"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ": דבק בביטחונו בה', חתם על שידוך עם התחייבות לדירה, וזכה לראות כסף שנזקק לו מגיע אליו ביום הנצרך ממקור בלתי צפוי, כנגד כל הסיכויים.
'לא האמנתי שאתה חי!' – אמרו אחד לשני בהתרגשות, וסיפרו איש איש על דרך הצלתו. רבי דוד ברח דרך שווייץ, ואילו היהודי שאותו פגש – ניצל בדרך אחרת. הם שוחחו באריכות ובנעימות על נס הצלתם, ואז פנה אליו האיש ואמר: 'הידעת, ר' דוד, אני מחפש אחריך! הלא זכור תזכור כי כשהיינו גרים בווינה – אתה היית עשיר ואני הייתי עני. לוויתי ממך סכום גדול, ונתת לי בשמחה. אחר כך התקדרו השמים ולא פרעתי לך... אבל היום התעשרתי, ואני רוצה לפרוע לך את הסכום כולו!'
'שיהיה לנו במזל טוב!' סיכם רבי דוד את השיחה הקצרה עם נוות ביתו, שהצטרפה לדעתו והשתכנעה בצדקתו. הבת שבביתם אכן הגיעה לפרק הנישואין, וההצעה המוצעת – תואמת ונפלאה. בלב האישה קינן החשש מפני ההתחייבות הכספית הנלווית – שהרי הם נדרשו להעניק לזוג הצעיר דירה בתל אביב, אולם בעלה, הרה"צ רבי דוד שלזינגר זצ"ל, הרגיע והשיב בביטחון מלא: 'השלך על ה' יהבך. אנו עושים את השידוך כי נראה שכך רצון ה', והוא ימצא את הדרך לממן'...
באותו לילה נשברה הצלחת, והשמחה היתה גדולה. באותה עת, כמה שנים לאחר השואה, הקמת בית בישראל היתה מאורע מרגש ומשמח במיוחד. בכל בית נתלו תקוות להמשך עתיד העם היהודי שכמעט והוכחד. נשארה רק בעיה אחת: על רבי דוד – שהתפרנס בדוחק כמו רוב העולים ארצה – למצוא סכום גדול, ענק, כדי לממן את רכישת הדירה, אבל רבי דוד היה רגוע ובוטח בה'. היטב ידע כי הכח הזה הוא שעמד לו לשרוד בשנות הזעם הקשות, וכח זה יעמוד לו גם עתה...
יום לפני התאריך שבו התבקש להפקיד את הכסף, הוא צעד ברחוב כבדרך שגרה, ומול עיניו הגיע יהודי שנראה מוכר, אם כי הזדקן ואותות שיבה נזרקו בו. 'שלום עליך' – הם הביטו אחד בשני, ואז גילו כי הם אכן מכירים מאותן שנים, לפני פרוץ השואה. שניהם התגוררו בווינה. רבי דוד נחשב לבעל מפעל גדול ומצליח ועשיר מופלג, ואילו היהודי שעמו נפגש – היה עני מרוד. הם לא ראו זה את זה מאז עלות הכורת על אוסטריה, והנה הם נפגשים שוב!
'לא האמנתי שאתה חי!' – אמרו אחד לשני בהתרגשות, וסיפרו איש איש על דרך הצלתו. רבי דוד ברח דרך שווייץ, ואילו היהודי שאותו פגש – ניצל בדרך אחרת. הם שוחחו באריכות ובנעימות על נס הצלתם, ואז פנה אליו האיש ואמר: 'הידעת, ר' דוד, אני מחפש אחריך! הלא זכור תזכור כי כשהיינו גרים בווינה – אתה היית עשיר ואני הייתי עני. לוויתי ממך סכום גדול, ונתת לי בשמחה. אחר כך התקדרו השמים ולא פרעתי לך... אבל היום התעשרתי, ואני רוצה לפרוע לך את הסכום כולו!'
האיש הוציא מחליפתו פנקס שיקים, ורשם סכום עצום – לפי התאמת השער למטבע האוסטרי דאז. רבי דוד התרגש מהסכום, ונפעם לא פחות מיד ה' הנראית לעין: בו ביום הוא היה זקוק בדיוק לסכום הזה, למימון ההתחייבות לרכישת הדירה, והנה הכסף כאן – מעשה ניסים של ממש!
הוא שב הביתה נסער, וחלק עם רעייתו את הנס הפלאי. הם נזכרו כי אותו יהודי עני הגיע ללוות את הכסף ביום שבו גם שני סוחרים עשירים ביקשו הלוואה, אולם רבי דוד העדיף להלוות לעני הזה כי ידע שאיש לא ילווה לו, ואילו הסוחרים עשויים למצוא בנק שילווה להם. והנה כי כן, מעשה החסד הזה, בצירוף הביטחון המלא שלו בבוראו כשהתחייב על הסכום הנדרש לדירת בתו – הביא לו את הכסף כולו, ביום שבו נזקק לכך!
סיפור נפלא זה, אשר סיפר דודי מגיד המישרים הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א על סבו הרה"צ רבי דוד שלזינגר זצ"ל, מעורר מחשבה: אמנם ברור שאין זו דרך התורה שאדם יתחייב על מה שאין לו, הרי כל אחד חייב לכלכל צעדיו בחכמה, אולם כשהיה זה צורך השעה, והדבר נדרש – אין לתת לדאגה ולחשש לנהל את העניינים. יש לדעת כי בורא עולם מנהל את העניינים, ולהישאר רגועים ובטוחים!
כך, ורק כך, יהודי יכול לחיות בשלווה וברוגע, מתוך אמונה וביטחון, מתוך ידיעה שבורא עולם יסייע בעדו. כי ככל שהאמונה חזקה והביטחון עוצמתי – כך בורא עולם באמת מסייע, מוביל, מדריך ופותר את הבעיות. אחים יקרים – יש לנו אבא חזק, הבה נישען עליו, נבטח בו, ונזכה לראות כי ביטחוננו בה' מחולל ניסים ונפלאות!
