בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל: ויכוח תורני בערב פסח נפתר כשנכד בעל "קיצור שולחן ערוך" נכנס לבית הכנסת:
מזה שנים שיש לי סדר קבוע ללמוד בספר קיצור שולחן ערוך מדי יום ביומו חוק ולא יעבור, והנה בדיוק היום יצא לי לסיים את כל הספר ויש לי מזה שמחה גדולה עד מאוד, ואף רציתי לצאת בזה ידי חובת סיום כבכור, אך המתפללים טענו כנגדי שאי אפשר לעשות סיום על ספר הלכה, רק על מסכתא שבש"ס...
מספר הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א: סיפר לי הרה"ח ר' שלמה גאנצפריעד הי"ו, שהוא נכד בן אחר בן לבעל המחבר 'קיצור שולחן ערוך' זצ"ל, ואף זכה להקרא על שמו, שפעם אחת בערב פסח, בדרכו חזרה מתפילת שחרית, הזדמן לו לעבור ליד בית מדרש אחד שמעולם עוד לא דרך בה, ויהי בעברו שמה עצרו אדם אחד וביקש ממנו שיכנס פנימה לכמה רגעים להשלים מנין לקדיש.
על אף השעה הדחוקה הסכים ר' שלמה ליכנס לבית הכנסת למספר כמה רגעים על מנת לזכות יהודים באמירת קדיש, והנה, כאשר נכנס פנימה והניח את הטלית ותפילין שלו על אחד השולחנות, ראה המתפלל שלידו את השם הנכתב על כיס של הטלית ותפילין שלו והזדעזע מאוד, הוא חזר להתפלל בסידור שלפניו אך ניכר היה שהוא נתון בסערת רגשות עזה, ר' שלמה הבחין בדבר וסקרנותו התעוררה, מדוע התרגש הלה כל כך למראה שמו?!
הוא החליט להישאר עד סוף התפילה ולשאול את פיו בכבודו ובעצמו, בסיום התפילה פנה ר' שלמה למתפלל הלז והתעניין אצלו לפשר התרגשותו, ענה לו הלה:
'כיון ששאלת אספר לך דברים כהוויתן, מזה שנים שיש לי סדר קבוע ללמוד בספר קיצור שולחן ערוך מדי יום ביומו חוק ולא יעבור, והנה בדיוק היום יצא לי לסיים את כל הספר ויש לי מזה שמחה גדולה עד מאוד, ואף רציתי לצאת בזה ידי חובת סיום כבכור, אך המתפללים טענו כנגדי שאי אפשר לעשות סיום על ספר הלכה, רק על מסכתא שבש"ס, לכן התפללתי אל הקב"ה שיראה לי סימן אם כוונתי רצויה, והנה לא עברו כמה רגעים ואתה נכנסת לבית המדרש והנחת לפני טלית ותפילין עם שמו של בעל הקיצור שולחן ערוך! לכן הזדעזעתי כל כך....'
(כמובן שאין ללמוד מזה הלכה למעשה, ועיין בספר תולדות ק"ז הקול אריה, אך מכל מקום מעשה פלא הוא).
