רבינו יעקב בעל הטורים זיע"א י"ב תמוז שנת ק"ח
נולד בגרמניה כבנו השלישי של רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש). שני אחיו הגדולים ממנו רבי יחיאל ורבי שלמה החסיד מתו בגיל מוקדם.
למרות גדולתו התורנית סירב רבי יעקב לשמש ברבנות וחי חיי דוחק, כפי שמעיד הוא על עצמו: "וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אבי אדוני ז"ל, כמוני היום שיש לי מעט משלי, ואינו מספיק לי. וצריך אני לאחרים. אם אני בכלל עשה שבתך חול אם לאו?".
בסוף ימיו עקר ר' יעקב בן אשר מטולדו. יש אומרים שהוא נסע מאשכנז לארץ ישראל.
בזכות חיבורו 'ארבעה טורים' זכה לכינוי: "בעל הטורים". הספר חולק לארבעה חלקים (טורים), כשכל אחד עוסק בנושא מסוים בחיי היהודי.
הספר, שיצא לאור בשנת ה"א ק' חולק לארבעה חלקים (טורים), כשכל אחד עוסק בנושא מסוים בחיי היהודי:
טור אורח חיים - עוסק בענייני היומיום כגון: הלכות הקימה בבוקר, ברכות, תפילה, קריאת שמע, הלכות סעודה וברכות הנהנין, הלכות שבת ודיני קידוש החודש, מועדי השנה ותעניות. להלכות קידוש החודש צירף מספר מפות לחשבון הלוח העברי עד סוף האלף השישי.
טור יורה דעה - העוסק בענייני איסור והיתר, שחיטה, בשר וחלב, תערובות, עבודה זרה וחוקות הגויים, טהרה, לימוד תורה, כבוד תלמידי חכמים ועוד. חלק זה כתוב על פי הספר תורת הבית הארוך של הרשב"א, אשר השפיע רבות גם על פסקי הרא"ש, והרא"ש אף התכתב עם הרשב"א על כך.
טור אבן העזר - העוסק בענייני אישות ומשפחה, גירושין, ייבום ועוד. חלק זה רובו נסמך ישירות על הלכות אישות במשנה תורה לרמב"ם.
טור חושן משפט - העוסק בעיקר בדיני ממונות, דיינות, עדות ועוד. חלק זה כתוב ברובו על פי ספר התרומות של רבי שמואל הסרדי, שבתורו משלים ונסמך בחלקו על סיכום הלכות משא ומתן בספר משנה תורה לרמב"ם.
מיד עם חיבורו הפך הספר לאחד מספרי היסוד בהלכה, וכבר רבי דוד אבודרהם עשה בו שימוש לצורך כתיבת ספרו.
פירוש בעל הטורים על התורה: בזמנו, טרם הומצא הדפוס, וספרים הוצאו בהעתקה ידנית. על פי ההקדמה לפירושו לתורה, חותנו, אשר מימן את הוצאת ספריו, בקש ממנו לכתוב חיבור שאינו עוסק בהלכה, ולכן כתב את הפירוש לתורה המבוסס ברובו על דברי הרמב"ן, ומכיל גם ליקוטים מדברי רש"י, ר' יוסף קמחי, רשב"ם והרא"ש.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ב תמוז שנת ה"א קח.
עוג מלך הבשן – 'בָּשָׁן' רומז לְשֵן שנשתרבבה לו
וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן (במדבר כא, לג).
בעל הטורים על הפסוק, ויצא עוג מלך הבשן (דברים ג' א'), מפרש שמו בשן על שם שן שגדל לו, כדאיתא בהרואה עכ"ל. מתכוין להא דאיתא בפרק הרואה בברכות נ"ד ע"ב: עוג לקח על ראשו הר של שלש פרסאות ואמר לזרוק אותו על מחנה ישראל ולהרוג את כולם, הקב"ה הביא על ההר נמלים נקבו את ההר וההר ירד על ראשו עד לצואר. רצה עוג להסיר את ההר ממנו, שיניו של עוג נשתרבבו לחוץ לפניו, והשיניים הללו עכבו את ההר על ראשו ולא היה יכול להזיזו לשום צד, אז בא משה והרג את עוג,
מעין זה איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל כאן פסוק ל"ה. היינו עוג רצה להרוג את כל בני ישראל על ידי הטלת הר עליהם, ובהר הזה עוג נלכד ונהרג. כמ"ש בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל (תהלים ז' י"ז), כלומר צדיק נחלץ מיד רשע ואויב ניתן תחת נפשו.
(אמרי שמאי – פר' חוקת)
הטעם שגדול העונה אמן יותר מהמברך
אמרו חז"ל (נזיר סו, ב) גדול העונה אמן יותר מן המברך.
לכאורה אינו מובן, איך יהיה שכר העונה גדול יותר מהמברך, הרי עכ"פ המברך הוא הגורם לעונה ונמצא ששכר זה וזה בידו.
ביאור נפלא אומר בזה בעל הטורים (דברים כז, טו): "אָמֵן" בגימטריא 91, כמנין שני השמות: הוי"ה =26, ואדנ-י =65. ולכן גדול העונה אמן יותר מן המברך, שכן המברך אמר רק שם אדנות, ואילו העונה "אמן" יש לו את שני השמות. וכ"כ הרוקח בפ' כי תבא. כעין זה מביא גם המהרש"א בסוטה (מ, ב).
