אבל כבד בכל בית ישראל: יריעה מורחבת על פטירת הגאון הגדול מרן חכם שלום כהן זצוק"ל

מקצות מדרכיו של שר צבא ה' 

מרן חכם שלום כהן זצוק"ל

קשריו עם גדולי ישראל ובראשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל

*** 

קשר מיוחד חיבר בין מרן הגר"ע יוסף זצ"ל למי שהוא הכתיר להמשיך את דרכו בהנהגת הציבור, מרן ראש הישיבה זצ"ל. קשר ייחודי זה נארג על פני כשמונים שנה ויצק חוליית זהב בשלשלת הדורות. הוא החל אי שם בין כותלי ישיבת פורת יוסף בירושלים שבין החומות. מרן ראש הישיבה, כבנו של המקובל האלוקי הגאון אפרים הכהן זצ"ל שעמד בראש ישיבת המקובלים 'עוז והדר', שפעלה בתוך ישיבת פורת יוסף, נתגדל משחר ילדותו בין חכמי הישיבה.

כשהיה בחור צעיר בפורת יוסף, למד בהפסקת הצהריים, בין הסדרים, מסכת שבת עם החברותא באוצר הספרים. מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיה שקדן במשך כל היום, היה יושב שם ואוכל פרוסה קטנה לארוחת הצהריים, וכל העת מעיין בספר שהיה פתוח לפניו תמיד.

באחד הימים מרן הרב עובדיה זצ"ל פנה אל חכם שלום והחברותא שלו ואמר להם: 'אני שומע שאתם לומדים טוב, רוצים שאלמד איתכם?'. כמובן שהם ענו בשמחה ובחיוב וכך היו לומדים כל יום ולמדו כמעט את כל מסכת שבת.

מאז הלך הקשר והתעצם עם השנים ובפרט לאחר שנכנסו יחד בעול הנהגת הציבור. מרן ראש הישיבה זצ"ל היה מדבר עם מרן הרב עובדיה כדבר בן עם אביו. פעם סיפר בשיחה לעיתון 'הדרך': "מעולם לא נמנעתי מלומר לו דבר. פעם אחת אמרתי למרן, גם אם תכעס עלי אני אומר לך את דעתי, הוא שמע את הדברים, לאחר זמן אמר לי 'ראיתי שאתה הידיד האמיתי שלי יותר מכולם, שבאמת רוצה בטובתי ולכן אמרת מה שאמרת'".

"תדעו לכם, חכם עובדיה כל מה שעשה היה לשם שמים. כל דבר שעשה הכול היה אך ורק לשם שמים. לכן זכה למה שזכה".

תמיד היה מספר את הסיפור, על ה'נסיעה' שערכו פעם בבין הזמנים בו השתתפו כל תלמידי הישיבה: "אני הייתי ילד עדיין, נגשתי למרן הרב עובדיה ואמרתי לו, למה כבודו לא נוסע איתם לקברות צדיקים, הוא השיב לי, אתה רואה מסכת בבא קמא, היום אני מתחיל אותה וכשיחזרו תראה איזה דף אני נמצא. עברו ארבעה חמשה ימים ראיתי אותו אוחז בדף צו. בשבילי זו הייתה דוגמא גדולה", הפטיר ראש הישיבה.

במהלך מלחמת תש"ח כאשר הרובע היהודי נפל בידי הירדנים וכל תושבי העיר העתיקה הוצרכו לברוח גלתה גם הישיבה על כל תלמידיה שהתפזרו בינתיים בכל בתי הכנסת ברחבי ירושלים החדשה. בגין תהפוכות הללו לא התקיים רישום מחודש לישיבת פורת יוסף במשך שלוש שנים, והתלמידים – ביניהם ראש הישיבה – נאלצו להישאר באותו שיעור כי אילו היו עולים לשיעור גבוה יותר היה הר"מ הקודם מוצא את עצמו ללא משרה וללא פרנסה…

כאמור, לאחר מלחמת תש"ח למד במסגרת הישיבה שהתמקמה במספר בתי כנסת בשכונת הבוכרים כבית הכנסת "מוסיוף" ועוד, והחל משנת תשט"ז בבניין הישיבה החדש בשכונת גאולה.

התמדתו המופלגת נודעה לשם ולתהילה וגם לעת זקנותו המופלגת לא ויתר על סדר יומו הקפדני. היה זה בעת שחש כאבים ברגלו והוצרך לטיפול רפואי בבית החולים. גם שם ביקש לשמור על סדר לימודו הרגיל ושקע בלימודו במסכת הנלמדת בישיבה עד לשעות הקטנות של הלילה. בשהותו בבית החולים אף ביקש למעט בביקורים כדי שיוכל להמשיך בלימודו הקבוע תוך שהוא מתנה את צערו הגדול על אשר אינו יכול למסור את שיעוריו הקבועים הנמסרים בהיכל הישיבה.

