הרה"ק רבי שלמה הכהן מראדומסק זיע"א בעל תפארת שלמה כ"ט אדר תרכ"ו
הרה"ק רבי שלמה הכהן מרודומסק זי"ע, נולד בשנת תקס"ג לאביו הרה"צ דב צבי הכהן רבינוביץ בן הגאון רבי אריה לייבוש אבד"ק עיר חדש. נחשב לעילוי מנערותו. התקרב לחסידות, והסתופף אצל גדולי החסידות בדורו - היהודי הקדוש מפשיסחא וה'חוזה' מלובלין.
בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב בעיר רדומסק, שהפכה בזכותו למרכז חסידי חשוב. ולעת זקנותו נסע פעמיים להגה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז. אלפי חסידים נהרו אליו.
נפטר בשנת כ"ט אדר שנת תרכ"ו השאיר אחריו ברכה ספרו הנודע לתהלה 'תפארת שלמה' על התורה והמועדים, זכותו יגן עלינו.
בורא פרי הגפן – כוח הדיבור
הרה"ק רבי שלמה הכהן מראדומסק זיע"א, בעל 'תפארת שלמה', מתלמידיו הנאמנים והמסורים של הרה"ק הסבא קדישא מראדושיץ זיע"א היה.
התפארת שלמה עצמו היה גדול בתורה ומופלג בחסידות, ואף חכם מחוכם שהעידו עליו שאצלו מצויה 'חכמת שלמה' וכשמו כן הוא, ועם זאת היה מכניע את עצמו ביותר לפני הסבא קדישא, והיה מכנהו בתואר "הבעל שם טוב השני", לגודל צדקתו ולריבוי מעשי המופתים שעשה.
אכן, התפארת שלמה עצמו היה תוהה בפני רבו הגדול הסבא קדישא ושואל אותו: למה לכם להראות מופתים ולשדד מערכות להמוני העם, בעוד שבזמן זה הייתם יכולים להקדיש עבור לימוד תורה וחסידות לאברכים הצמאים לדבר ה' ולטהר בזה את נשמות ישראל. ויען הסבא קדישא ויאמר לו: דע לך כי שליחותי בעולם הזה הוא כדי לפרסם את שמו של השם יתברך בעולם, ועל ידי המופתים נעשה קידוש שם שמים זה.
מרבו זה למד התפארת שלמה את החובה והצורך לנסוע תדיר אל הצדיקים. וכך הביא בספרו (שמחת תורה): וכן הוא הכח בצדיקי הדור להאיר נשמות של בני ישראל ולגמור תיקונם. כמו ששמענו מאת הרב הקדוש מראדשיץ זלה"ה שהיה מרגלא בפומיה המעשה מהרב הקדוש ר' חייקא המדורא זלה"ה, שעשה בעצמו כמה סגופים להתענות משבת לשבת כמה פעמים, ואלף לילות היה ניעור משנתו ללמוד כל הלילה, ועם כל זאת לא נגמר תיקונו, עד אשר בא להרב הקדוש מו"ה דוב בער ממעזריטש זלה"ה על שבת כידוע.
ואכן היה התפארת שלמה מרבה לנסוע לראדושיץ, והיה אומר ברגשי קודש ובגעגועים: מה אדמה לכם את הסבא קדישא אשר מגודל האימה והפחד שלי מקול גניחה שלו היה רועדים כל רמ"ח אבריי ושס"ה גידי.
***
היה זה באחת הנסיעות של התפארת שלמה לראדושיץ. הסבא קדישא קיבלו בהתלהבות יתירה ובשמחה רבה, תוך כדי שהוא אומר לו: ״הנה מה טוב ומה נעים שבאת הנה, שכן אני זקוק לך שתהיה לי לאחיעזר ואחיסמך ויחד נוכל לקדש שם שמים בעולם״. התפארת שלמה לא הבין מה כוונת רבו הסבא קדישא ולא ידע על מה נסובו דבריו, אך הוא לא הרהר אחר רבו אלא אמר: אם צדיק גוזר, הרי שבוודאי אהיה לעזר ולסעד עבור הרבי ככל שיצטרכו, ואשמח מאוד שיתגלגל זכות קידוש ה' גם על ידי.
כיון ששמע הסבא קדישא את הסכמתו של התפארת שלמה להיות יחד עמו, ביקש ממנו להשאר יחד בחדרו, ושלח את משמשו בקודש לקרוא הנה את היהודי שהגיע מארץ אשכנז יחד עם בנו. אותו יהודי הסתובב בראדושיץ כבר כמה ימים היה לנושא של תמיהה אצל כל תושבי העיר: יהודי ללא זקן ופיאות, ללא מלבוש יהודי וצורה יהודית, גם שפתו בלשון הקודש נלעגת ומשובשת ואין הוא דובר היטב אלא את השפה הגרמנית. מה ליהודי כזה הנראה מרוחק מעולמה של חסידות לשהות בראדושיץ – משכנה של אחד מצדיקי הדורות? אכן, נודע כי יהודי זה גם ביקר אצל הסבא קדישא ביחד עם בנו, אך איש בראדושיץ לא ידע את שהתרחש בקודש פנימה.
