אמונת צדיקים

בליל שבת קודש כ״ג בסיון ת״ש, ערכו הרוסים מצוד אחר כל אלו שלא ביקשו את האזרחות הרוסית והגלו אותם לסיביר. הייתה זו גזירה איומה, והם פנו אל הצדיק בטרוניה. ענה ואמר להם: ״שלם אני עם העצה שנתתי, שלא להרשם. ובאשר לעונש ולהגלייה - מה אומר לכם, יום זה כ״ג בסיון הוא יום של אורה ושמחה וששון ויקר, ולא יתכן שתתרחש בו רעה!״
דבריו היו סתומים וחתומים, והמוני יהודים הועלו על רכבות והובלו לסיביר. שנה תמימה עברה - וחורף סיבירי נורא - ובסיון תש״א פלשו צבאות הנאצים למזרח גליציה ובעקבותם פלוגות הקטל שהרגו ולא חמלו, טבחו רבבות, ה׳ ינקום דמם. היחידים שנותרו בחיים - היו אלו ששמעו לדברי הצדיק, וצייתו לדעת תורה!

ביום כ״ג סיון, בשנת ב׳ אלפים ת״ו לבריאת העולם, נכתבו ״האיגרות השניות״ על ידי מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, להעביר את מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר חשב על היהודים לאבדם.
היה זה ״בחודש השלישי הוא חודש סיון בשלושה ועשרים בו״ - ״הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך והדת ניתנה בשושן הבירה, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וכו', ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר״. ומאז ועד היום זהו יום ישועה, אורה ושמחה וששון ויקר.
כשהנאצים כבשו את פולין, נמלטו אלפים לגליציה המזרחית שהיתה בשליטת הרוסים. חסרי נתינות היו, עקורים ותלושים. הודיעו הרוסים, שהחפצים בכך יכולים להרשם ולקבל נתינות רוסית. באו רבים ושאלו את הרה״ק רבי איציקל מפשוורסק זצ״ל. אמר להם: ״טובתם של רשעים, רעה היא אצל צדיקים. המנעו, ואל תתוודעו לרשות״. שמעו לקולו ולא נרשמו.
בליל שבת קודש כ״ג בסיון ת״ש, ערכו הרוסים מצוד אחר כל אלו שלא ביקשו את האזרחות הרוסית והגלו אותם לסיביר. הייתה זו גזירה איומה, והם פנו אל הצדיק בטרוניה. ענה ואמר להם: ״שלם אני עם העצה שנתתי, שלא להירשם. ובאשר לעונש ולהגלייה - מה אומר לכם, יום זה כ״ג בסיון הוא יום של אורה ושמחה וששון ויקר, ולא יתכן שתתרחש בו רעה!״
דבריו היו סתומים וחתומים, והמוני יהודים הועלו על רכבות והובלו לסיביר. שנה תמימה עברה - וחורף סיבירי נורא - ובסיון תש״א פלשו צבאות הנאצים למזרח גליציה ובעקבותם פלוגות הקטל שהרגו ולא חמלו, טבחו רבבות, ה׳ ינקום דמם. היחידים שנותרו בחיים - היו אלו ששמעו לדברי הצדיק, וצייתו לדעת תורה!
ובעצם, זה גם לקח הפרשה, פרשת שלח: למרגלים היה מבט מעשי, כביכול. הערים בצורות, החומות גורדות שחקים, האנשים בני ענק, אנו כחגבים לעומתם. יהושע וכלב היסו את העם אל משה, לדעת התורה: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? הן על ידו יצאנו ממצרים, על ידו נקרע הים, ירד השליו, נבעה הבאר - מה פיק הברכיים הזה, הלא סייעתא דשמיא מלווה את דברי משה!
ואף אנו נאמר: הלא למעלה משלושת אלפי שנות נסיון ולקחים מאחרינו. תמיד הוטעינו על ידי ״המפוכחים״: דתן ואבירם שביקשו להכנע למצרים, המרגלים שביקשו למות במדבר, שבנא שביקש לפתוח את השערים בפני סנחריב, צדקיהו שרצה למרוד בנבוכדנצר. אלו שנהנו מסעודת אחשורוש מפני שלום המלכות, והקנאים שהתגרו במלכות רומי. תמיד היו בפיהם נימוקים וצידוקים. ותמיד, תמיד נושענו על ידי גדולי ישראל, תמיד הצלחנו בציות לדעת תורה. בהליכה אחר משה רבינו, ישעיהו, מרדכי היהודי, רבן יוחנן בן זכאי!
ובשולי הענין, נקודה למחשבה. שבעים יום עברו מאז כתב המן הרשע את איגרותיו, בי״ג ניסן, והעיר שושן נבוכה, ועד לכתיבת האיגרות השניות בכ״ג סיון, והעיר שושן צהלה ושמחה.
ואמרו חז״ל שהם כנגד שבעים יום בהם עשו המצרים בשעתו כבוד ליעקב אבינו במותו. ואנו עומדים ותוהים: הגויים עשו פעם מעשה טוב, מגיע להם שכר. אין עינינו צרה: יקבלו שילטון, עושר, גדולה, כבוד, למה לא? אך לא - מתברר שהשכר הגדול ביותר עבור הגוי הוא, להציק ליהודים... גם אם למראית עין בלבד, בגזירה שלא תתגשם, במבוכת ארעי. אם זאת יקבל - יגיעו שכרו במלואו, ולא יהיו לו עוד טענות...
מוזר, אבל עובדת חיים. תזכורת לכך שאין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים!
המגיד מישרים - הג"ר שלום מאיר וולך - גל' וקראת לשבת עונג