מרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצוק"ל בעל החזון אי"ש ט"ו מרחשון תשי"ד
הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זי"ע נולד בי"א חשון תרל"ט בעיירה קוסובה אשר בפלך גרודנה שבליטא, כבן השני לאביו הגאון רבי שמריהו יוסף קרליץ זי"ע ששימש כרב העיירה, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת ראשה לאה ע"ה בת הגה"ק ר' שאול קצנלבויגן אב"ד קאברין.
כשמלאו לו י"ג שנה בי"א חשון תרנ"ב ונעשה בר – מצוה נדר את נדרו הגדול לה', שילמד כל ימיו תורה לשמה, עובדא זאת גילה ברבים לראשונה אחיו הבכור הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל כשהספיד את רבינו בהלוייתו.
החזון איש היה מגדולי הדור ומפוסקי ההלכה הבולטים בתחילת שנות ה-ת"ש. ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל. אף על פי שהחזון איש לא שימש במשרה רבנית רשמית, שימוש רב נעשה ביצירתו התורנית, הן בפרשנות הש"ס והן בפסיקת הלכה ובפסיקת דין.
לאחר נישואיו התגורר בעיירה כוידיאן, התפרנס מחנות שניהלה אשתו בעודו עמל ושקד בתורה. לפני עלייתו לארץ היה בבחינת 'צדיק נסתר', ואת כל ספריו הוציא לאור בעילום שם.
גיסו, מרן הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי זצ''ל (הסטייפלער) העיד עליו שכל הש''ס (התלמוד), היה מסודר במוחו.
במשך חייו הוציא 23 חיבורים בהלכה. לכל ספריו קרא בשם: 'חזון איש': שמו הסתתר במילה אי''ש שהיא ראשי תיבות: אברהם ישעיה.
למעלה משני שליש מתוך ע"ה שנותיו, היה נחבא אל הכלים, ולהוציא מיחידים לא ידע איש מגדולתו.
פרחה נשמתו בסערה ותעל למרומים, ט"ו מרחשון, בליל שבת קודש פ' וירא אליו ה'. זי"ע ועכי"א.
פקחותו של מרן ה'חזון איש'
ראשי המושבה בבני ברק חיפשו שוחט. בין המועמדים הגיע אדם שעסקני המושבה התרשמו ממנו מאד, כיון שהיה נראה כיהודי ירא שמים, בקיא בהלכות, וזקנו ארוך על פי מידותיו.
לפני שסיכמו עמו סופית על העסקתו ביקשו שיכנס למרן החזון איש, כדי שיתהה על קנקנו, ויתן את הסכמתו למינויו. ה''חזון איש'' שוחח עימו, ולאחר מכן אמר להם שלא ימנוהו!
שאלוהו מדוע? ענה להם סתומות: "זקנו ארוך"... ולא הבינו את כוונתו.
לימים התגלה האיש כנוכל רב מעללים. הוא מכר את אותה הדירה לשלשה אנשים שונים, תיווך ומכר קרקעות שאינם שלו, ועוד מעשי נוכלות רבים, ונאלץ לברוח לאמריקה מפחד נושיו ורודפיו הרבים.
שאלו עסקני המושבה את ''חזון איש'' איך ידע שהשוחט הזה לא ראוי, וכי נביאות היא?
ענה להם ה''חזון איש" במתק לשונו: ''אילו הוא היה סנדלר עם זקן ארוך היה זה סימן שהוא ירא שמים, אבל פה שבא להיות שוחט, כל זמן השיחה עימי הוא שיחק בזקנו כדי שאשים לב שזקנו ארוך ומגודל, ממילא הבנתי שחוץ מזקן ארוך ויפה אין בתוכו כלום..."
(מעשי איש)
ללמוד בשעה שיש רפיון
דרכו של ה"חזון איש" זצ"ל היתה לזרז כל אחד ללמוד בכל עת מצוא, אך ביותר היה מזרז ללמוד בשעות שיש בהן רפיון. וסיפר הרה"ג ר' דוד פרנקל ז"ל, שפעם אחת בערב שבת חנוכה אחר תפלת מנחה, פנה אליו החזו"א ואמר לו: "דוד, קום יעצט וועט מען לערנען (-בא נלמוד עכשיו), ווייל ס'איז א מת מצוה", משום שעכשיו בני אדם טרודים בהכנת נרות חנוכה והטבתן.
