הגבאים רומזים לאיש בעדינות, כי אין זה המקום והזמן – הן לרבי יש שעות קבלת קהל, וגם חדרו עומד הכן בדיוק למבקשים לשוחח עמו... מסביב נקהלים סקרנים, מביטים בעירנות בדו שיח המוזר
הגבאים רומזים לאיש בעדינות, כי אין זה המקום והזמן – הן לרבי יש שעות קבלת קהל, וגם חדרו עומד הכן בדיוק למבקשים לשוחח עמו... מסביב נקהלים סקרנים, מביטים בעירנות בדו שיח המוזר: אמצע היום, אחד מחשובי האדמו"רים ויהודי פשוט, עומדים ומשוחחים דקות ארוכות באמצע הרחוב... הגבאים שואלים זה את זה, אולי מישהו מהם מכיר את האיש. הרי לרבי יש עוד אירועים היום בלוח הזמנים, והעיכוב כאן אינו צפוי. מה עוד, שכל המעמד משונה ומוזר כל כך. שמא האיש צדיק נסתר? אולי יש לו קשר טוב אך סודי עם הרבי? מי יכול לשער מי האיש ומה דרגתו הרוחנית???
הרבי ממשיך בשיחה הידידותית, ורק לאחר דקות ממושכות נפרד ממנו בידידות, לא לפני שהוא אומר לו באידיש בחיבה גלויה: 'אז תבואו אלי, עם כל המשפחה, בסדר?' - - -
היה זה באחד הרחובות המרכזיים בבני ברק. השעה עשר וחצי בבוקר, אנשים רבים עוברים ושבים ברחובה של עיר, ממהרים איש איש לדרכו. בטבור הרחוב, ממש במרכזו, עומד לא אחר מאשר הרה"ק ה'באר יעקב' מנדבורנה זי"ע, ומשוחח בחביבות ובידידות מופגנת עם יהודי מבוגר, עובר אורח מקומי...
הגבאים רומזים לאיש בעדינות, כי אין זה המקום והזמן – הן לרבי יש שעות קבלת קהל, וגם חדרו עומד הכן בדיוק למבקשים לשוחח עמו... מסביב נקהלים סקרנים, מביטים בעירנות בדו שיח המוזר: אמצע היום, אחד מחשובי האדמו"רים ויהודי פשוט, עומדים ומשוחחים דקות ארוכות באמצע הרחוב... הגבאים שואלים זה את זה, אולי מישהו מהם מכיר את האיש. הרי לרבי יש עוד אירועים היום בלוח הזמנים, והעיכוב כאן אינו צפוי. מה עוד, שכל המעמד משונה ומוזר כל כך. שמא האיש צדיק נסתר? אולי יש לו קשר טוב אך סודי עם הרבי? מי יכול לשער מי האיש ומה דרגתו הרוחנית???
הרבי ממשיך בשיחה הידידותית, ורק לאחר דקות ממושכות נפרד ממנו בידידות, לא לפני שהוא אומר לו באידיש בחיבה גלויה: 'אז תבואו אלי, עם כל המשפחה, בסדר?' - - -
לתמיהת הגבאים לא היה גבול. בנוהג שבעולם, אדם המבקש לשוחח עם הרבי קובע תור, או לחילופין בא בשעות הקבועות. והנה, סתם עובר אורח לא מוכר, זכה גם בשיחה ארוכה וחמה באמצע הרחוב, וגם - בזימון מהיר, לתור וי איי פי... הוא וכל המשפחה. 'בוודאי מדובר באיזו דמות נעלית אך לא מוכרת', הרהרו לעצמם...
הרבי הביט בעיניהם המשתאות, וסיפר: 'היה זה לפני שנים רבות, כשעליתי ארצה ונכנסתי ללמוד בישיבת דושינסקי בירושלים. לצערי, אתם יודעים,' - אומר הרבי בחיוך ובענווה - 'הייתי מאחר לארוחות בקביעות. פעם לא הספקתי לסיים את תפילת השחר עם כולם, ופעם הייתי שקוע באמצע הסוגיא, כך שאיחרתי את מועד הארוחה...'
'היהודי הזה שפגשתי עתה,' המשיך הרבי, 'היה הטבח בישיבה. אחרי תקופה קצרה גילה שאני מאחר לארוחות, וחשש לרעבוני. מני אז היה מציץ לחדר האוכל, ובודק אם אני נמצא. וכשראה שאני לא נמצא - היה נוטל חצי עגבניה וחצי מלפפון, ושומר לי בצד...'
הרבי נשא עיניו לנקודה רחוקה, והוסיף: 'ארבעים שנה אני מחפש את היהודי הזה, ארבעים שנה אני רואה אנשים שדומים לו, שואל לשמם, אך מתאכזב - כי זה לא הוא. ארבעים שנה שלא אמרתי לו תודה כפי הראוי, שאני חש כלפיו חובת הכרת הטוב שטרם פרעתי...'
'ועכשיו,' הוסיף בחיוך, 'אני יוצא לרחוב ורואה אותו לנגד עיני. לקח לי שניה לזהותו, הוא הזדקן כל כך, אבל שמו התאים והוא אכן היה הטבח בישיבת דושינסקי. ארבעים שנה אני מחכה לומר לו תודה - אז כשאני כבר פוגש אותו - אשוחח אתו קצרות? כשכבר גיליתי אותו - שאתן לו לחמוק? הרי ברור שאודה לו מקרב לב, ואזמינו עם כל משפחתו לביקור!'
זוהי הכרת הטוב. שנים חולפות, אך התודה לא נשכחה, לא נטמנה במרתפי הזכרון העלום. וכשהיתה הזדמנות - היא צפה ועלתה במלוא תוקפה, ותנאי השטח והזמן לא שינו דבר. כי כשרגש הכרת הטוב חי ופועם - איש לא יכול לעצור בעדו, הוא זכור היטב וצף בבוא העת!
אחים יקרים, הבה נלמד מסר לחיים מסיפור מופלא זה. כמה חשוב לייחד מקום בלב להכרת הטוב, כמה נכון וערכי לזכור את כל מי שהיטיב עבורנו ולהודות לו מעומק הלב. הכרת הטוב היא העדות וההוכחה עד כמה הלב שלנו זך ונקי. הבה נזכור להודות לכל מי שגמל עימנו טובה, ונחפש הזדמנות להביע את הכרת הטוב שלנו מכל הלב!