בהיותו כבן 19 נבחן כבר על כל מסכתות גיטין וקידושין עם כל פירושי הראשונים והאחרונים לצד כל הסימנים בשולחן ערוך ונושאי כליהם העוסקים בדינים והלכות אלו. ובהיותו בגיל 21 נבחן על כל חלק 'אבן העזר' כולו. לימודים אלו לא היו נלמדים בשטחיות אלא בעומק נפלא ובעיון רב.

כבר בשנות העשרים לחייו החל ראש הישיבה למסור שיעורים בישיבת פורת יוסף. בתקופה מסוימת שכנה הישיבה בשכונת קטמון והגאון רבי שמעון בעדני שימש בה ראש ישיבה. כשהגר"ש עבר להתגורר בעיר בני ברק ופתח בה כולל לאברכים מילא ראש הישיבה את מקומו כראש הישיבה. בתפקיד זה כיהן עד סוף ימיו כשנושא על שכמו ברמה את דאגתם של התלמידים היקרים.

כאן בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים, ניצב בעוז על משמרתו מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן, והמשיך את שושלת מסירת התורה בטהרתה. קרוב ליובל שנים מאז שבה תורה לאכסנייה שלה בהיכל הישיבה המחודש בשנת תשל"ז ועוד קודם לכן בהיותה בקטמון, עמד הוא בראשות הישיבה ומגדל את הדור הבא שיפאר בתורתו וקדושתו את כותל המזרח. מלמד שבחו שלא שינה.

כל מי שהכיר ולו מעט את שיחו ושיגו של מרן ראש הישיבה זצ"ל, יודע כי הדבר היקר ביותר בעיניו של מרן הוא לעשות למען שמו יתברך ללא שום פניות, בנקיות מוחלטת. בלתי לה' לבדו. כמעט בכל שיעור, שיחה או דרשה, יחזור על כך שוב ושוב, יחדד את הדברים וישריש אותם בלב השומעים. זאת נקודת מבטו הטהורה על העולם, כך היה בוחן מרן את הדברים כולם – האם הם אך ורק למען כבוד שמים.

שיטת הלימוד שלו הייתה מבוססת על דרך הלימוד של מורו ורבו מרן הגר"ע עטיה זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף. בהקשר לכך ניתן לציין את מה שראש הישיבה היה מספר, על מרן הגר"ע עטייה זצ"ל שהיה מקפיד בלימוד המהרש"א בעיון. ראש הישיבה היה אומר: "צריך ללמוד את המהרש"א על הסדר, כך אנו נוהגים בישיבה, כי בלי לימוד המהרש"א אי אפשר להבין את הנלמד, זהו העיון, וכדברי ה'חזון איש' שמיום שעזבו את המהרש"א ביטלו את העיון".

באחת השיחות לתלמידיו דרש ראש הישיבה מתלמידיו שישבו וילמדו, והעיקר שהלימוד יהיה ברצינות ושלא ירמו את עצמם בהבנת הלימוד. ראש הישיבה היה מציין את מה שזכר וראה בצעירותו: כיצד מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל לומד יחד עם מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ואף בדרכים המשיכו בלימודם ומעולם לא פסקו וביטלו את לימודם.

הוא היה מציין עובדה זו ומבהיר לתלמידיו כיצד ניתן לנצל כל דקה ודקה ללימוד תורה והלכה. "כשהולכים ברחוב", אמר, "העצה היחידה להינצל מהבעיות והפגעים שישנם ברחוב היא רק ע"י שהאדם מכין את עצמו חומר למחשבה טרם יצא לרחוב ולעיון בדרך או שישנן את תלמודו בדרך ויקיים מצוות 'ובלכתך בדרך".

מרן ראש הישיבה תמיד היה דורש מקהל שומעי לקחו ואומר: "אדם שיושב ולומד עליו לעסוק בתורה לעומקה של הלכה, ולכן גם לומדי הדף היומי אל להם להסתפק בכך, אלא עליהם למצוא את הזמן ללמוד באופן יותר מעמיק, והיצר הרע נותן הרגשה לאדם שכביכול כבר למד היום הרבה שהרי כבר למד דף שלם בשעה.

