התפלא רבי חיים ושאל: זאת מנין לך? מהיכי תיתי שתאמר עלי שאני חצי חסיד?
לא הבין רבי חיים את תשובתו של רבי מנחם נחום ושאל: וכי מה אני בעיניך? כשכוונתו היא, שאם אכן לדבריך רבנים שאינם חסידים כותבים לך את כתבי הסמיכות בלשון מאופקת, מה איפוא עלי לכתוב לך? שוב נענה רבי מנחם נחום ואמר בעוז: כבוד תורתו, רבה של בריסק, הוא חצי חסיד! התפלא רבי חיים ושאל: זאת מנין לך? מהיכי תיתי שתאמר עלי שאני חצי חסיד?
סיפר הרה"ק רבי מנחם נחום רבינוביץ מקאנטקוזבה זיע"א, בעל 'מחשבת נחום', מה שבדידיה הוה עובדא, בהיותו אברך צעיר, כשעדיין לא מלאו לו שלושים שנה, בבואו אל הגאון רבי חיים הלוי סולובייציק מבריסק זצ"ל כדי לקבל ממנו היתר הוראה וסמיכה.
עם כניסתו לביתו של רבי חיים רואה הוא כי הגאון הנודע יושב כשהוא מוקף ברבנים ותלמידי חכמים העוסקים עמו בפלפולי דאורייתא ובעומקה של הלכה. משהבחין רבי חיים מבריסק באורח שנכנס, הכיר בו כי הגם שהוא רך בשנים הוא אב בחכמה, ותיכף קיבלו במאור פנים וברוב הוקרה וחיבה. והזמינו לשבת יחד אתו.
אדהכי והכי התעניין רבי חיים מבריסק על סיבת בואו של האורח ועל מבוקשו. נענה רבי מנחם נחום ואמר כי מבוקשו הוא לקבל סמיכה מרבה של בריסק וכי נכון הוא להבחן על תלמודו וכך יוכלו לתהות על קנקנו.
התעניין רבי חיים מבריסק האם יש בידו כבר כתבי סמיכה שכתבו עבורו גאוני הדור. נענה רבי מנחם נחום כי אכן זכה כבר כבר לקבל כמה כתבי סמיכה מרבנים אצלם הוא עמד בכור המבחן, ותוך כדי דיבור הוא הוציא מכיסו מכתב שכתב עבורו אחד מגדולי הדור, והושיט אותו לרבי חיים.
נטל רבי חיים מבריסק את מכתב הסמיכה, קראו מתחילה ועד סוף, והפליט בקצרה: "קאלט" [-קר!], כאומר, שמכתב הסמיכה מסוגנן באיפוק רב, בלי רגש והתלהבות. לא התבלבל רבי מנחם נחום לשמע הדברים והשיב לרבי חיים מבריסק על אתר: וכי מה פלא הוא זה, והרי רב זה מתנגד הוא לדרכי החסידות! כמי שאומר שבשל היותו חסיד, מגזע קודש של גדולי ומאורי החסידות, ביניהם שושלות ליניץ, ברדיטשוב, אפטא, קוריץ וליובאוויטש, לכן אותו רב כתב עליו בשפה קרה ובאיפוק.
לא הבין רבי חיים את תשובתו של רבי מנחם נחום ושאל: וכי מה אני בעיניך? כשכוונתו היא, שאם אכן לדבריך רבנים שאינם חסידים כותבים לך את כתבי הסמיכות בלשון מאופקת, מה איפוא עלי לכתוב לך? שוב נענה רבי מנחם נחום ואמר בעוז: כבוד תורתו, רבה של בריסק, הוא חצי חסיד! התפלא רבי חיים ושאל: זאת מנין לך? מהיכי תיתי שתאמר עלי שאני חצי חסיד? ענה רבי מנחם נחום בלשון של חכמה: דבר זה ידוע לי מהפסוק האמור בפרשת וירא (בראשית יח ח): 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ'.
