הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע י"ב אלול תקפ"ז
הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא נולד בשנת תקכ"ז לאביו הגה"צ רבי צבי זצ"ל המגיד מוואדיסלאב, בעל "ארץ צבי" ו"עשרה למאה", ולאמו הרבנית בת הג"ר בצלאל זאלקעווער בעל "בשם בצלאל" עמ"ס אבות.
בעודו צעיר התפרסם כעילוי, ונקרא הלמדן הגדול ביותר בפשיסחא – עיר מלאה תלמידי חכמים וסופרים. השלים עצמו בכל המעלות ונודע כגאון מפורסם וכצדיק תמים.
בימי חורפו התפרנס מרוקחות, לימים ביקשו כמה קהילות שיהיה להם לאב"ד, אך הוא מאס ברבנות. הוא נעשה סוחר גדול, ברם גם אז עסק בתורה תמיד, התנהג בחסידות ורבים השיב מעוון.
נסע אל הרה"ק רבי יעקב יצחק מלובלין, ואל המגיד הקדוש מקאזניץ שאמר עליו כי הוא המובחר שבתלמידיו, אל הרה"ק רבי משה לייב ממסאסוב, ורבו המובהק היה הרה"ק רבי יעקב יצחק "היהודי" הק' מפשיסחא. אחרי פטירת היהודי הק' שמו היהודים את עיניהם עליו, היהודי הק' נתגלה אליו בחלום והורה לו להנהיג את העדה, ומאז נודע כאחד מצדיקי הדור.
צדיקים וגאונים הסתופפו בצילו, בתוכם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק, הרה"ק רבי יצחק מווארקי, הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור, הרה"ק מרדכי יוסף מאיזביצא זי"ע ועוד.
ביום י"ב באלול שנת תקפ"ז נסתלק לשמי רום ומנו"כ בפשיסחא.
הניח אחריו ברכה חיבורים יקרים ונחמדים, הלא המה, ספר "ייטב פנים" על המועדים, "ייטב לב" "רב טוב" עה"ת, ושו"ת אבני צדק על ד"ח שו"ע.
סימן על גוי שהוא עצלן...
פעם אחת הלך הרבי ר' בונם עם כמה מתלמידיו לטייל מחוץ לעיר, ולפתע עבר לידם ערל אחד, וכאשר הרגיש בו הרבי ר' בונם, ממש חרד ונזדעזע ממנו. למעשה, לא היתה בכוונתו של אותו נכרי לעשות להם איזה רעה, וישאלו תלמידיו לאמר להם מדוע נזדעזע כל כך מהערל הזה, והשיב להם, 'הלא הלכה בידוע עשיו שונא ליעקב ובאמת כל ערל ההולך בדרך ופוגש ביהודי ואין איש רואה, מתכוון ורוצה להכות את היהודי הבא לקראתו ולעשות לו רעה, אולם, אם רואים אנחנו שערל עובר על יד יהודי, ומניחו ללכת לדרכו, לא עושה לו כלום ולא מרים את ידו עליו, סימן פשוט, שהוא עצלן'.
('שו"ת תירוש ויצהר' להג"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן הי"ד סימן קסב ד"ה ויסופר)
כך החזיר הרה"ק מפרשיסחא בתשובה
אחד הדרכים של הרה"ק הרבי רבי שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע בימי חורפו להחזיר אדם בתשובה היה לשבת אתו ולשחק עמו במשחק 'שחמט'. וכאשר התיישב ליד השולחן לשחק עם מאן דהוא היה מפזם לעצמו בניגון: דע לך , כאשר אתה עומד לעשות 'מהלך' השתדל מאד שלא תתחרט עליו, היינו, שלא תעשה מהלך רע שבגללו אתה עלול להפסיד במשחק. ומסופר כי בעת שהיה הרר"ב בדאנציג, באכסניה שלו, פגש שם אדם אחד מאלו שהתחילו כבר להתנדנד ביהדות, וכאשר נכנס עמו בשיחה הבין שאדם זה להוט על משחק השח. הציע לו לשחק עמו, ואותו אדם נענה בהתלהבות להצעה, ותיכף ישבו ליד שולחן לשחק. אמר לו אותו אדם: כבודו יודע שיש חוקים מסוימים במשחק זה, ואני מבקשו להשתדל לשמור עליהם. ענה לו הרבי ר' בונם: בודאי חוק זה חוק ועל חוקים חייבים לשמור.
כאשר התחילו לשחק עשה הרר"ב במכוון מהלך שגוי, ומיד תפס אותו אדם את שגיאתו של הרר"ב ובקש להוריד לו 'כלי' מסויים. אמר לו הרר"ב: אוי, אני רואה שעשיתי שגיאה אבל אנא ממך מחול לי על מה שעשיתי ותן לי לחזור בי מהמהלך המוטעה שעשיתי. נענה ההוא ואמר: מעלתו יודע היטב כי אין זה חוקי לחזור ממהלך, אבל הפעם, היות וזו הפעם הראשונה, אני מוותר לכבודו, אולם אני מבקש ממעלתו שלפני שכבודו הולך לעשות איזה מהלך יחשוב טוב מאד כדי שלא יבוא לידי טעות, כי ברגע שהמהלך נעשה אין חזרה. ענה לו הרר"ב: טוב, נשתדל.
