היא נזעקה ושאלה: בשביל מה לנו מפת משי על השולחן? האם המפה תוסיף לנו יראת שמים או חכמת התורה לבנינו?
ביום מהימים החל רבי פסח להרגיש כי פני המגיד אינם אליו כתמול שלשום. שלא כהרגלו, היה המגיד מרבה לצטט לפניו בכל יום רעיונות ותוכחות מוסר בגנות המותרות ועניני עולם הזה, אשר קלקלתם מרובה, וכיצד דווקא על ידי דברים קלים אלו מפתה היצר הרע את האדם ומעבירו על דעתו ועל דעת קונו, בבחינת היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שמורידו לבאר שחת.
לא הצליח רבי פסח לרדת לסוף דעתו של המגיד ולא ידע מה הוא רוצה ממנו חברו הגדול. וכי מה מקום יש לעורר אותו פעם אחר פעם בגנות המותרות בשעה שהוא חי בדחקות איומה, ילדיו לבושים טלאים, ודירתו ישנה ופשוטה ביותר.
מקושר היה רבי פסח טרוקר, איש ירושלים, אל הרה"צ רבי חיים יצחק, המגיד מוילקומיר. יחד היו עוסקים בתורה ובמעשים טובים. והנה ביום מהימים החל רבי פסח להרגיש כי פני המגיד אינם אליו כתמול שלשום. שלא כהרגלו, היה המגיד מרבה לצטט לפניו בכל יום רעיונות ותוכחות מוסר בגנות המותרות ועניני עולם הזה, אשר קלקלתם מרובה, וכיצד דווקא על ידי דברים קלים אלו מפתה היצר הרע את האדם ומעבירו על דעתו ועל דעת קונו, בבחינת היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שמורידו לבאר שחת.
לא הצליח רבי פסח לרדת לסוף דעתו של המגיד ולא ידע מה הוא רוצה ממנו חברו הגדול. וכי מה מקום יש לעורר אותו פעם אחר פעם בגנות המותרות בשעה שהוא חי בדחקות איומה, ילדיו לבושים טלאים, ודירתו ישנה ופשוטה ביותר.
משראה רבי פסח כי המגיד אינו חדל מלעוררו על עניין זה, החליט לשאול על כך את המגיד בעצמו, על מה מכוונים דבריו בענין המותרות וכי אלו מותרות הוא רואה בו ובביתו. נראה היה כי המגיד המתין לשאלה זו והוא החל לומר לרבי פסח: לפני כשבועיים, היה זה ראש חודש, והייתי בביתך, ונבהלתי מאוד לראות כי השולחן מכוסה במפת משי. הרי זה מותרות של ממש! הרי יש בזה חילול ה' ממש! רק יצאו מילים אלו מפי המגיד ופני רבי פסח חפו.
בשברון לב החל רבי פסח לספר לפני המגיד את סיפורה של מפת המשי: בשנים עברו, כאשר עוד התגורר מחוץ לארץ ישראל, בעיר קובנה, שם שימש כשמש בית המדרש המקומי, חלה אחד הפרנסים, הנגיד רבי אליעזר פריידין, ובמשך תקופה ארוכה הוא התנדב לבוא לביתו וללמוד עמו בכל יום כמה פרקי משניות ופרשת השבוע ואף לקרוא עמו בצוותא מזמורי תהלים. כאשר הבריא הפרנס פריידין הוא הפציר ברבי פסח שיסכים לקבל שכר הגון תמורת עבודתו, אך הוא סירב. הוא עשה זאת לשם שמים ולא כקרדום לחפור בו ולזכות לטובות הנאה. חלפו שנים, ובינתיים רבי פסח עלה לארץ ישראל ואילו הפרנס פריידין חזר לעסקיו, וכל הענין נשכח מן הלב.
והנה לפני כחודש מקבל רבי פסח חבילה גדולה מהעיר קובנה, ואליה מצורף מכתב מבניו של הפרנס פריידין, וכך נאמר במכתב: בהיות כי אבינו נפטר זה עתה, וכשפתחנו את צוואתו ראינו כי הוא מבקש מעמנו לשלוח לרבי פסח טרוקר מירושלים מפת משי יקרה, תמורת מסירותו אליו בימי חליו לפני שלשים שנה, וכך אזכה שמפתי תהא פרוסה על שולחן בירושלים. ולכן אנו ממהרים לעשות את רצונו ומבקשים אנו מכם לסייע בידינו לקיים את דברי המת, לקבל את המתנה וכפי רצונו של אבינו המנוח אף לפרוס אותה על שולחנו בעיר הקודש.
כשהגיעה החבילה עם המפה לביתו של רבי פסח, סירבה אשתו הצדקנית לשמוע על כך. היא נזעקה ושאלה: בשביל מה לנו מפת משי על השולחן? האם המפה תוסיף לנו יראת שמים או חכמת התורה לבנינו? כמעט שאשת רבי פסח החליטה להחזיר את המתנה לקובנה, אלא שרבי פסח עצר בעדה בטענה נכונה: היתכן לבייש את בני המשפחה המתאבלים על אביהם? היתכן שלא לקיים דברי המת שבודאי חשב כי עושה בזה דבר גדול? כך מספר היה רבי פסח למגיד מוילקומיר והוא שומע את הסיפור בתשומת לב מרובה, אך בתכלית הוא אינו מסכים לקבל את תירוצו, שכן מותרות אלו הם חילול ה' הנגרם בירושלים, ואף שזהו ללא כוונה אסורה - אין לאפשר ולהתיר קולא זו, שהיא בבחינת פריצת דרך והריסת חומות היהדות בירושלים.
אחרי שעה ארוכה של ויכוחים של סברות ושל הלכות הסכימו ביניהם המגיד ורבי פסח להציג את שאלתם לפני חכימא דיהודאי, הגאון רבי שמואל סלנט, רבה הישיש של ירושלים.
שמע הרב את דברי הצדדים והרהר בצדדים לכאן ולכאן, שהרי מחד גיסא קיום דברי המת דבר גדול הוא, ואף איסור הלבנת פנים חמור הוא מאד, ושמא יוודע אי פעם למשפחה בקובנה כי רבי פסח אינו משתמש במפה זו ובושה תכסה פניהם על רצון אביהם שלא יצא לפועל, אך מאידך גיסא חילול ה' של החדרת מותרות לעיר הקודש אף הוא דבר נורא ואיום.
אלא שגם בזו הפעם עמדה לו חכמתו הגדולה של רבי שמואל והוא פסק את ההכרעה המקורית: מפת המשי תהיה הלאה פרוסה על השולחן, אך עליה יפרסו מפה אחרת פשוטה אשר תכסה את גנאי המותרות בעיר הקודש!