כמו הגר"ע עטיה היה אף הוא דורש מתלמידיו לדעת קודם כל היטב את כל דברי הגמרא והראשונים היטב ורק אחר כך לגשת ללימוד ההלכה. בישיבת ערב, היו לומדים שם כ-20 דפי גמרא בחודש עם פירושי רש"י תוס' והרא"ש. וסיפר ראש הישיבה: "בצעירותי, בלמדי בישיבת ערב אצל מרן הגר"ע עטיה למדנו קטע מסוים ב"בית יוסף" קטע שהיה מאוד ארוך, וניגש אחד הבחורים שלא הייתה לו סבלנות ללמוד את כל הקטע הארוך בשאלה מהי מסקנת דברי הבית יוסף, עניתי לו חזרה בשאלה, האם גם באוכל הוא נוהג לאכול מיד את הקינוח?… ולמה בלימוד הוא רוצה כבר בהתחלה את הקינוח…

סיפר ראש הישיבה בעצמו: זכורני, שכאשר פתחנו את הישיבה היו הרבה ספרי "בן איש חי" ובזמן שהיו קובעים ללמוד הלכה היו לומדים בספר "בן איש חי". בימים ההם נתתי הוראה למשגיח של הישיבה להוציא אותם, כי טענתי שזה לא לימוד. ה"בן איש חי" אומר לך מה צריך לעשות, אבל עדיין לא תבין למה צריך לעשות כך. וכך אכן היה בישיבה, הוציאו את ספרי ה"בן איש חי". כי מי שלומד הלכה צריך ללמוד בראש ובראשונה שולחן ערוך. לכל הפחות צריך ללמוד בישיבה שולחן ערוך עם משנה ברורה, וודאי שזה לא הסוף אבל כך הוא יודע לפחות את דברי השולחן ערוך כי המשנה ברורה מבאר היטב את השולחן ערוך, והנה יתכן שמסקנת ההלכה שונה אבל זה כמו שאדם לומד גמרא, וכי מגיעים בסוף עד להלכה? אבל לכל הפחות רואים את מסקנת הגמרא וכשיש מחלוקת יודעים שיש מחלוקת ומבינים מה המהלך של הפסק הזה, ואז ניתן ללמוד גם דבר אחר, אבל אם לא לומדים כפי הסדר הזה לא ניתן ללמוד הלכה לאמיתה של תורה.

הנהגתו הציבורית של מרן חכם שלום זצ"ל החלה בעת הקמת ש"ס תחילה כסיעה מקומית בירושלים, בשנת תשמ"ד אז מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, כתב מכתב הקורא להצביע לש"ס, יחד עם מכתבם של מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל והגאון רבי שבתאי אטון זצ"ל.

מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל נכנס אז לבית ברחוב ראב"ד 27 בבני ברק. ואמר למרן הרב שך את דברי רש"י בסוף פרשת כי תבוא על הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה", כותב רש"י: "עד היום הזה: שמעתי, שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב "ויתנה אל הכהנים בני לוי", באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

עם הרש"י הזה שוכנע מרן הרב שך להקים את ש"ס, באומרו חכם שלום זצ"ל לפני הרב שך, "וכי לנו לא ניתנה התורה? גם אנחנו קיבלנו את התורה, גם לנו יש חלק, ויש רבים מאחינו שלא יודעים מהתורה, שלא מכירים אותה, אנחנו צריכים ללכת וללמד אותם".

מרן הרב שך כתב במכתבו: "למעלת כבוד ידידי ורב חביבי הרב הגאון בתורה וביראת שמים, ענותן מוכתר במעלות טובות מוהר"ר חכם שלום כהן שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה".

מסכת קשרים ענפה נפרשה לאורך השנים בין מרן ראש הישיבה וגדולי ישראל מכל החוגים והעדות, קשר מיוחד היה למרן חכם שלום זצ"ל עם מרנן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי ה'סטייפלער', עם הגראמ"מ שך, עם פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהיה אצלו כמו בן, לצד חכמי ירושלים ופורת יוסף.

לימים סיפר חכם שלום זצ"ל "פעם אחת כשהייתי אצל הסטייפלער, נכנס אדם אחד וביקש ברכה. הסטייפלער לא הביט לעברו וצעק בקול 'רשע, רשע תצא מכאן מיד'. אחרי שדיברתי איתו מה שהייתי צריך, יצאתי וראיתי את אותו אדם מחוץ לבית. שאלתי אותו, למה הסטייפלר צעק עליך כך, מה עשית? אמר לי בבושת פנים 'אני מחלל שבת'. והסטייפלער לא הכיר אותו כלל, אבל ידע הכל".

כל חייו במשך תשעים שנה התנהג בפשטות והיה נוסע באוטובוסים באופן תדיר, גם לכינוסי מועצת חכמי התורה היה מגיע באוטובוס או במונית וסרב שיהיו לו נהגים, למרות תחנונים מצד תלמידיו הרבים סרב בכל מאודו.

מלבד גדלותו ושקדנותו בתורה היה מרן ראש הישיבה זצ"ל סופר סת"ם, ובמשך שנים רבות עד לחתונת בנו הצעיר בשנת תשנ"ח, עסק בכך בשעות שבין הסדרים, חכם שלום כהן אף כתב לעצמו ספר תורה קטן, ממנו הוא היה נוהג לקרוא בכל שבוע שניים מקרא ואחד תרגום בערבי שבתות.