אֵם נואשת מתפללת לגורל בנה המופרע. בטעות גורלית, משודך לבת ראש ישיבה. חרף קשייו העצומים בלימוד, אמונת אשתו והתמדתו מביאים אותו לגדולה בתורה, כיום אחד מחשובי מרביצי התורה:
דבר אחד לא ידע ראש הישיבה: באותו יום נכנסו לפני כיסא הכבוד הדמעות הרבות שהורידו הוריו של יעקב זלמן (ה'קטן'), והראיה: הבחור שהשדכן החדש ביקש ממנו לקרוא ליעקב זלמן הגדול, היה בחור שהגיע לישיבה ל'חיזוק'. הוא עדיין לא למד לעמוד על ההבדלים שבין 'יעקב זלמן' ל'יעקב זלמן הגדול', אבל כיון ששמע את הכינוי ה'גדול' הבין שהכוונה ל'גדול' במידות גופו. לא חשב פעמיים וקרא ל'יעקב זלמן' שלנו – ממנו קיבל את פרטי ההורים.
לפנינו סיפור אמיתי שסיפר מגיד המישרים רבי אשר דרוק שליט"א: במשפחה מסוימת נפטר הסבא, ר' זלמן, שהיה תלמיד חכם אציל נפש ובעל מידות טובות. באותה תקופה הלך לעולמו אחד מגדולי ישראל ושמו ר' יעקב זצ"ל, שגר בשכנות עם המשפחה. כאשר נולד במשפחה בן זכר, הוחלט לקרוא על שמו של הסבא וגם על שמו של אותו גדול יחדיו, ונקרא שמו בישראל 'יעקב זלמן'. עם השמות הנפלאים בהם זכה הרך הנולד, היו כולם משוכנעים שיסב נחת גדולה להוריו.
אבל כאשר החל הילד לגדול, אפילו יום אחד של נחת לא היה ממנו. בהתחלה גוננו עליו ההורים ומצאו הסברים לכל התלונות, אבל עד מהרה נאלצו להודות שהבעיה צומחת בביתם. לא בחיידר ולא בקרב חבריו. מה עשו ההורים? התפללו. לא הפסיקו להתפלל. מי שהיה רואה את אמו מדליקה נרות בערב שבת קודש, היה בטוח שקרה פה היום אסון – המילים המוכרות: 'וזכנו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא' – מילים אלו נאמרו בבכיות ובהתרגשות נפש עצומה.
כאשר סיים הילד את שנות החיידר, המליץ המלמד לחפש לו מקום שמשלב רכיבת סוסים וכדו', כי במסגרת סטנדרטית אין לו סיכוי. מצאו לו מקום וגם שם לא רוו ממנו נחת. אבל איכשהו חלפו השנים, ולישיבה גדולה הצליח להשתחל למקום סטנדרטי. בכל זאת, דמעות של אמא בהדלקת נרות... באותה ישיבה למדו מאות תלמידים, וביניהם נמצא עוד בחור שאף הוא נקרא בשם 'יעקב זלמן'.
בין שני ה'יעקב זלמנים' היו שני הבדלים. ההבדל הראשון פיזי, יעקב זלמן ה'שני' היה רזה וגבוה – ויעקב זלמן 'שלנו' הפוך. ההבדל השני והגדול יותר, היה ברמה הרוחנית: יעקב זלמן 'שלנו' בקושי למד, ואילו 'יעקב זלמן' השני – בדיוק להיפך! מתמיד, עדין נפש, פשוט כליל המעלות. איך מבדילים בישיבה בין שני ה'יעקב זלמן'? אם מגיעה שיחת טלפון למשל, איך ידעו למי הכוונה? החליט מי שהחליט, להצמיד ליעקב זלמן המתמיד את התואר 'גדול' שהרי דרכו לגדולות סלולה ועומדת! אז היה את 'יעקב זלמן' והיה את 'יעקב זלמן הגדול'.
חלפו עברו השנים, והבחורים הגיעו לפרק 'האיש המקדש'. יום אחד הגיע לארץ ראש ישיבה מארצות הברית, אשר תר אחר חתן לבתו המהוללה. ניגש אליו שדכן והודיע לו שאם ברצונו לחגוג בליל החתונה גם 'הכנסת ספר תורה', יש לו הצעה מתאימה עבורו – ספר תורה חי! איך קוראים לו? 'יעקב זלמן הגדול'. שאל ראש הישיבה את השדכן, 'הגדול?' – 'כן, זה כינוי שנועד להבחין בינו למישהו אחר בשם דומה, אך ממש לא גדול'.
ראש הישיבה יצר קשר עם בחורים בישיבה, והאינפורמציה כמעט שיכרה אותו. 'הבחור הכי טוב בישיבה' היה השבח הבסיסי, מכאן זה רק עלה ל'בחור הכי טוב בכל עולם הישיבות'. שאל בחור שני, שלישי ורביעי, שישי, שביעי וכולם פה אחד נמנו וגמרו בשבח מעלתו. ראש הישיבה סבר וקיבל. יצר מיד קשר עם השדכן. השדכן ניסה לומר משהו, אך ראש הישיבה בהתלהבותו כי רבה, דחק בו לסדר מיד את השידוך שכן 'הבת שלי הגיעה איתי לארץ!'.