ולאחר שהמשיכו לשחק עוד זמן מה, עשה עוד הפעם במכוון מהלך מוטעה. הפעם ניצל ההוא את הטעות והשיב במהלך נגדי שהביא למצב של שחמט. אזי פנה אליו שוב ובקשו שיוותר לו רק הפעם הזו, וכי הוא מבטיחו ששוב לא יבקש ממנו לחזור בו, אולם הוא לא הסכים בשום אופן לוותר על המהלך השגוי, ואמר לו: בפעם הראשונה הייתי מוכן לוותר, אבל כעת בפעם השניה לא בא בחשבון שאוותר.
אז פתח הרבי רבי בונם את פי קדשו בדברים היוצאים מהלב ויאמר לאותו אדם: אוי ואבוי לאותו אדם שכבר שקע כל כך עמוק בדרכים עקלקלות שכבר לא מועילה לו שום בקשה ותפילה לחזור למוטב, והדברים הללו חדרו לעומק לבו של אותו אדם ונהיה בעל תשובה גמור.
פעם אחת, סיפר הרבי רבי בונם זיע"א את הסיפור דלהלן לכמה מחסידיו שעמדו לידו: בצעירותי כאשר הייתי במסחר העצים בדאנציג, הכרתי שם בחור צעיר חפשי, מופלג בחכמה ובשכל ישר, שגם בא לדאנציג לרגל מסחרו. כאשר ראיתי את ה'כלי' הזה אמרתי לעצמי שחייב אנכי לעשות כל מאמץ אפשרי כדי למשוך את הבחור הזה ולהביאו תחת כנפי השכינה, שילמד תורה ויהיה ירא שמים ולעשות ממנו 'יהודי' אמיתי. חיפשתי כל מיני דרכים איך לגשת אל הבחור הזה. ניסיתי בכל מיני אופנים ולצערי לא הצלחתי.
יום אחד שמתי לב כי הוא הולך כל יום בשעה מסוימת למקום מסוים. החלטתי לעקוב אחריו ולראות מה מעשהו. והנה אני רואה שהוא נכנס למקום ששם משחקים בכל מיני משחקי קוביא, ונכנסתי גם אני אחריו. כאשר התישב הבחור הזה ליד השולחן שמשחקים בו, התישבתי גם אני ליד השולחן ואמרתי שגם אני רוצה לשחק אתם. הוצאתי מכיסי כסף כמו שראיתי שכולם עושים כך והנחתיו על השולחן כדי לשחק.
סהדי במרומים, המשיך הרבי לספר לשומעיו בעת הזאת, שלא היה לי כל מושג איך משחקים, ומעודי לא החזקתי קלף בידי ולא הבנתי בזה מאומה, אלא שראיתי שכל אחד מהנוכחים שם בקופה כסף ולכן שמתי גם אנוכי כסף בקופה ולא ידעתי אם אני מרוויח או מפסיד, אבל כנראה שהמזל האיר לי פנים. התחלנו לשחק וראיתי שאף אחד לא מוציא את הכסף מהקופה, הבנתי שאני הרווחתי ולקחתי את הכסף. כך היה כמה וכמה פעמים שנצחתי שלא כדרך הטבע, המזל היה לצדי והרווחתי הון רב.
ויהי כראות הבחור הנ"ל את הצלחתי הבלתי טבעית, היה ברור לו שאני 'מומחה' גדול במשחק זה ובודאי יש לי איזה חכמה שבגינה אני מצליח. ומאז המשחק הזה בא אלי הבחור הזה ובקשני שאגלה לו את החכמה הנסתרת שהביאה לי הצלחה כזו גדולה במשחק. הבחור הזה היה להוט אחר המשחק וממש לא עזב אותי ביום ובלילה מרצונו שאגלה לו את הסוד. אני משכתי אותו בכוונה כמה וכמה ימים עד שלבסוף אמרתי לו: בא נצא שנינו בלאט ליער שמאחורי העיר ששום נפש חיה לא תוכל להאזין לנו ושם אגלה לך את ה'סוד' הכמוס שאתה כל כך נכסף לדעתו. וככה יצאנו שנינו מחוץ לעיר, למקום שלא רואים כלום מלבד שמים וארץ ועצי היער, ושם נתתי את קולי ברמה ושאגתי: אוי ואבוי לנו שאנו לא שמים לבנו לחזור בתשובה, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ככה צעקתי בקול רם כמה וכמה פעמים עד שהבחור הזה נבהל ונחרד מחמת יראה ופחד, ונשבר לגמרי מהדברים ששמע ממני. ואז אמרתי לו את כל האמת, כי לא היה לי כל מושג במשחק זה, וכל ההצלחה שלי שלא כדרך הטבע הייתה אך ורק בגללו להצילו מבאר שחת, וכל משחקים אלו אין בהם כל חכמה רק ליצנות והבל הבלים. ודברתי אתו דברים היוצאים מהלב דברי יראה ומוסר עד שהחליט לחזור בתשובה שלמה ונעשה בעל תשובה גמור
