איחר את האטובוס מטבריה לירושלים ומצא את שידוכו באופן מפתיע בהשגחה פרטית...
בימים ההם היו קיימות שתי נסיעות מטבריה לירושלים, אחד בשעות הבוקר ואחד לקראת ערב, ואדהכי והכי כבר הפסיד את נסיעת הערבית, והיה עליו לחכות על נסיעת הבוקר.
מה עושה בחור מתמיד כמוהו. הלך לבית המדרש, התפלל מנחה ומעריב, ואח״כ התיישב ללמוד בהתמדה גדולה עד שתחטפנו שינה... וכאשר עלתה כבר תנומה על עפעפיו ולא הצליח ללחום... הניח את עצמו לישון על הספסל...
גביר אחד מעיה״ק טבריא ת״ו התקשר אל אחיו שבירושלים עיה״ק, וביקשו לבחור עבור בתו בחור עילוי ומצוין מישיבת ״כנסת ישראל״ חברון המעטירה שבירושלים עיה״ק, והוא נחוש בדעתו מוכן ומזומן להחזיק אותו כל ימי חייו, כך שיוכל לשבת במנוחת הנפש וישוב הדעת והרחבת הדעת להגות ולהתייגע בתורה ובעבודה, כאשר אוותה נפשו.
אחיו הגר בירושלים עשה כמבוקשו, עלה לישיבה ובדק בעיניו החדות, ומיד נפלו עיניו על הבחור הנפלא ״אשר שולמן״, מתמיד עצום ויגע בתוה״ק, חכם נפלא בתורה הק' ויראתו קודמת לחכמתו, אחר ששאל מפי כמה בחורים נודע לו גם על מדותיו הטובות הראוים לשבח, בקיצור, אתרוג הדר שבהדר...
הבחור התבקש מאחיו לעלות עמו לירושלים, להיפגש פנים בפנים עם הנגיד הגר בטבריה, הבחור הסכים לדבר, הרי למדנו פרשה שלימה (פר' חיי שרה) המלמדת על חובת ההשתדלות בשידוכים [גם אם ההשתדלות לא תעזור כלום, והשידוך הנכון יבוא ממקום אחר לגמרי].
עלה לאוטובוס (בָּאס), הגיע בשעות הצהרים לשערי העיר טבריה, כשגמרא גדולה תחת אצילי ידיו בכל מקום בואו.
העשיר דיבר עמו שעה קלה, ומצא מאד חן בעיניו, אך לבסוף ביקש ממנו בקשה 'קטנה' - היות והוא טרוד מאד בעסקיו המסועפים השונים, ודרוש לו בדחיפות 'רואה חשבון' לבקר את מצב ההוצאות והכנסות שלו, וכיון שהוא רואה לפניו בחור בעל כשרון, רוצה הוא שיקח על עצמו תפקיד זה, ולו לשעה אחת בשבוע בלבד, ותו לא, כל ימות השבוע ישב וילמוד בהתמדה רבה, ואך בתורה הקדושה תהיו מעייניו נתונים, ואך ורק 'שעה אחת בשבוע' יקדיש בשבילו.
אולם, הבחור ענה בנחישות כי אין הדבר בא בחשבון כלל, בתורת ה' חפצו, ואין הוא רוצה להתעסק בשום דבר בשום אופן, 'שעה אחת' הוא זמן רב בשבילו, יש קונה עולמו בשעה אחת, וגם חושש הוא שמ'שעה אחת' תתרחב הדבר לשני שעות בשבוע, ושוב לשלש שעות 'בלבד'... וכך יכנס לאט לאט לעולם המסחר, חושי המסחר יתגרו בו, וביום מן הימים ימצא את עצמו 'סוחר' ככל הסוחרים, והרי נפשו חשקה בתורה, חפץ הוא להישאר כל ימיו במסחרה של תורה, כי טוב סחרה מכל סחורה.
העשיר נכלם מתשובתו הברורה והנחושה של הבחור הצעיר, והרי 'עשיר יענה עזות', וענה העשיר לאשר, כי אם אינו מסכים לכך, אז הוא יכול לנסוע בחזרה לירושלים...
