וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי: לא שעה לעצת חבירו לנדוד מהישיבה למצוא זיווגו הנכון, אלא השקיע עצמו בלימוד הש"ס, עד שהגיע אליו השידוך הנכון עד לספסל לימודו:
הזמן נקף במהירות. האיש הביט בשעונו שוב ושוב, ולבסוף כחכח בגרונו ואמר: מצאתם חן בעיני. ובכן, חנני בורא עולמים בבת משכלת, יראת ה' ומשמחת לב אלוקים ואנשים. האם אתה... לבו של מיודענו פעם במהירות. הנה, הנה השאלה המכשילה, האם אתה בחור? עוד רגע קט יפרדו דרכיהם בבושת פנים הדדית
ישישים בעלי בינה מתמלאים רגשות קדושה וגעגועים כאשר הם שחים על אודות ישיבת וואלאזי'ן, 'אם הישיבות' אשר בראשה עמדו גדולי אותו דור, הנצי"ב והבית הלוי זצ"ל.
מאות בחורים, רבים מהם עילויים של ממש, שקדו בה יומם וליל על תלמודם, וידוע ידעו רבני הערים והעיירות, כי חתן הגון לבתם, תלמיד חכם וירא שמים, יימצא להם על נקלה בין כתליו של בית מדרש גדול זה. אותם ימים הורגלו הבחורים למראה שחזר ונשנה. רב מכובד, בעל הדרת פנים, השתכן בעיירתם ימים אחדים, שהה בהיכל הישיבה במשך היום והתבונן בדמויות המתנועעות במרץ.
משנחה עינו על אחת הדמויות, היה מברר וחוקר, בחור זה מה טיבו, מאין בא ולאן הוא הולך, ומשנתמלאה שביעות רצונו בא עמו בדברים, דברי תורה ועניינים של מה בכך, לאחר מכן נטלו עמו לעיירה בה הוא כהן ברבנות, ו"מזל טוב".
גורלו של ר' יואל, אחד מבחירי הישיבה לא שפר עליו. בעטיין של עילות שונות נתפרדה חבילתו זמן קצר לאחר שנתפרה, ואם לפני כן רבים ביקשו להתפאר בו כחתן לבתם, הרי שמעתה ואילך...
למען האמת הוא לא בלט כחריג בנוף הישיבה. רבים מלומדי הישיבה היו אברכים צעירים אשר גם לאחר נישואיהם שקדו חדשים תמימים על תלמודם מבלי לפקוד את ביתם הרחוק, לקיים מה שנאמר "והגית בו יומם ולילה". לא אחת אירע, כי אבי המדוברת התרשם עמוקות ממיודענו, ומשבא עמו בדברים ושאלו, "כבודו בחור או אברך?" נסתיימה שיחתם בעיניים נפולות. שנתיים ימים חלפו להם מאז התקבע ר' יואל במעמדו החדש, לא בחור ולא אברך. במהלכן חלפו עשרות עצות ליד אפרכסתו, מהן נבונות, חלקן טרחניות ונבובות. לכולן לא שעה ר' יואל.
אולם דבריו של חבירו הטוב קנו להם שביתה בלבבו. כאן, בהיכל הישיבה, בין מאות הבחורים, אינך נחשב כסחורה העוברת לסוחר. שמא תאמר כי בעל ייחוס הנך? ישיבתנו מלאה בייחסנים. התבקש להתייחד בהתמדתך? הרי יודע הנך היטב כי בית מדרשנו נתברך בתלמידי חכמים מובהקים! הסכת ושמע לדברי! כלך לך לעיירה נידחת, בארץ רחוקה, שאין בה ישיבות הרבה, ושקוד בה על דלתות התורה. במקום אשר כזה תבלוט כיהלום בראש הכתר, ובעזרת ה' בעוד תקופה לא ארוכה, כבודו ישלח אלינו טלגרמה על מועד נישואיו הקרב ובא.
דברים של טעם.
חשב ר' יואל, הפך במחשבתו, הרהר במצפוניו, חקר ובדק בגנזי נסתריו והשיב לחבירו: הרי כל שידוך קשה כקריעת ים סוף, ולבסוף, הקב"ה קורע את הים ומעביר את בני הזוג בחרבה. כלום קשה בעיניו לזמן הנה את ים-סופי, עד שארחיק נדוד לחוף אחר? שב ר' יואל לגמרתו, חבירו לטיכוס עצות נוספות, וים-סופו של ר' יואל נראה היה גדוש מתמיד בגלים שוצפים. שדכנים מנוסים אשר עשרות שנות הפלגה בים זה מאחוריהם, נלאו ורפו ידיהם.
היה זה יום אפרורי. איש מבוגר התיישב חרש מאחוריו והתבונן בו עמוקות. זה מכבר קלט כי בחור זה מכותל המזרח של הישיבה הוא. כל כולו שרעפי הוויות אביי ורבא, ומהילוכו נוטפים סעיפים קטנים בקצות החושן. כעבור שעה ארוכה ניגש אליו האיש, דרש בשלומו, וביקש את רשותו לשוחח עמו בדברי תורה ובפרפראות נאות המרחיבות דעתו של אדם שעל ידן יכול חד-עין לעמוד על שנינותו של איש שיחו.
הזמן נקף במהירות. האיש הביט בשעונו שוב ושוב, ולבסוף כחכח בגרונו ואמר: מצאתם חן בעיני. ובכן, חנני בורא עולמים בבת משכלת, יראת ה' ומשמחת לב אלוקים ואנשים. האם אתה... לבו של מיודענו פעם במהירות. הנה, הנה השאלה המכשילה, האם אתה בחור? עוד רגע קט יפרדו דרכיהם בבושת פנים הדדית.
עודו אפוף בבושה על הצפוי להתרחש, תחב האיש את בהונו במרפקו ושב ושאל האם אתה פנוי? אכן, השיב בזריזות, איני נשוי...
כיצד התגלגלו העניינים, מה היה המשך השיחה, היכן נערכה החתונה וכמה שנים קיבל הזוג "קעסט", כבר אינו חשוב כל כך. העיקר הוא, כי ר' יואל נישא שוב. בשעה טובה ומוצלחת.
הכל בידי שמים. הכל.
