הגיע לבית הכנסת בקאפטען הצהוב של כל ימות השנה... וספג את הביזיונות באהבה
בית הכנסת היה מלא מפה לפה באנשי ירושלים זקנים ואנשי שם, לצד אברכם צעירים מופלגים, כולם לובשי לבן, הקאפטען הירושלמי הלבן וההדור היה נסוך על פני כל, ברגשי חרדת יום הדין. – מלבד איש אחד בבית הכנסת ה"ה רבי חיים הגבוה, שהיה בראש השנה של אותה שנה
היחיד שנשאר בקאפטען הצהוב של כל ימות השנה, הוא לא לקח אל ליבו את כל המבטים המוזרים... וספג את הביזיונות באהבה.
כמה מחבריו הקרובים ניסו להציע לו בתי כנסת חלופיים, בהם לא יכירו בשינוי הקאפטען... אך ר' חיים לא אבה לשמוע כלל, הוא קיבל את המצב כמו שהוא באהבה ובתמימות, באומרו שאם ההשגחה העליונה סיבבה כך, הרי זה מקובל עליו בשלימות! ואף עם אשתו כמובן לא התקוטט כלום על טעותה במשלוח, ונהג באותה שנה בדיוק כמו בכל שנה ושנה.
בדור שלפנינו התגורר בעיה"ק ירושלים ת"ו איש יקר רוח, ה"ה מוהר"ר רפאל חיים טרייטל זצ"ל, מנקיי הדעת שבירושלים.
בנו של רבי חיים, הר"ר משה עזריאל טרייטל התגורר בעיר בני ברק יצ"ו, והיה מגיע לבקר את אביו ואת אימו לעתים קרובות. – רבי חיים היה איש גבה קומה מאוד, ואילו בנו ר' משה עזריאל היה לעומתו אדם נמוך וצנום.
כשעלה ר' משה עזריאל ירושלימה לפני הימים הנוראים כדי להתברך בברכת השנים בבית אביו ואימו, הביא עימו את ה'קיטל' שלו, הנצרך לו לראש השנה וליום הכיפורים והושענא רבא. – כאשר מנהג אנשי ירושלים יראים ושלמים מקדמת דנא, להתעטף בימים הנוראים בקיטל מיוחד, שאינו בד לבן בעלמא, כי אם 'קאפטען' מיוחד התפור מבגד משי לבן ומשובח עם בטנה מלאה, ודומה בצורתו ובלבישתו כמו הקאפטען הצהוב [כתונת פסים] שלובשים בכל שבת, אלא שצבעו לבן כראוי וכיאות לימים הנוראים, ומעליו מלבישים את הבגד העליון [גו'בע].
– כיבוסו וניקיונו של קאפטען-קיטל זה קשה מאוד, בהיותו ארוג מבד משי לבן יקר ועדין מאוד, ובפרט בימים ההם בטרם עידן המכבסות וניקוי יבש כבדורנו, שהיו עושים הכל במלאכת כפיים, כיבוסו של בגד משי עדין ומצוחצח שכזה היתה מן המלאכות הקשות!
ידע ר' משה עזריאל שאימו המסורה מכבסת לפני ראש השנה את הקיטעל של אביו ר' חיים, ולפיכך הביא עימו גם את הקטיעל שלו לכביסה, כדי שביחד עם קיטעל האב יתכבס גם קיטעל הבן, וביקש מאימו לשלוח אליו את הקטיעל הנקי לאחר הכביסה והגיהוץ עם שליח פלוני היוצא בני ברקה לקראת ראש השנה.
האימא הטובה והצדקת כמובן סברה וקיבלה, היא ניגשה בדחילו ורחימו לנקיון הקיטעלאך הקדושים, ובלב מלא תפילה ותחנונים כליבה של 'יידישע מאמע' הוציאה מתחת ידיה ידי זהב את שני הקיטעלאך זכים ומצוחצחים נקיים ויפים ללא שום רבב! ואכן שלחה את הקיטעל לבני ברק עם השליח המדובר.
והנה אתא ובא יום הדין הגדול, עם התקדש החג הקדוש 'ראש השנה' היתה חרדת הדין פרוסה וניכרת היטב בכל חצרותיה ומבואותיה של ירושלים קרתא דשופריא, לעת ערב החלו בני ירושלים יוצאים לבושי לבן לבתי כנסיות ובתי מדרשות לתפילות החג. – אף רבי חיים דנן ניגש אל הארון, הוציא משם בעדינות את הקיטעל הנקי והמגוהץ לתפארת, הוא ניסה להלביש על עצמו את הקאפטען, אך ללא הצלחה, השרוולים היו צרים וקצרים, והקיטעל כולו קטן מדי לפי מידותיו...