הבחור ביקש ממנו כסף לחזור לירושלים, כי גם הפרוטות הללו לא היו מצויות בידו מרוב עניות ודחקות, אך גם כאן ענה העשיר בעזות כי הוא לא ישלם לו את דמי הנסיעה.
הבחור הלך לרבה של טבריה ה״ה הגה״צ רבי משה קליערס זצ״ל, ושאל אותו על מי לשלם דמי הנסיעה בחזרה, וענה שבודאי העשיר צריך לשלם כי הוא ביקש ממנו
לבוא, ואך ורק בשבילו עשה את הטירחא וירד לטבריא.
***
בימים ההם היו קיימות שתי נסיעות מטבריה לירושלים, אחד בשעות הבוקר ואחד לקראת ערב, ואדהכי והכי כבר הפסיד את נסיעת הערבית, והיה עליו לחכות על נסיעת הבוקר.
מה עושה בחור מתמיד כמוהו. הלך לבית המדרש, התפלל מנחה ומעריב, ואח״כ התיישב ללמוד בהתמדה גדולה עד שתחטפנו שינה... וכאשר עלתה כבר תנומה על עפעפיו ולא הצליח ללחום... הניח את עצמו לישון על הספסל...
לא עברו כמה רגעים, וגבאי בית המדרש, הרה״ח ר' אליעזר העלער ז״ל, הגיע לסדר הביהמ״ד ולסגרו, וכאשר מצא את הבחור שקוע בפרק 'הישן' העירו משנתו באמרו שצריך כבר לסגור הביהמ״ד בשעה זו, ולא יוכל לצאת אח״כ מבין כותליה. אולם, בטרם ישלח אותו חפשי לדרכו, דאג עליו ושאלו בשלומו, והאם יש לו אכסניא ללון את לינת הלילה, ואז פרץ הבחור בבכי עז וסיפר לו על כל המוצאות אותו עם הגביר ואת כל תלאותיו.
מיד נענה ר' אליעזר ואמר: אם כן, הרי טוב, הרי גם לי יש בת שכבר הגיעה לפרקה, אם כן בוא עמי בחדרי, לגמור הענין ולברך ״לחיים״, הבחור הסכים להצעתו, וקיימו גם ״ונשאלה את פיה״, והתיישבו בביתו לברך ברכת ״מזל טוב ולחיים״. ר' אליעזר - בהיפוך מקודמו - היה ענין ואביון, העניות בביתו היתה כה משוועת עד שלא מצאו עבור שתיית ״לחיים״ רק רוטב של מלפפונים חמוצים (זויערע אוגערקעס, פיקל), שתו על זה 'לחיים', והשידוך נסגר בכי טוב בהסכמת שני הצדדים.
החתונה התקיימה בשעטו״מ. ואחרי נישואיו ישב האברך על תלמודו ולמד בהתמדה גדולה, ואכן גדל לתלמיד חכם מופלג וגאון עצום בכל מכמני התורה בנגלה ובנסתר, וימים רבים אף למד בחברותא עם הגה״צ ר' משה קליערס זצ״ל, שהעיד עליו לימים כי הוא ״ספר תורה חי״, ואף קם לפניו. והיה מפורסם לאחד מחכמי טבריא, ושימש כרב דחסידי באייאן בטבריא, ולימים אחרי פטירתו של אב״ד טבריא הגאון רבי משה זצ״ל, שימש תקופה גם כרב ודומ״ץ לכל קהילות האשכנזים בטבריא.
ומסופר, שפעם רצה הגה״ק מסאטמאר זי״ע להקים 'בית-דין' מיוחד לעדות החסידים בעיה״ק ירושלים מטעם העדה החרדית, שתהיה מורכבת מהגה״צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ״ל, והגה״ק רבי יהודה'לע מדזיקוב זצ״ל, והשלישי - הגאון רבי אשר שולמאן זצ״ל. אך רבי אשר סירב לכך, ולבסוף לא יצא הדבר לפועל.
מקור: שמענו מפי הגה״ח ר' צבי סגל זצ״ל, ששמע מהגה״ח רבי יוסף וועג זצ״ל (נלב״ע י״ג אלול תשע״ט, בנו של החסיד המפורסם רבי מענדל וועג, מזקני וחשובי חסידי סלאנים), חתנו של הגאון ר' אשר ז״ל.
