כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי ישראל אביחצירא זי"ע ה"בבא סאלי" ד' שבט תשד"מ

רבינו הרה"ק רבי ישראל אבוחצירא הידוע בכינויו ה'בבא סאלי', נולד בראש השנה שנת תר"נ, בעיר ריסאני שבמחוז תאפיללת שבמרוקו, לאביו רבי מסעוד אבוחצירא ב"ר יעקב אבוחצירא, ולאמו מרת עישה.

בשנת תרס"ח נפטר אביו רבי מסעוד. רבנו שהיה אז בן שמונה עשר שנה בלבד מונה לראש ישיבה במקום אביו. שלש עשרה שנה החזיק רבנו בתפקיד ראש הישיבה, אותה הקים אביו, רבי מסעוד, על שם רבי יעקב אבוחצירא המכונה "אביר יעקב".

בשנת תר"פ, כאשר מלאו לרבנו שלושים שנה, התמנה לכהן כרב על כל מחוז תאפיללת.

בשנת תרפ"א עלה רבנו לארץ, גר בירושלים ולמד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', לאחר זמן מה נאלץ רבנו לחזור למרוקו בגזירת רבו, רבי משה תורג'מן, ששלחו לחזק את בני הקהילה במחוז תפילאלת. בשנת תרצ"ג שוב עלה רבנו לארץ. בתחילה גר בטבריה, שם נהג להשתטח על קברי צדיקים ולאחר זמן מה עבר לגור בירושלים ולמד בחברותא עם רבי עזרא עטייה בישיבת 'פורת יוסף', לאחר תקופת מה שוב חזר למרוקו. בשנת ת"ש נקרא לכהן כאב"ד בארפוד. בשנת תשי"ב בקר שוב רבנו בארץ ונדד בין יבנה לאשקלון, גם ביקור זה היה קצר מאד ורבנו שב למרוקו.

בשנת תשי"ד לא עמד יותר בגעגועיו ועלה שוב ארצה, הפעם כדי להשתקע בה סופית. רבנו בחר בנתיבות שבדרום הארץ כמקום לגור, ושם נשאר עד יום מותו ושם אף מנוחתו כבוד.

רבנו התפרסם כקדוש עליון אשר כל ברכותיו מתקיימות. מאות ואלפים היו מגיעים להתברך מפיו להוושע ולקבל עצה מועילה. רבנו היה מקובל על כל העדות והחוגים, אשכנזים וספרדים כולם העריצו אותו, ביתו היה פתוח לכל ואהבת ישראל שבו הייתה לשם דבר.

בשנותיו המאוחרות החל מצב בריאותו מתדרדר ורבנו הוצרך להתיר את נדרו על אכילת הבשר. בשנת תשד"מ, ביום ד' לחודש שבט עלתה נשמתו בסערה השמיימה והוא השיב את נשמתו הקדושה ליוצרה.

מסירות נפש לרפא חולים

יום אחד בראשית החורף, הרשה לעצמו ר' חזן דהאן להפריע לאדמו"ר הרה"ק ה'בבא סאלי' זיע"א בלימודו, בנקשו על דלת חדרו תוך בקשת רשות להכנס אל הקודש פנימה. ה'בבא סאלי' ידע שלא לחינם יפריעו מארחו מלימודו, הכניסו פנימה ושאלו מה בפיו. ר' חזן דהאן סיפר לו שנודע לו שארעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב בו נסע רבי יוסף שלוש, ורבי יוסף נפגע והוא שוכב על מיטתו בבית עם מחושים וכאבים בכל חלקי גופו.

מיד סגר ה'בבא סאלי' את ספרו, התעטף בגלימתו והיה מוכן לצאת לקיים מצוות ביקור חולים אצל ידידו הטוב. בהגיעו לביתו של רבי יוסף התקרב למיטתו ופרץ בבכי.

כשנרגע החל מתפלל לה' לשלומו של רבי יוסף וכך אמר בתפילתו: רבונו של עולם, הרי גלוי וידוע לפניך שרבי יוסף הוא הנושא בעול הציבור כאן בעיר הקודש ירושלים, ועכשיו כשהוא רתוק למיטתו מי ימול את הילודים, מי יקדש חתן וכלה, ומי יגמול חסד עם החיים והמתים, ואני עבדך אין עול הציבור מוטל עלי, אני יושב בחדרי ועוסק בתורה, לעסוק בתורה יכול אני גם אם אהיה חולה וגם אם כל גופי יכאב, אבל רבי יוסף לא יכול לצאת מביתו לעיסוקיו הקדושים כשכל גופו כואב, אנא ה' החלף נא ביני לבין רבי יוסף וכל מכאובו יעבור אלי ויקום הוא לחיים טובים.