עד מהרה התברר שחלה כאן טעות מביכה ומאוד לא נעימה הקאפטענע'ס התחלפו... לבני ברק נשלח קיטעל האב ובירושלים נשאר קיטעל הבן... מידותיהם של השניים היו רחוקים מאוד זה מזה, האב גבוה וגדול, ואילו הבן נמוך וקטן... רבי חיים הבין מיד שאין שום אפשרות שהקיטל הקטן של בנו ר' משה עזריאל 'יעלה' עליו.
מתחילה נבוך ר' חיים מאוד, מה עושים כאן? הטעות החמורה התגלתה רק עתה ברגע אחרון שלפני החג, כשפשוט וברור שאין עכשיו שום דרך להחליף את הקיטעלאך כשהאחד בבני ברק והשני בירושלים...
אולם מהר מאוד התעשת ר' חיים והבין את אשר לפניו, הוא לא אמר לזוגתו הצדקנית מאומה, כדי שלא לגרום לה צער ביום הדין הגדול. הוא הלביש על עצמו מהרה את הקאפטען הצהוב הרגיל של כל שבתות השנה... ומעליו מיהר להתעטף עם הבגד החום המכסה מלמעלה [ג'ובע], הידק היטב את שני הצדדים של הבגד העליון וסגרו בידיו, כדי שלא ייראה הקאפטען הצהוב מתחתיו... וכך ניגש לברך את אשתו בברכת השנים ובברכת החג, כשהוא משתדל מאוד להסתיר את הכתונת פסים הצהובה...
ויצא אל בית מדרשו לתפילת המנחה של ערב ראש השנה, התפילה האחרונה בשנה שידוע גודל סגולתה בתיקון כל תפילות השנה!
מקום תפילתו הקבוע של רבי חיים היה בבית הכנסת הגדול "קהל יראים" שבשכונת 'מאה שערים', הוא לא חשב לרגע לשנות את מקום תפילתו מחמת העדר הקיטעל הלבן, אלא צעד כדרכו לבית מדרשו.
בית הכנסת היה מלא מפה לפה באנשי ירושלים זקנים ואנשי שם, לצד אברכם צעירים מופלגים, כולם לובשי לבן, הקאפטען הירושלמי הלבן וההדור היה נסוך על פני כל, ברגשי חרדת יום הדין. – מלבד איש אחד בבית הכנסת ה"ה רבי חיים הגבוה, שהיה בראש השנה של אותה שנה
היחיד שנשאר בקאפטען הצהוב של כל ימות השנה, הוא לא לקח אל ליבו את כל המבטים המוזרים... וספג את הביזיונות באהבה.
כמה מחבריו הקרובים ניסו להציע לו בתי כנסת חלופיים, בהם לא יכירו בשינוי הקאפטען... אך ר' חיים לא אבה לשמוע כלל, הוא קיבל את המצב כמו שהוא באהבה ובתמימות, באומרו שאם ההשגחה העליונה סיבבה כך, הרי זה מקובל עליו בשלימות! ואף עם אשתו כמובן לא התקוטט כלום על טעותה במשלוח, ונהג באותה שנה בדיוק כמו בכל שנה ושנה.
בהגיע יום הכיפורים, לאחר שכבר תוקנה הטעות, הקיטעלאך התחלפו וחזר כל קיטל לביתו ואל מקומו, כאשר הגיע ר' חיים לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי' בהתקדש ליל יום הכיפורים, עטוף בהדרו בקאפטען הלבן צח ויורד על פי מידותיו כראוי וכנכון. קיבל את פניו בשמחה אחד מזקני החסידים, ובמאור פנים נעלה בירכו באהבה, באומרו שאין ספק שבזכות ההבלגה שהבליג בראש השנה, ולא הזכיר מאומה מדבר הטעות המצערת יזכה למחילת עוונות כראוי!
כאשר מפורש הוא בגמרא פרק קמא דראש השנה (יז.): "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכח ז, יח) 'נושא עוון ועובר על פשע', למי נושא עוון, למי שעובר על פשע" ע"כ.
