כך הסתובב כמה שעות כשהייאוש והדאגה אוכלים אותו, עד שאביו הזקן בא לבקר אותו, וראה אותו במצב זה

'אני מכיר אותך מאז שנולדת, וראיתי אותך בהרבה מצבים קשים, הן בתור ילד והן בימי הבחרות, גם אחר נישואיך, ואף על פי כן תמיד התחזקת, ומה קרה לך עתה שאתה כה שבור ורצוץ?', נענה הלה וסיפר לאביו שאיבד את הקונה הכי גדול שלו ואינו יודע מה יעשה, שאלו אביו בחכמה: 'אמור לי, האם האבידה הזאת הוא גדולה יותר מן הקדוש ברוך הוא...?'.

סיפר לי ידידי, שביקר בשבוע שעבר אצל אחד מן העשירים היותר גדולים באמעריקא, אדם מפורסם מאוד, והוא סיפר לו, שלפני כשלושים שנה כשהיה אברך התחיל להתעסק באיזה עסק למחייתו והתפרנס ברווח.

יום אחד צלצל אליו אחד מן הקונים הקבועים שלו, והודיע לו שמחמת סיבות שונות אינו יכול להמשיך לקנות אצלו יותר. הוא נחרד מאוד לשמע דבריו, אדם זה היה הקונה הכי גדול שלו שרוב פרנסתו הגיעה הימנו, ועזיבתו תמוטט את כל העסק, ברוב ייאושו התחיל לחשוב מה יעשה אחר כך, אולי יעזוב תחום זה של פרנסה, או שמא ישכיר את עצמו כפועל, וכו' וכדומה, כך הסתובב כמה שעות כשהייאוש והדאגה אוכלים אותו, עד שאביו הזקן בא לבקר אותו, וראה אותו במצב זה, ואמר לו בתמיה:

'אני מכיר אותך מאז שנולדת, וראיתי אותך בהרבה מצבים קשים, הן בתור ילד והן בימי הבחרות, גם אחר נישואיך, ואף על פי כן תמיד התחזקת, ומה קרה לך עתה שאתה כה שבור ורצוץ?', נענה הלה וסיפר לאביו שאיבד את הקונה הכי גדול שלו ואינו יודע מה יעשה, שאלו אביו בחכמה: 'אמור לי, האם האבידה הזאת הוא גדולה יותר מן הקדוש ברוך הוא...?'.

הערה זו האירה את עיניו באור גדול, פתאום נכנס ללבו ההבנה הברורה שרק הקדוש ברוך הוא הוא זן ומפרנס, ולא שום קונה זה או אחר, הוא התחזק מאוד על ידי האמונה וקרע את כל השטרות שהיו לו מן הקונה הקודם, והוסיף להחזיק ולהגדיל את העסק ביתר שאת וביתר עוז, והוא כעת מן העשירים הגדולים ביותר בארץ. ע"כ המעשה.

ובאמת, כדברים הללו שאמר לו האב לבנו נמצא מפורש במדרש בפרשתן (ילקו"ש) וז"ל: 'וימת יוסף וכל אחיו, אף על פי שמתו, אלוקיהם לא מת, הדא הוא דכתיב (שמות א, ז) 'ובני ישראל פרו וישרצו', ע"כ. ויש לומר הכוונה, שבני ישראל חזקו את עצמם בזה, שאף על פי שאבדו אבידות גדולות כאלו, יוסף וכל אחיו, עם כל זה לא נפלו ברוחם וחזקו את עצמם ש'אלוקיהם לא מת', והוא ודאי גדול יותר מן האבידה, ודייקא מכח זה נתקיים בהם 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו וגו'.

(הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א - גליון המאיר)