רבינו רבי יצחק הזקן מדמפייר זצ"ל מבעלי התוס' המכונה ר"י הזקן כ"ז בתשרי תתקל"ח
רבי יצחק ב"ר שמואל הזקן מדמפייר (מכונה ר"י הזקן או סתם ר"י) היה מגדולי בעלי התוספות בצרפת. נינו של רש"י נכדו של רבי שמחה מויטרי ובן אחותם של
רבנו תם ורשב"ם. נולד בסביבות ד"א תת"ס.
נתבקש לישיבה של מעלה בכ"ז בתשרי ד'תתקל"ה או ד'תתקל"ח.
לאחר פטירת דודו, רבנו תם, החליפו בראשות ישיבת ברומבורג ונחשב לראש בעלי התוספות.
כתב תוספות על הגמרא הנקראות תוספות ר"י הזקן, ופירושיו מובאים פעמים רבות מאד בתוספות. תוספות אלו היוו את הבסיס לכתיבת "תוספות שאנץ" לרבי שמשון משאנץ, תלמידו של ר"י.
בין תלמידיו נמנים גם רבי ברוך ב"ר יצחק בעל ספר התרומה, רבנו אלחנן ב"ר יצחק מדמפיר בעל "תוספות רבנו אלחנן" (בנו של ר"י),
רבינו הודה מבירנא ועוד. חידושיו מובאים בספרים רבים מהם "אור זרוע", "שו"ת מהר"ם מרוטנבורג", הגהות מיימוניות, המרדכי ועוד. הרא"ש מביא מפירושי ר"י על הרי"ף, ופרשנים שונים מביאים מפירושיו על התורה. זכה להערכה והערצה גדולה מצד חכמי ישראל, ובמיוחד הרא"ש שהעריצו והחשיבו כאחד מחשובי הראשונים.
הנהגתו המיוחדת של ר"י הזקן
הנהגה מיוחדת מצינו שהיה נוהג רבינו יצחק הזקן – בגמ' ברכות (ה:) תניא אבא בנימין אומר, שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו. כתבו התוס' (ד''ה המתפלל) פירש רבינו תם דזה היה להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה ולכך בלילה יש להמתין, והר''י היה מאחר תפילתו ומאריך עד שיצאו כולם, ואם בתוך כך היה שום אדם בא בבית הכנסת, היה מעיין בספר עד שגמרו תפילתם, ונראה להחמיר אף לנו, עיי''ש. היינו, שצריכים להמתין על חבירו שלא ישאר לבדו בבית הכנסת, כי בית הכנסת היה בימים ההם בשדות, והיה פחד להישאר שם לבד.
ואכתי צריך ביאור מה ראו לעשות ככה להקים את בית הכנסת דוקא בשדות, הרי אם האנשים התגוררו בתוך העיר, בודאי יכלו להקים גם בית הכנסת בתוך העיר, וכנראה שסיבה מיוחדת היתה להם בזאת, וטעמא בעי למילתא. ונראה לומר בזה, כי הנה איתא בטור (או''ח סי' צ''ח) שקודם שעומדים להתפלל צריך להסיר מראשו את כל המחשבות המטרידות אותו, עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו, וכן היו עושים החסידים הראשונים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות, עיי''ש. והשתא, מכיון שיש ענין מיוחד להתבודד קצת קודם התפילה ולהסיר אז את המחשבות הטורדות, לכן הקימו את בית הכנסת מחוץ לעיר בשדות דוקא, כי אם בית הכנסת היה ממוקם באמצע העיר, הרי בעת שהיה מגיע זמן התפילה, היה כל אחד ממהר לנעול את חנותו ונחפז להתפלל, ולא היה מספיק להסיר את המחשבות המטרידות, אבל עכשיו שבית הכנסת היה מחוץ לעיר, אזי בזמן הליכתו לשם היה מתבודד עם עצמו ומכוין מחשבתו שתהא זכה וברורה כסולת נקיה לפני המקום ב''ה.