ביקש איפוא הסבא קדישא מהמשמש שיזמין הנה את היהודי ולומר לו שיבוא יחד עם בנו. יושבים היו יחד שני הצדיקים, הסבא קדישא והתפארת שלמה בשעה שהיהודי נכנס אל החדר ועמד לפניהם בחרדת קודש. פתח הסבא קדישא ואמר לו: אמור נא לנו את אשר הביאך הנה.
החל היהודי לספר את צערו: בן יחיד יש לו והנה הוא חרש ואילם מיום הוולדו רח"ל. ומאחר והוא עשיר גדול בארצו, ארץ אשכנז, ומסחרים מסועפים לו, הרי שכל הון לא ישווה בעיניו עבור הצלת בנו יחידו. ואמנם כבר פיזר ממון הרבה לרופאים ופרופסורים שונים על מנת שימצאו מזור ורווחה לבנו, להביא לכך שבנו יתחיל לשמוע ולדבר. אלא שלמרות כל מאמציו הכבירים, מצבו של בנו נותר כבתחילה והרי הוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר.
לאחר שסיים היהודי לפרט את כל מסכת תלאותיו וצרותיו עם בנו, סיים ואמר כי עד מקום מגוריו הגיע שמו של הסבא קדישא ונודע לתהילה במופתים הרבים שרגיל הוא לעשות מחוץ לדרך הטבע, ועל כן הטריח את עצמו במרחק זמן נסיעה רב על מנת שהצדיק יברך את בנו וימשיך עליו ישועה ורחמים ממקור הברכות. תוך כדי דיבוריו אלו הטעים היהודי ואמר: כפי שאמרתי לכם, עשיר מופלג אנכי, ומוכן אני ומזומן לתת לכם כסף רב ככל שתחפצו ובלבד שבני יפתח את פיו ואוזניו ויתחיל לדבר ולשמוע.
התפארת שלמה שמע את הדברים ושתק, יחד עם האבא הכאוב המתין לשמוע את דברי הסבא קדישא, שפתח וענה לו: דע לך כי לא כסף וזהב אנו דורשים ממך. אין אנו מבקשים או צריכים ממך את ממונך. דרישתנו אחת היא, והיא תלויה בחוט השערה! לא הבין היהודי את כוונתם, מה זה שהדבר תלוי בחוט השערה. והסבא קדישא המשיך: עליך לקבל על עצמך לגדל זקן ופאות. אם תתחייב לנו לשמור על הדרת פניך ולא לגלח יותר את פאותיך וזקנך. אזי מובטח לך נאמנה שבנך יתרפא לעיניך ויהיה כאחד האדם, שומע ומדבר. בידך איפוא הדבר האם לראות נפלאות השם תמים דעים אשר הוא 'אשר שם פה לאדם'.
היהודי החוויר כסיד לשמע התנאי. לדבר כזה לא פילל ולא מילל. בתחנונים ממש הפציר בפני הצדיקים: אנא מכם, בקשו ממנו כל בקשה שתעלה בדעתכם, כסף וזהב כרצונכם, ובלבד שתסירו מעלי 'חרפה' נוראה זו של גידול זקן ופאות. דעו לכם, הסביר היהודי ברצינות רבה, כי לא זו בלבד שאין יהודי אחד בעירי המגדל זקן ופיאות, גם לא רב הקהילה, אלא שגם בכל הערים סביבותינו אין יהודים המגדלים זקן ופאות. דבר זה הוא ממש ב'בל יראה ובל ימצא', ותוכלו לתאר לעצמכם את הלעג והקלס שיהיו לי כשאבוא לעירי מגודל זקן ופאות, בפרט כשאני נחשב כאחד מחשובי ונכבדי הקהילה. מורי ורבותי, צדיקי הדור, סיים היהודי בתחינה: הדרישה כבדה מדי וגדולה על מדותי! ככל שתבקשו אסכים – אך לא דבר זה.
משראה היהודי כי הסבא קדישא עומד על דעתו ואינו מסכים לוותר, פתח ואמר: רבינו הקדוש! אולי תואיל לתת לי ארכה של שלשה שבועות עד לתוקף ה'גזר דין'. זאת מפני שבעוד שבועיים עתידה אחותי לחתן את בנה, ובחתונה הגדולה ישתתפו מאות מוזמנים, ובוש אני מפניהם לבוא בזקן מגודל ולרקוד שם ולהיות שם היחידי בעל זקן ופאות כשכולם סביבי מגולחים. תיכף אחרי תום שבעת ימי המשתה, מוכן אני להתחיל לגדל זקן ופאות.
הצדיקים שחקו מאוד לשמע טענותיו, אולם הם עמדו על דעתם ואמרו לו: יכול אתה לבחור בין השניים: או שתקבל על עצמך תיכף ומיד לגדל זקן ופאות וכך מובטח לך שיעלה ארוכה ומרפא לילד. או שתבחר בהמשך המצב הקיים, ותמשיך ללכת בלי זקן ופאות וגם ילדך יישאר בלי רפואה. אלו הם שתי הברירות העומדות לפניך ועליך לקבל את ההחלטה זה עתה, תיכף ומיד.