משהשתתק הצליח השדכן להתנצל לספר שאביו נפטר לפני שעתיים – 'הלוויה בשעה שתים עשרה' אמר השדכן. 'סליחה', התנצל ראש הישיבה, 'ורק בשורות טובות'. ראש הישיבה הוריד את השפופרת ושאל את עצמו – מה אני עושה? נמתין שבוע עד שהוא יקום מהשבעה? היה לא תהיה! מי יודע אם היהלום לא ייחטף בתוך אותו שבוע!
מיד לאחר הלוויית אביו של השדכן, הגיע ראש הישיבה לנחם. ביקש סליחה ומחילה ואמר שעקב דחיפות העניין הוא מבקש רשות להעביר את ניהול השידוך לאחד מתלמידיו שמתגורר בארץ, הוא מתחייב שאם השידוך יעלה יפה, יבוא השדכן על שכרו באופן מושלם, כאילו הוא, ורק הוא, ניהל את כל השידוך מרישא ועד גמירא. להצעה כזו לא יכול השדכן לסרב... מיד פנה ראש הישיבה לתלמידו, ביקש ממנו ליטול על עצמו 'מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים...'.
ואז נזכר ראש הישיבה שאפילו את הטלפון של המשפחה לא לקח מהשדכן. אז מה עושים? אין ברירה, תיסע לישיבה, תקרא ל'יעקב זלמן הגדול' ותבקש ממנו את הפרטים של הוריו. שים לב: יש שם שני בחורים באותו שם. 'יעקב זלמן סתם', ו'יעקב זלמן הגדול' אל תטעה ביניהם! מיהר התלמיד-השדכן לישיבה, תפס את הבחור הראשון שנקרה בדרכו ובקש ממנו לקרוא ל'יעקב זלמן הגדול'. לא חלפו כמה דקות והצדיק ניצב מולו. שוחח עמו מעט, ביקש את הפרטים ויצא לדרכו.
דבר אחד לא ידע ראש הישיבה: באותו יום נכנסו לפני כיסא הכבוד הדמעות הרבות שהורידו הוריו של יעקב זלמן (ה'קטן'), והראיה: הבחור שהשדכן החדש ביקש ממנו לקרוא ליעקב זלמן הגדול, היה בחור שהגיע לישיבה ל'חיזוק'. הוא עדיין לא למד לעמוד על ההבדלים שבין 'יעקב זלמן' ל'יעקב זלמן הגדול', אבל כיון ששמע את הכינוי ה'גדול' הבין שהכוונה ל'גדול' במידות גופו. לא חשב פעמיים וקרא ל'יעקב זלמן' שלנו – ממנו קיבל את פרטי ההורים.
אמו של יעקב זלמן עונה לטלפון. מתוך הכרות עם הצעות קודמות שהגיעו, הבינה שחלה טעות. היא מכירה את המשפחה שמציעים, ואין סיכוי שיבחרו בבן שלה כחתן. כדי למנוע מבוכה, מבקשת מהמתקשר לברר עוד על הבן, אך הוא מילא את פיו בשבחים והסביר שכבר יש לו תשובה חיובית מהצד השני... השפופרת נפלה. קיצורו של דבר, הזוג הקים בית נאמן בישראל!
בשבתות שהתארח אצל חמיו הכין דבר תורה בעזרת חבריו, ואיכשהו העניינים הסתדרו. מה שצלצל באזניו כל הזמן היה הפתגם של אשתו, 'במה זכיתי לשמש ספר תורה?', הוא לרגע אחד לא הבין את זה, הוא הרי מכיר את עצמו ויודע היטב עד כמה הוא לא ספר תורה! אבל היא חוזרת על זה שוב ושוב, אז אולי יש בזה משהו...? יום רדף יום, וספר תורה רדף ספר תורה. האמון האדיר שנטעו בו – מתוך מחשבה מוטעית שהוא ספר התורה המדובר... חלחל אל ליבו ויצר את המהפך, הוא דבק בתורה, עד שהפך בעצמו לספר תורה.
ביום הנישואין העשירי שלהם אמרה לו אשתו שהיא צריכה לתת שבח והודיה מיוחדת לה' יתברך, כי בישיבה שלמד היה עוד יעקב זלמן, 'אבל הוא לא היה כזה מיוחד כמוך!', שמע את הדברים וחשב להתעלף... כיום הוא מחשובי מרביצי התורה בארץ ישראל. מדובר בסיפור אמיתי – מסיים הרב דרוק – ואם היה בידי, הייתי מביא את אמו שתציץ בחלון הישיבה בה הוא מרביץ תורה ותוריד דמעות, אך הפעם של שמחה...!
