הרה"ק רבי שלמה לייב ויינשלבוים זיע"א מטיטשין י' תמוז תרפ"ז
אורו של רבי שלמה לייב זרח בשבת קודש לסדר 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' (נח), ראש חודש מרחשון תר"ט, בעיר בלענדוב, בבית אביו הצדיק רבי זאב וואלף זצ"ל.
ויהי לשמונת ימים, בליל שב"ק לסדר 'והיה תמים' (לך לך), ליל ה'וואך- נאכט', ישב רבי זאב וואלף, וחשב בדעתו איזה שם לתת לרך הנולד. תוך כדי מחשבה נרדם, והנה בחלומו מתגלה אליו דודו הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא, וציוה עליו לקרוא לבנו על שמו.
מנעוריו מסר נפשו ומאודו בעד ה' עמו ותורתו, כאשר נחקק על מצבתו. ואכן, הוריו העידו לימים, כי מנעוריו התנכר לקדוש ה', וכל רואיו הכירו כי יאיר עולם בצדקתו, כי היה קדוש מרחם ועובד ה' משחר טל ילדותו. (ברכה שלמה)
בימי ילדותו, היה מוכר את חלק הבשר שקיבל מהוריו בכל יום, במטרה לרכוש בהם נרות, להאיר את החושך בלילות בעת לימודו בתורה. בבחרותו נסע ללמוד תורה מפי הרה"ק רבי חיים אורי מרישא זצ"ל, אשר העיד עליו, שכל מחשבתו ומגמתו לקיים 'ולדבקה בו'.
רבו זה הכניסו אל היכל החסידות, ולקחו עמו בנסיעתו לרבו הרה"ק רבי חיים מצאנז. רבינו ראה כי טוב, ונשאר במחיצתו עד שהרבי מצאנז אירסו עם בת רבי חיים יהודה גינצברג ז"ל. כן הסתופף בצל בנו הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא, גם היה מתלמידי הרה"ק רבי יעקב משה מקמארנא, ואף נסע לבעלזא, לבאבוב, לגורליץ ולבלאזוב, ולעוד צדיקים.
את חכמת הנסתר למד מפי המקובל רבי מנחם מנדל מבוריסלאב זצ"ל, בעל 'סמוכים לעולם', שהיה תלמידו של הרה"ק מקאמארנא. רבינו אף אסף חיבור מיוחד בשם 'מדרש ילמדנו', ובו מכתבים בעניני קבלה שכתב אליו רבו זה.
לאחר נישואיו ישב סמוך לשולחן חותנו, וחי חיי צער ודוחק, מאחר שכל ימיו הוקדשו לתורה ולעבודה. כאשר עולליו רעבו ללחם, נאלצה אשתו לנסוע לבלענדוב, שם ישבה בבית חמיה, אבי רבינו, ואילו בעלה הקדוש נשאר עוד כמה שנים בצאנז, באהלה של תורה וחסידות.
לאחר כמה שנים עבר גם רבינו לבלענדוב, שם עסק מעט בסחורה, בכדי להקל קצת מהעול הכבד שנשא אביו שפירנס עד אז את כל משפחתו. אך לימים כאשר הכיר האב ביותר בפרשת גדולת בנו, ונוכח לראות כי לא איש פשוט הוא, ציוהו שיפסיק מעבודתו, ומעתה יעסוק אך ורק בתורה ובעבודה, והוא ידאג לפרנסתו ופרנסת בני ביתו.
אולם רבינו לא חפץ להשליך את יהבו על אביו, ועל כן עבר לעיר טיטשין, בה נעשה מלמד ולמד עם שמונה בחורים, כשמשבעה נטל שכר לימוד, ועם השמיני למד בחינם, שלא תהיה עבודתו אך בשביל בצע כסף.
בפקודת רבו הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א, פתח את בית מדרשו בטיטשין, והחל לנהוג באדמו"רות, כשהמונים משחרים לפתח ונושעים אצלו בישועות ורפואות. מאותו היום היה ביתו כתל תלפיות, מקום שכל פיות פונים אליו על כל צרה וצוקה, למען יתפלל עליהם ויחיו.
נהרו אליו מכל אפסי ארץ לעורר רחמים עליהם, עליו נאמר (איוב כב כח) 'ותגזר אומר ויקם לך', באשר דבריו לא שבו ריקם, אם כי רצו לעטרו בזהובים הרבה, לא היה מתרצה ברצי כסף, כי מאס בהבלי הזמן, וכל מגמתו היתה לקדש השם ולהשפיע חסדים טובים לישראל.
מופלאה ונשגבה היתה דרכי הנהגתו בעת התפילה, שהיתה במסירות נפש ובהתלהבות אש קודש.
כשנתיים טרם הסתלקותו חלה במכה מסוכנת, אשר פקודת הרופאים היתה חזקה עליו לנוח על משכבו, כאשר רגלו חבושה בתחבושת, אך בהגיע זמן תפילה בערה כמו אש בקרבו, וכארי התגבר וקם ממטתו, והתפלל בהתלהבות נוראה עד שכל עצמותיו תאמרנה, דפק ורקע ברגליו כאלו לא חלה, ולא הרגיש שום מחלה.
השאיר אחריו את ספרו 'הכנת לב לתפילה', ועוד ספרים בכתב יד על עניני ביטחון וקדושת שמו יתברך, שנאבדו במהלך השנים. אחר הסתלקותו נכתבו תולדותיו בספרים 'ברכה שלמה', ו'תולדות מהרש"ל', שנדפס בעותקים בודדים קודם המלחמה, וכיום כמעט ואינו בנמצא, חלקו השני עדיין בכתב יד. (ברכה שלמה, עלים לתרופה)
על כל אדם לשאוף להגיע בתפילה לדרגת הנביאה
מרגלא הוי בפומיה, שדרכו של מרן המחבר בשולחן ערוך, לכתוב רק פסקי הלכות, ואם כתב בהלכות תפילה (סי' צח), 'חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפילתם, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, משמע שעל כל אדם לשאוף להגיע למדרגה זו.
אכן, כבר בימי חורפו הוה עובדה, ובהגיע רבינו לקריאת שמע, ואמר בהתלהבות גדולה כדרכו 'שמע ישראל' וגו', נפל על הארץ מתעלף, ורק בקושי רב הצליחו להחיות אותו.
על עבודת התפילה אף חיבר ספר בשם 'הכנת לב לתפילה', "כדי ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים תנאי העבודה שלימה, ללקוט מספרים הקדושים ומתלמידי הבעל שם טוב הקדוש המפורסמים, עצות ותחבולות בעבודת ה' זו תפלה, להלהיב ליבות בני ישראל, כי יבינו וידעו היטב עד היכן הדברים מגיעים".