ראה היהודי שצרתו צרה, נמלך בדעתו ואמר לסבא קדישא כשדמעות חונקות את גרונו: רבי, מה אין אבא עושה עבור בנו יחידו?! מוכן אני ומזומן לשמור ולקיים כל דבר שתאמרו לי ובלבד שישמע בני וידבר כאחד האדם. אכן מתחייב אני לגדל את זקני ופאותי מעתה ואילך.
פטרו אותו הסבא קדישא לשלום ולברכה ואמר לו: עדיין אל תסע מראדושיץ. הואל נא להשאר עד אחרי שבת קודש כאן בראדושיץ, ומזמין אני אותך לבוא ולהשתתף בעריכת השולחן בליל שבת קודש.
רק יצא היהודי מעל הסבא קדישא והתפארת שלמה והשמועה עשתה לה כנפיים. למרות שהסבא קדישא לא אמר במפורש כי בזמן עריכת השולחן תבוא הרפואה, אך מבין השיטין כך היה ניכר ונראה. ומכיון שבמשך אותם הימים שהיהודי ובנו היו בראדושיץ כבר הספיקו תושבי העיר להכיר את הילד החרש והאילם, הרי שכולם ביקשו לחזות במעשה האות והפלא הנשגב.
זמן רב לפני זמן עריכת השולחן כבר החלו אלפים מבני העיר לנהור אל שולחנו של הרבי. היהודי ובנו כבר המתינו שם בסבלנות מרובה. היו כאלה סקרנים שביקשו לבדוק את הדברים לאשורם וניסו לדובב את הילד ולהווכח אם אמנם חרש ואילם הוא, אלא שהילד לא הבין את רצון הפונים אליו, הוא לא שמע את דבריהם, וכך גם לא יכול היה לענות להם מאומה.
הס הושלך בציבור הענק כשהסבא קדישא נכנס לעריכת השולחן ויחד עמו נכנס גם התפארת שלמה. לאחר ששר 'שלום עליכם' ו'אשת חיל', פנה הסבא קדישא לערוך קידוש, והנה הסבא קדישא מסמן כי הוא מבקש מהיהודי ובנו שיבואו ויעמדו בסמוך אליו. לאחר אמירת הקידוש בקול רעש גדול ובהתלהבות עצומה ושתיית 'רוב כוס' מגביע היין, סימן הסבא קדישא לתפארת שלמה שיאחז אתו יחד את הגביע ושניהם יחד הגישו את הגביע לעבר פיו של הנער האילם.
הציבור הרב נדחק לעברו של הילד, מבקש להטיב לראות את המופת המתרחש מול עיניהם, עד שהסבא קדישא והתפארת שלמה נאלצו לגעור בהם ולבקשם לא להדחק על הילד הנבוך. כשנרגעו הרוחות אמר הסבא קדישא לילד: תברך! והילד שומע ומהנהן בראשו! והרבי הקדוש מראדושיץ ממשיך: אמור אחרי 'ברוך'. והילד אומר 'ברוך' וקולו נשמע בבירור לכל הסובבים. וכך המשיך הילד וחזר, מילה במילה, על כל הברכה כולה. ״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן״.
היהודי הנרגש פרץ בבכי של שמחה עצומה והודה לסבא קדישא על מעשה הפלא והמופת שעשה לנגד עיניו, במעמד אלפי חסידים. הוא אמר לרבי כי הוא יקיים את הבטחתו על גידול הזקן והפאות במלואה, ואף ינהג מעתה ואילך כחסיד לכל דבר. ואכן, את הבטחתו קיים היהודי ואף היה בא בקביעות עם בנו, שהיה בריא ושלם, לראדושיץ.
***
את סוד הדבר שהשפעת הדיבור באה על ידי ברכת בורא פרי הגפן ניתן לפרש עם מה שגילו בספרים הקדושים ש'פרי הגפן' הוא ראשי תיבות 'פה', שעל ידי ברכת 'בורא פרי הגפן' אפשר להשפיע רפואה וישועה לעניין הפה והדיבור. והנה עוד ידוע ש'פה' הוא גם בגימטריא 'מילה', וייתכן שמהאי טעמא מברכים ברכת 'בורא פרי הגפן' גם בברית מילה וגם בנישואין, לרמז ולהשפיע את שלימות עניין הדיבור והמילה, שהרי כידוע הא בהא תליא.
וכבר דיבר בקדשו הרה"ק הפני מנחם זע"א שכל עניין הקידושין הוא קדושת הפה, שההתחלה באה על ידי דיבור, שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני, וגם עצם מעשה הקידושין בא על ידי אמירה, שאומר לה 'הרי את מקודשת', ואכן גמר השידוך קרוי 'ווארט', וכן איתא בגמרא (קידושין ט:) שהתחייבויות הנישואין הן הן הדברים הנקנים באמירה, שזהו עניין קדושת הפה והדיבור.
