלא לראות בכך הארת פנים משמים; אות וסימן שעבודתי רצויה, ושאמשיך לנהל מלחמות ככל יכולתי למען קדושתי.
וכאן מוציא האברך מכיסו משהו "זהו הצ'ק של השבוע הראשון" הוא אומר בהתרגשות, ומציג לעיני הרב צ'ק חלק, שהספרות 3500 $ מתנוססות עליהן בגאון ובתפארת, כמו מכריזות על עצמן: ככה יעשה לאיש אשר יתאמץ לקיים את דבר המלך ודתו במסירות נפש.
בדרשתו של הרה"ג ר' יוסף משה שטויבער שליט"א הוא סיפר מפי בעל המעשה עצמו, סיפור על ישועה מפליאה שבאה בעקבות שמירת העיניים.
היה זה באחד הימים כשלמדו בשיעור הלכות שמירת העינים. משהסתיים השיעור, ניגש אל הרב אחד ממשתתפי השיעור, ואמר לו שיש באמתחתו סיפור דברים שהיה רוצה לספר.
וכה סיפר אותו יהודי:
"לדאבוני הרב הייתי לקוי מאוד בשמירת העינים, עד שעיני היו מופקרות ממש לכל פגע רע ולכל מרעין בישין ל"ע. לפני כמה שבועות עשיתי לעצמי חשבון הנפש, והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת: ככה אי אפשר להמשיך. אך לא הסתפקתי בידיעה זו בלבד, קבלתי עלי באותו מעמד החלטה נחושה שמהיום והלאה אשמור על עיני בדיוק כפי שהתורה דורשת, יהיה מה שיהיה.
"ידעתי שלא יהיה קל, אך לא שיערתי עד כמה. קיוויתי שלאחר כמה ימים כבר יקל עלי המלאכה, אך לא כן היה, הקושי הלך והתגבר ככל שעברו הימים. הייתי צריך להילחם כאריה על כל ראיה וראיה, וכעבור שבוע כבר הרגשתי שהגעתי לקצה גבול כוחותיי - אני פשוט לא יכול יותר!
באותה תקופה גם ידעתי קשיים גדולים בענין הפרנסה, המשכורת שהכנסתי הספיקה בקושי כדי מחיה בסיסית, ולסיים את החודש היה סיפור שלם כל פעם מחדש. ביום בו הרגשתי שבאו מים עד נפש בענין שמירת העינים, אני מקבל פתאום שיחת טלפון לא צפויה, מהצד השני מציע לי מאן דהו הצעת עבודה.
ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בחלום, ההוא דיבר על עבודה צדדית שהמשכורת שלה היא, לא פחות מ-3.500 דולר לשבוע, טבין ותקילין!
מי מוכן לשלם כה הרבה עבור עבודה צדדית? חשבתי שמישהו חומד לי לצון... אך ההוא הבהיר לי שהוא מתכוון להצעתו במלוא הפשטות. הייתי אחוז התרגשות, אני אמנם זקוק לישועה גדולה בעניני פרנסה, אך ישועה מושלמת כזו, ועוד בזמן כזה! זה היה ממש כמים קרים על נפש עייפה. לא יכולתי שלא לראות בכך הארת פנים משמים; אות וסימן שעבודתי רצויה, ושאמשיך לנהל מלחמות ככל יכולתי למען קדושתי.
וכאן מוציא האברך מכיסו משהו "זהו הצ'ק של השבוע הראשון" הוא אומר בהתרגשות, ומציג לעיני הרב צ'ק חלק, שהספרות 3500 מתנוססות עליהן בגאון ובתפארת, כמו מכריזות על עצמן: ככה יעשה לאיש אשר יתאמץ לקיים את דבר המלך ודתו במסירות נפש.
~
הדיין שליט"א בסיימו את הסיפור הוסיף, שלמען האמת הוא הסתפק כיצד, והאם בכלל, יספר את הסיפור.
אנשים עוד עלולים ללמוד מכאן לשמור על העינים כדי לזכות לישועות, ולא זו הסיבה שבגינה צריכים לשמור על העינים!
אותו אברך לא קיבל על עצמו לשמור את עיניו בגלל חשבונות כלשהם, הוא שמר לשם שמים, ומשמים שלחו לו בחזרה אות של קורת רוח. אבל אם מלכחתילה שומרים כדי לקבל שכר, לא זו היא המידה הרצויה.
והוא השווה זאת למעשה הידוע עם האלשיך הק', שפעם הרחיב על אודות מידת הבטחון, ושיהודי צריך להשליך על ה' את יהבו לגמרי ולדעת שהשתדלותו לא מביאה בעצמה את השפעה. נכח שם יהודי פשוט שקיבל את הדברים בפשטות, וגמר אומר לעשות מעשה; אם השתדלותו ממילא אינה מעלה ומורידה, למה לו לעבוד קשה מהנץ ועד השקיעה? מוטב יהיה אם יבטח בה' באמת, ייכנס לביהמ"ד ושם ייאמר תהלים מבוקר ועד הערב, ואת פרנסתו ישלח לו הקב"ה עד לפתח ביתו. אמר ועשה, הוא סגר את חנותו על מנעול ובריח ונכנס לביהמ"ד, יותר אין לו שיג ושיח עם עולם המעשה. ובטחונו עמד לו! בדרך פלאית הוטענה עגלתו באוצרות ממון, והגיעה אליו עד לפתח הבית...
הדבר נודע לרבים, ותהום כל העיר... הרבה חשבו למה נגרע, מדוע עלינו לעבוד קשה, הנה, יש דרך אחרת והיא מצליחה. סגרו איפה כולם את חנויותיהם, נכנסו לביהמ"ד וחיכו לאוצר. אך זה מעולם לא הגיע. באו כלום בטרוניא אל האלשיך, מה נשתנינו מאותו בעל עגלה?
ענה להם האלשיך הק', מדוע זה לא תבינו? אותו יהודי החליט להתחזק במידת הבטחון בה', הוא לא חשב על אוצר ולא חיכה להתפתחות מסוימת, הוא בטח בה' באמת ובפשטות שלא יעזבוהו, בלי כל חשבונות. אתם בטחתם בחשבונות ובסיבות, בטחון עם חשבונות אינו הבטחון האמיתי.
לשמור על העינים צריך כי כתוב בתורה. השפעות וישועות, אלו הם חשבונות ששייכים לה', רק הוא מחליט למי לשלוח את הצ'קים.
