רבינו אברהם אבלי הלוי גומבינר זצ"ל ב' מגן אברהם ג' תשרי תמ"ג
רבינו ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר נולד לאביו הג"ר חיים בערך בשנת שצ"ז בגומבין שבפולניה.
בנערותו עברו עליו פרעות ת"ח - ת"ט, בהם נפגעו רבים מבני משפחתו. שנים למד תורה בעיר ליסא, ואח"כ מונה לרב ודיין בעיר קאליש.
את המהדורה הראשונה של חיבורו על שולחן ערוך אורח חיים הכין ר' אברהם לפני הגיעו לגיל שלושים. לפני שהספיק להדפיסו הופיע בשנת תמ"א הספר 'עולת תמיד' (ו'עולת שבת') על שו"ע או"ח מאת ר' שמואל ב"ר יוסף מקרקא, וזה חייב את ר' אברהם להכין מהדורה חדשה של ספרו ובה התייחסות שיטתית לספר זה.
רק לאחר פטירתו נדפס ספר 'מגן אברהם' בידי בנו ר' חיים, כשהוא נושא שני שמות - שמו המקורי 'נר ישראל', והשם 'מגן אברהם' שבו נקרא הספר בידי המדפיסים לזכר המחבר; שם זה הוא שנתקבל. הספר נדפס בפעם הראשונה עם ספר הט"ז ('טורי זהב' - 'מגן דוד') בדיהרנפורט שנת תנ"ב. שני המפרשים נקראו יחד 'מגיני ארץ'.
תוך זמן קצר הפך ספר 'מגן אברהם' ל'נושא הכלים' העיקרי של שו"ע או"ח. לשונו הקצרה והמרומזת, וכן השיבושים שנגרמו בהדפסות השונות, גרמו לרבים מגדולי האחרונים לדון בדבריו, להסבירם ולעיתים גם להגיהם. במהדורת השו"ע שנדפס בפרג תקמ"ה נמצא הנוסח המתוקן ביותר של ספר 'מגן אברהם', וזהו הנוסח המקובל בכל ספרי השו"ע עד היום. ר' אברהם גומבינר חיבר גם את הפירוש 'זית רענן' על ילקוט שמעוני, שקיצורו נדפס ברוב מהדורות הילקוט.
אי אפשר להבין מגן אברהם בלי מחצית השקל
כתב הגאון ר' צבי יחזקאל מיכלזאהן זצ"ל, בעת היותי רב בפלונסק, היה גר שם עשיר אחד נכד רבינו בעל מגן אברהם, והוא היה קמצן גדול. פעם באתי אליו ודרשתי ממנו נדבה לצורך דבר מצוה גדול, ולא אבה לתת לי, והתפאר עצמו בייחוסו שהוא נכד ל'המגן אברהם'.
ואמרתי לו בדרך צחות, ידוע תדע כי בלא 'המחצית השקל' אין העולם מכיר ויודע ב'המגן אברהם' (המג"א נכתב בקיצור, והפירוש מחצית השקל מבאר ומרחיב את דבריו), לכן אם תתן מחצית השקל בנדבת הלב, אז אדע אם מקורך נצר נטע ל'המגן אברהם'.
שיח צדיקים - פר' כי תשא
מקור מדברי המג"א לטבילת המקווה מידי יום
פעם אחת בא רב אחד מקהלה אשכנזית לפני הרה"ק מוהרי"ד מבעלזא זיע"א, כאשר שהה בקהילה קדושה ראצפערט, ואמר לו בתרעומת, שהחסידים בעירו רודפים אותו ברדיפות שונות כי אינו נוהג לטבול במקוה בכל יום.
שאלו הרה"ק המהרי"ד האם החסידים ההם הולכים בכל יום ויום למקוה, והשיב הן. אמר לו המהרי"ד אם כן הצדק עמם, ומדוע אמנם אין כבוד מעלתו הולך גם כן לטבול במקוה בכל יום.
שאל הרב את הרה"ק מבעלזא, מהיכן המקור שצריכין ללכת בכל יום ויום למקוה, השיב לו המהרי"ד בזה הלשון, קבלה הוא בידינו שמי ששואל על איזה דבר שבקדושה ומנהג ישראל היכן זה כתוב, הרי זה מידת אפיקורסות, וכי למד כבוד מעלתו כבר את כל התורה כולה שיוכל לשאול היכן כתוב זאת. והמשיך שהדבר מבואר על פי ה'מגן אברהם' הלכות יום הכפורים (סימן תרו ס"ק ח וב'דרכי משה' אות ג) שצריכין לטבול במקוה בערב יום הכיפורים כיון שתשובה הוא מצוות עשה, ותשובה צריכה טבילה עיי"ש. ואם הורונו חז"ל (שבת קנג.) 'שוב יום אחד לפני מיתתך, וכי אדם יודע באיזה יום ימות, אלא כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה', אם כן בכל יום ויום צריך לעשות תשובה כי אינו יודע יום מותו, וממילא צריך בכל יום ויום לטבול במקוה. והפטיר המהרי"ד, רואים אתם הנה כתוב בפירוש