ידע רבי חיים מבריסק את כוונתו של האורח השנון והבין כי כוונתו לסיפור שהתרחש אתו בילדותו עם הרה"ק רבי משה מקוברין זיע"א, ושאל אותו: האם ידוע לך הסיפור היטב על כל פרטיו ודקדוקיו? ומשהשיב לו רבי מנחם נחום כי אכן כן (רבי מנחם נחום היה חתנו של הרה"ק רבי יוסף מקוידנוב זיע"א, נכדו של הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ זיע"א, שהיה רבו של הרה"ק רבי משה מקוברין זיע"א), ביקש ממנו רבי חיים כי יואיל לספר את הסיפור בפני כל המסובים. עשו כולם את אזנם כאפרכסת ורבי מנחם פתח בדברים ויספר דברים כהוייתם:
בהיות רבה של בריסק ילד קטן נפל לחולי כבד והרופאים אמרו לו נואש. ניסו להזעיק פרופסורים גדולים שימצאו מזור ומרפא לילד הרך הנאנק בחוליו, אך כולם העלו חרס בידם. הילד סבל רבות, ויד ההורים, הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייציק זצ"ל, בעל 'בית הלוי', והרבנית צירל, קצרה מלהושיע.
*
הרבנית צירל הייתה בתו של הרה"ג רבי יצחק עפרון, שהיה איש מופלג בתורה ומנכבדי העדה בעיר וולוזין. עם בוא רבי חיים בברית הנישואין עם מרת צירל, הסמיכו חותנו על שולחנו במשך שלש עשרה שנה, ובביתו ישב ועסק בתורה. רבי יצחק עפרון היה מסתופף בצילם של צדיקי לכוביץ וקוברין, ובפי החסידים היה מכונה: "רבי איטשע פייביש'ס" על שם אביו. חפץ היה רבי יצחק עפרון שחתנו הגדול, הבית הלוי, יכיר את הרה"ק רבי משה מקוברין, והוא המתין לשעת הכושר.
ביום מהימים הגיע הרה"ק רבי משה מקוברין להתאכסן בביתו של רבי יצחק עפרון, שכמובן קיבלו בכבוד גדול כראוי וכיאות. במהלך כל הימים ששהה רבי משה מקוברין בבית האכסניה הוא לא נפגש ולו פעם אחת עם הבית הלוי, לפי שהבית הלוי היה מסוגר בחדרו ועוסק בתורה, בלי להתעניין בכל מה שמתרחש סביבו. כשהגיע יום נסיעתו של רבי משה מקוברין החליט המארח כי חייבים לדאוג לפגישה בין רבו הגדול לבין חתנו החשוב, והוא עשה מעשה נועז: את מזוודותיו של רבי משה מקוברין הוא הכניס בחשאי לחדרו של הבית הלוי, וכשרבי משה מקוברין התעניין היכן מזוודותיו הוא הצביע לו על חדרו של הבית הלוי.
פנה רבי משה מקוברין ודפק בחדר כדי לקחת את המזוודות. הבית הלוי קם ממקומו, פתח לו את הדלת, והתעניין לרצונו. אמר לו רבי משה מקוברין כי המזוודות שלו מונחות כאן וברצונו להוציא אותם. משנכנס רבי משה מקוברין לחדר הוא הבחין כי על השולחן פתוח ספר 'שולחן ערוך', חלק אורח חיים, באחד הסימנים המאוחרים שבו. פתח רבי משה מקוברין עימו בדברים ואמר לו: רואה אני בך שאתה לומד שולחן ערוך אורח חיים וכבר התקדמת בזה כהנה וכהנה, אולם האם כבר למדת וקיימת את הסימן הראשון בשולחן ערוך בו כותב הרמ"א בשם הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים':
"שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלוא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נב)".
נענה הבית הלוי ואמר בכנות: אכן למדתי את דברי הרמ"א בשם הרמב"ם ואף השתדלתי לקיימם, אלא שכואב אני מאוד על כך שבדברי הרמ"א נאמר שכל מי שעושה כן "מיד יגיע אליו היראה וההכנעה", ומשמע שדבר זה בא תיכף ומיד ללא כל עיכוב ושיהוי, ואילו אצלי עדיין זה לא בא.
אמר לו רבי משה מקוברין: ראוי לדקדק את לשונו של הרמ"א בו נאמר שהדרך לבוא לזה הוא "כשישים האדם אל לבו", לב דווקא, כי לא נאמר כאן 'כשישים האדם אל ראשו', אלא 'כשישים אל לבו', כי כן הוא באמת, שאין די בכך שחושב הוא זאת במוחו, אלא דווקא על ידי שמשריש זאת בתוך לבו הרי זה פועל שמיד יגיע אליו היראה וההכנעה.
