רבינו יהודה ליוואי (לייב) זיע"א המהר"ל מפראג י"ח אלול שס"ט
רבינו יהודה ליוואי (לייב) הנקרא בפי כל "המהר"ל מפראג" נולד בשנת רע"ב בעיר פוזנא שבפולין לאביו
הג"ר בצלאל ב"ר חיים מוורמייזא. שמו נקרא בישראל ע"ש זקינו "חכם הרזים" הגו הגדול רבי יהודה ליוואי
הזקן מפראג מגזע דוד המלך ע"ה.
בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הצדקנית פעריל בת "הקצין הר"ר שמואל ב"ר יעקב שהיה גדול בדורו בעושר ובנכסים ובכבוד
וקרוב למלכות, והיו בו תורה וגדולה במקום אחד".
בשנת שי"ג היתה ראשית ממלכתו בק"ק ניקלשבורג וכן במדינת מעהרין (מורביה). שם היה רועה את צאן מרעיתו באהבה ובמסירות במשך כעשרים שנה.על תלמידיו המפורסמים נמנים הגאונים הגדולים: רבי אפרים לונטשיץ זי"ע בעל ה"כלי יקר", רבי יו"ט ליפמן העליר בעל ה"תוס' יום טוב", רבי דוד גאנז בעל ה"צמח דוד" ורבי אליהו מלואנץ המפורסם בשם "רבי אליהו בעל שם", ועוד.
אחר י"א שנים ששהה בפראג, שב רבינו לפוזנא, וישב שם כארבע שנים, וחזר שוב פעם לפראג המעטירה.
זכה רבינו לראות עולמו בחייו, והעמיד דור של גדולי ישראל. שש חתניו לוקחי בנותיו היו מגדולי הדור, הם וצאצאיהם הרביצו תורה בישראל, ובנו היחיד הגאון רבי בצלאל חריף היה ראש ישיבה בק"ק קעלין, ולמגינת לבו נפטר עליו בחייו, בשנת ש"ס.
ביום ה' י"ח אלול שנת שס"ט נסתלקה ועלתה נשמתו לשמי רום כשהוא זקן ושבע ימים- בן צ"ז שנים- ומנו"כ בק"ק פראג.
הערצתו בעולם החסידות
שמעתי ממנו [=[הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא], שאמר שצריך להאדם שיהיה לו רבי בזה העולם, וגם צריך שיהיה לו רבי מעולם העליון ג"כ, ע"כ. ומתוך אותן הדברים הבנתי בשעת מעשה שהוא המהר"ל מפראג, כי השיח באותה שעה איך שהיה על קברו בפראג אז. ואמר שלמד איזה מאמר בספרי המהר"ל קודם התפילה והיתה תפילתו ערוכה בכל על כפיו, ע"כ. ומובן שזה שאמר 'על כפיו', כמ"ש (איכה ג מא) 'נשא לבבנו אל כפים'. וכמאמרם ז"ל (תענית ח.) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם משים נפשו בכפו. גם אמר על המבחר הפנינים שהוא עשה אותו בגלגול הראשון. על דברי הרב ז"ל בהקדמתו לספר התניא שקונטרסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים מלוקטים מפי סופרים כותב האדמו"ר מליובאוויטש במכתבו (מיום יא אייר תשי"ח) שכן מקובל בין החסידים שכונתו לספרי מהר"ל מפראג, ובכלל מסורת חסידים בעלת סמכא היא.
רמתיים צופים
כל אשר מוסיף לעשות צדקה - השי"ת משפיע לו לעשות צדקה
ומקור הדברים הוא בדברי הגמרא במסכת בבא בתרא (ט:): אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (משלי כא כא) 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד', משום דרודף צדקה ימצא צדקה. אלא לומר לך: כל הרודף אחר צדקה - הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה.
וכפי שביאר המהר"ל מפראג זיע"א בספר 'נתיבות עולם' (נתיב הצדקה פ"א): הדבר הזה יש לך להבין כי מיוחד הצדקה בדבר זה, כי הצדקה שהוא משפיע לאחרים, כל אשר נכנס במדה זאת השי"ת מסייע אליו מלמעלה, ובמה מסייע אליו הקב"ה בממון שיוכל להשפיע, וזה כי המשפיע דומה למעין, כי כאשר המעין משלח מימיו למרחקים כן המשפיע לאחרים, לכך השי"ת אשר הוא מקור המשפיע אל הכל משפיע אליו כדי שיוכל להשפיע, כמו שהמעין כאשר מימיו מתפשטין לחוץ, הנה המקור משפיע אליו עוד מים שלא יחסר, וכל שמוסיף לקלח המעין לחוץ המקור יותר נותן לו, ואם אין המעין משפיע לחוץ אין המקור נותן לו. ודבר זה בחינה גדולה מאוד, שכל אשר מוסיף לעשות צדקה השי"ת משפיע לו לעשות צדקה, כמו שנראה מן המעין אשר משפיע מימיו לחוץ אז המקור משפיע לו. עכ"ד.
