חייך הילד בפקחות והוציא מכיסו חתיכת מצה באמרו: 'שערתי בעצמי אבי שתעשה כן, ולפיכך הקדמתי והורדתי לעצמי חתיכת אפיקומן קודם שהחזרתיה לך...
'לא אתן לך מן האפיקומן אלא אם כן תפטרינו מהבטחתי אשר הבטחתי לך!', חייך הילד בפקחות והוציא מכיסו חתיכת מצה באמרו: 'שערתי בעצמי אבי שתעשה כן, ולפיכך הקדמתי והורדתי לעצמי חתיכת אפיקומן קודם שהחזרתיה לך...
כאשר נפטר חותנו של הגאון ר' שלמה אייגר זצ"ל הניח צוואה שהוא מקדיש ארבעים אלף כסף מממונו שלא יתחלקו בירושה, וינתנו לנכד הראשון שיוולד ויקרא על שמו. והנה, כעבור זמן קצר נולד בן לר' שלמה ונקרא על שמו של החותן, אך לדאבון הלב לא האריך הילד ימים, ונפטר תוך שלשים יום ללידתו.
כעת נתהווה דין ודברים לגבי הכסף המובטח, ר' שלמה דרש לקבל את הכסף כפי שנכתב בצוואה, לעומת זאת טענו שאר היורשים שהכוונה היתה לוולד בן קיימא, שישא את שמו של זקינו בעולם, וכיון שנפטר הילד אין לו כל זיקה לכסף והוא צריך להינתן לילד הבא שיוולד ויקרא על שמו.
הגיעו הדברים לבית דינו של הגאון בעל 'חמדת שלמה' זצ"ל, שהתקבל אז לאב"ד בעיר רבתי ווארשע, החמדת שלמה שמע את טענות שני הצדדים ובקש שלשים יום להרהר בדבר, כעבור חודש ימים חזרו לבית הדין, והחמדת שלמה פסק לטובת היורשים. אולם ר' שלמה איגר ערער על פסק הדין ובקש מן הדיינים שישלחו לשאול את חוות דעתו של אביו בנידון.
נענה החמדת שלמה ואמר לו: 'הבה ואספר לך מעשה שהיה עם הרבי ר' העשיל מקראקא זצ"ל. כידוע היה הרבי ר' העשיל חריף ופקח מילדותו, פעם אחת ישבו אביו ובני משפחתו בליל הסדר, וכאשר הגיעו לצפון לא מצאו את האפיקומן במקום שהניחוהו, הבין האב מיד שיד 'העשיל' בדבר, ופנה אליו בבקשה: 'הוצא נא את האפיקומן שהחבאת', אך הילד סירב להשיב את האפיקומן אלא אם כן יבטיחו לו בגד משי חדש לאחר החג, הסכים האב לתנאי והילד החזיר את האפיקומן. אולם, כאשר חילק אביו את האפיקומן דילג על הילד העשיל ולא נתן לו מאומה, שאל הילד: 'מה אתי? מדוע איני מקבל אפיקומן?', ענה אביו 'לא אתן לך מן האפיקומן אלא אם כן תפטרינו מהבטחתי אשר הבטחתי לך!', חייך הילד בפקחות והוציא מכיסו חתיכת מצה באמרו: 'שערתי בעצמי אבי שתעשה כן, ולפיכך הקדמתי והורדתי לעצמי חתיכת אפיקומן קודם שהחזרתיה לך...'
'אף אני כן' סיים ה'חמדת שלמה' את סיפורו, שיערתי מראש שתרצה לערער על הפסק בטענה שיש לשמוע את דעת אביך, לפיכך הקדמתי והרצתי לו את השאלה...', ובדברו הוציא ה'חמדת שלמה' מכיסו מכתב מר' עקיבא אייגר זצ"ל בו הוא מסכים עמו לפסק הלכה שהכסף שייך ליורשים ולא לבנו ר' שלמה.
והנה, איתא במדרש בפרשתן (הובא בדברי יואל) וז"ל: 'בא אחיך במרמה – בחכמת תורתו, ויקח ברכתך, הוציא אפיקומן והראה לו', ע"כ, והוא תמוה. אך לפי העובדא הנ"ל יובן היטב, דהנה יצחק אבינו ידע שעשו הרשע יכפהו אחר כך לברכו, ויאמר 'הלא אצלת לי ברכה' (בראשית כז, לז) לפיכך התחכם והקדים לברך את יעקב בברכת 'הוה גביר לאחיך' (שם כז, כט), ומה שקנה עבד קנה רבו, וממילא כל מה שיברך את עשו יהיה הכל ליעקב. ולכן הוציא לו אפיקומן להראות לו שכבר התחכם כנגדו, כמעשה של רבי העשיל עם האפיקומן.