באותה שעה נעשתה ההיכרות בין הרה"ק רבי משה מקוברין לבין הבית הלוי, ואכן לימים, כשנפגש הבית הלוי עם קבוצה מחסידי הרה"ק רבי משה מקוברין, וכמילתא אלביישהו יקירא ביקשו לשמוע ממנו מילי דחסידותא אשר שמע מרבם, נענה להם הבית הלוי ואמר להם את רעיון זה תוך כדי שהוא מטעים ואומר: חפצים אתם לשמוע מאמר של רבכם, הלוא תורת אמת היא ממש!
*
באותם ימים כשבביתו של רבי יצחק עפרון היו עסוקים עם מחלתו הקשה והמסוכנת של הנכד הצעיר, חיים, בנו של חתנם הבית הלוי, הגיע לבקרם רבי משה מקוברין. כמובן שהמארח רבי יצחק עפרון מיהר לספר באזני רבי משה מקוברין על צערם הגדול בראותם את נכדם הרך מתענה במחלתו כשהרופאים אומרים נואש לחייו. אמר לו רבי משה מקוברין: אם כך, נלך שנינו גם יחד לבקר את החולה.
הלכו רבי משה מקוברין ותלמידו רבי יצחק עפרון לחדרו של הילד הרך ששכב כשהוא נאנח ונאנק בכאבים עזים. ויפתח רבי משה מקוברין ויאמר את הפסוק בפרשת וירא (בראשית יח ח): 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ', תוך כדי שהוא שואל כעניין: מדוע לשון הפסוק הוא 'והוא עומד עליהם' לשון הווה, והרי הפסוק כולו הוא בלשון עבר, שהרי הפסוק מספר את אשר כבר התרחש, 'ויקח חמאה וחלב' – 'ויתן לפניהם' – 'ויאכלו', ומתאים לומר זאת בלשון עבר, ומדוע דווקא עמידתו של אברהם אבינו עליהם כתובה בלשון הווה, כביכול היא עדיין מתרחשת כעת.
אלא, הסביר רבי משה מקוברין, אכן כך הוא הדבר שאברהם אבינו עודנו עומד עד עצם היום הזה, ובכל פעם ופעם שיהודי מקיים את מצות הכנסת אורחים, בא אברהם אבינו שהיה ראש וראשון למכניסי האורחים ועומד יחד אתו, ועל כן מתאים שזה יהיה נאמר לשון הוה.
המשיך הרה"ק מקוברין ואמר: הלא חז"ל אמרו במסכת בבא בתרא (טז:): רבי שמעון בן יוחאי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. אם כך, בכל פעם שמקיימים מצות הכנסת אורחים, אברהם אבינו מגיע לעמוד שם ויחד אתו נמצאת האבן הטובה התלויה בצווארו, וכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא.
השלים רבי משה מקוברין את דבריו ואמר: היות וקיימנו עתה מצות הכנסת אורחים, הרי שנמצא עמנו אברהם אבינו והאבן הטובה התלויה בצווארו, ובשל כך אנו בטוחים בס"ד שהחולה יתרפא ויבריא תיכף בעז"ה. ואכן כך היה, שלאחר הדברים הללו רבי משה מקוברין ניכרה הטבה משמעותית במצבו של החולה, ומאותה שעה היה מצבו משתפר והולך עד שהבריא לחלוטין.
*
סיפור זה, על נס רפואתו הפלאית של רבי חיים מבריסק בשנות ילדותו ועל כך שבשל זאת הרי הוא הוא 'חצי חסיד', היה רבי מנחם נחום רבינוביץ מספר בפני בעל המעשה שהקשיב לכך בהתעניינות מרובה, שלאחר מכן הפטיר ואמר: סיפור זה אמת ונכון, וגם אני זכיתי לשמוע כן מאבי הבית הלוי.
לאחר מכן, נענה רבי חיים מבריסק וכתב לרבי מנחם נחום מכתב המלצה נלהב, כשהתאריך הנקוב בו הוא יום ט"ו בשבט תרע"ו, וכך הוא כותב לו בתורף דבריו: "ודברתי עמו בדברי תורה, ומצאתיו נושא ונותן בדרך ישרה במלחמתה של תורה שערה. ומשיב דבר לאשורו בדברים מכוונים להלכה. כן הוא נעלה בכל וממולא בכל יקר וסגלה, נפש עדינה ומגזע היחש, והוא חתן הרה"ג מקאויידנאוו זצ"ל. בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי. על כן יבואו דברי להכיר טובו לאחרים, מכיריו יבורכו לרגלו האושרו בגללו כמאמרם תיכף לתלמיד חכם ברכה".
