אבא נפרד מהחולה שהתעורר לתחייה, ויצא מהתא
מוצאי שבת מושלג במינכן. ראשית חודש שבט, שנת תשמ"ו. השעה 12:30 אחר חצות. הטלפון מצלצל. הרמתי. על הקו רופא גוי מבית החולים האוניברסיטאי. "יש כאן יהודי הנוטה למות, אולי אפשר שהרב יבוא לומר איזו תפילה ברגעיו האחרונים".
לא תמיד אנו משכילים להבין כמה חזק כוחה של מילה טובה לזולת, כמה חיות אפשר להזריק לתוכו עם 'גוט ווארט' מלווה בחיוך לבבי. מסתבר, כי לא רק מילה טובה יכולה לנסוך חיים מחודשים במי שזקוק לכך, אלא אפילו נוכחות יהודית במקום שאין איש, גם היא מסוגלת להחיות עם רב ולהשיב נפשות להפליא.
הסיפור שלפנינו אמנם התרחש לפני שלשה עשורים ומחצה, אך הוא נחשף רק לאחרונה מפי הגה"צ רבי חיים מיכאל ביברפלד שליט"א אב"ד קהל טשורטקוב בלונדון, סיפור שגרר הדים רבים וחיזק המונים. הסיפור נסוב על אביו הרה"ג רבי פינחס ביברפלד זצ"ל, שבסוף ימיו היה רבה של מינכן בגרמניה. הסיפור הוא מתקופת מינכן.
וכך מספר הגרח"מ ביברפלד:
מוצאי שבת מושלג במינכן. ראשית חודש שבט, שנת תשמ"ו. השעה 12:30 אחר חצות. הטלפון מצלצל. הרמתי. על הקו רופא גוי מבית החולים האוניברסיטאי. "יש כאן יהודי הנוטה למות, אולי אפשר שהרב יבוא לומר איזו תפילה ברגעיו האחרונים". אמרתי לאבא זצ"ל, שהשעה מאוחרת, הרחובות המושלגים מסוכנים לנסיעה, ואין זה בכלל תפקידו של הרב... אבא התעלם מעצתי וביקשני להסיעו מיד לבית החולים, מרחק כחצי שעה נסיעה!
כשהגענו לשם התברר שמדובר בבניין בן 12 קומות ולנו אין שום ידע באיזו מחלקה ובאיזה קומה האיש נמצא. ה' עזר ואחרי מאמצים הגענו למחלקה הנכונה – היחידה לטיפול נמרץ. הרופא קיבל את פנינו בכניסה ליחידה, באומרו: מצב החולה קשה מאד, הוא מחוסר הכרה, כל הפרמטרים מראים כי סופו קרוב ואין תקנה למצבו ולכן הזעקנו את הרב. (לגוי במצב זה, הם מזמינים להבדיל את הכומר).
אבא ביקש להיכנס אל החולה, מאחורי הוילון. הרופא התלווה אליו ואני נשארתי בחוץ. אבא אמר פרק תהלים, ולפתע נשמע קול דובר אידיש מאחורי הוילון. "כבוד הרב, מה אתה עושה פה עכשיו?"... אבא היה נדהם לרגע. הוא הרי לא יכול היה לומר לו את הסיבה האמיתית לשמה הוא בא... לא התכונן בכלל שהאיש ידבר. אבל התעשת מיד ואמר משהו על כך שהזדמן לבית החולים במקרה... הם המשיכו לדבר כמה דקות.
אבא נפרד מהחולה שהתעורר לתחייה, ויצא מהתא. הרופא היה חיוור כסיד ואמר: "ראינו הרגע שינוי פתאומי לטובה. אין לי הסבר לכך. סליחה שהטרחתי את כבוד הרב לבוא בשעה כה מאוחרת. כשיצאנו שאלתי את אבא: "ידעתי מכבר את צדקותך אבא, אבל עד כדי להחיות מתים?!"...
אבא השיב בפשטות: "האיש הזה, הוא פליט שואה בודד. בשעות אלו, כשכל מה שהוא ראה סביב, זה את הרופאים והאחיות הנכרים בבית החולים. הוא הלך ו'נסגר', וזה היה הטעם להתדרדרות הפיזית במצבו. מתוך הערפול המוחלט בו היה, הוא ראה או שמע אותי. עצם נוכחות יהודי, ועוד רב שהוא מכיר ליד מיטתו, הפיחה בו רוח חיים חדשה"...
"ראה זה פלא", מסיים הגה"צ אב"ד טשורטקוב שליט"א את עדותו המפעימה, "בשביעי של פסח באותה שנה ניגש אדם שלא הכרתי אל אבי וברכו ב'גוט יום טוב'. הכרתי את הקול מאז... היהודי שלנו התאושש לחלוטין ב"ה"...
כוחה של מילה טובה ושל ביקור חולים.
