הרה"ק רבי שלמה גולדמן מזוועהיל זי"ע האדמו"ר מזוועהיל כ"ו אייר תש"ה
הרה"ק מזוועהיל נולד בשנת תר"ל לאביו הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע,
בגיל ל"א שנים בשנת תרס"א עלה רבי שלמה מזוועהיל על כס ההנהגה, בהיות רבנו בביקורו האחרון אצל האדמו"ר מטשרטקוב הרה"ק רבי דוד משה זיע"א, אמר לו האדמו"ר מטשרטקוב בפרידתו: כאשר תבוא לבית תחל לקבל 'קויטלך'…
רבי שלמה זיע"א היה צעיר בניו של אביו רבי מרדכי מזוועהיל (הראשון) זיע"א. האדמו"ר רבי מרדכי זיע"א שהיה מפורסם בצדקותו עבר בהמשך הזמן ל'קוריץ' וניהל עדת חסידים, לאחר שזוועהיל העיר נכבשה על ידי הבולשביקים, רבנו רבי שלמה זיע"א נשאר בזוועהיל בשרביט הנהגתו גם תחת השלטון הקומוניסטי.
רבנו רבי שלמה זיע"א זכה להערצה מצד כל החוגים. גם הבולשביקים בעת עליתם לשלטון כאשר השליטו בחוזק יד ובאכזריות שלטונם בכל מקום רחשו כבוד מיוחד לרבנו, מעלימים עין לא מעט ברבות מפעולות הפצת התורה והחסד של רבנו שהיו מנוגדות לסדרים ולמשטרים שהנהיגו הבולשביקים.
בשנת תרע"ט הייתה העיר זוועהיל למאכולת אש בשריפה הגדולה שהציתו כנופיות הפורעים, ורבנו רבי שלמה זיע"א, מתיצב במסירות נפש לקומם ההריסות, לוקח את כל הנטל על כתפיו, משקיע עצמו בחובות עצומים להגיש עזר לכל אחד ואחד.
לאחר עשרים וחמש שנות מנהיגות בעיר זוועהיל משנת תרס"א עד שנת תרפ"ה, עלה רבנו לארץ ישראל ביחד עם נכדו חביבו הרה"ק רבי מרדכי (השני) זיע"א בנו של הרה"ק רבי גדליהו משה זיע"א.
הפרידה מרבנו הייתה קשה, אנשים נשים וטף ליוו את רבנו ביציאתו את העיר, הודה, זיוה והדרה של העיר זוועהיל, הקרבניט הנאמן. אב נאמן ורחמן לכל יחיד ויחיד. פטרון וקברניט, איש מופת ופועל ישועות. אנשים לא יכלו לשלוט ברוחם ונשכבו אל מתחת לגלגלי המרכבה. אישה אחת שזרקה את עצמה אל מתחת גלגלי המרכבה צועקת במר ליבה לרבנו שלא ינטוש אותם לאנחות. זכתה אותה אישה לברכתו של רבנו שתזכה עוד לעלות לארץ ישראל, ואכן זכתה היא ומשפחתה לעלות לארץ ישראל.
רגעים אחדים לפני שהספינה עגנה בנמל יפו פנה הצדיק רבי שלמה לנכדו היחיד שהגיע יחד עמו, ואמר לו: את אדרת האדמו"רות אני משליך כאן לים, וגוזרני עליך שלא תספר לשום בריה את זהותי.
במשך שלוש שנים תמימות הצליח רבי שלמה לשמור את זהותו בסוד, והיה מתגורר בירושלים ומתנהג כאחד מפשוטי העם, עד שבאחד הימים הגיע אורח מהעיר זוועהיל לארץ הקודש ונרעד לראות את הצדיק הקדוש מזוועהיל חי כאחד מפשוטי העם. הוי, זהו רבי שלומקה… זעק. באותו יום גילו יהודי ארץ ישראל את איש האלוקים השוכן בינותם, ומאז אותו יום הפך רבי שלמה לכתובת לכל החלכאים והנדכאים שהגיעו לחלות את פניו מכל ערי הארץ להיפקד בדבר ישועה ורחמים.
אמור לו שילך
הרה"ק רבי שלמה מזוויעהל זיע"א לא ירא מאיש. ללא פחד כלל היה הולך אל הכותל המערבי דרך שווקי הערבים. גם בימי הפרעות והפוגרומים כשהיו רוצחים ופוגעים בכל יהודי הנקרה בדרכם, המשיך לפקוד את הכותל מדי יום ביומו כמנהגו.
באחד הימים הגיע שוטר אנגלי לביתו כשפקודת עיקול בידו, עיקול על הרכוש, בגלל אי תשלום מיסי עיריה. השוטר דיבר אך אנגלית. שלח הרה"ק לקרוא לרבי משה בלוי זצ"ל שהיה גר בקרבת מקום והיה מבאי ביתו. כשהגיע רבי משה בלוי שוחח עם השוטר והעביר להרה"ק את דברי השוטר ומגמת בואו, נענה הרה"ק ואמר לרבי משה: אמור לו שילך. נשאר רבי משה עומד נבוך אינו ידוע כיצד לכלכל מעשיו, כיצד יכול להעיז לומר לשוטר בריטי ללכת, נשאר עומד מהסס.
חזר הרה"ק רבי שלמה על דבריו, מצוה על רבי משה בלוי: אמור לו בשמי שאני מצוה עליו שילך. חזקה עליו על רבי משה בלוי פקודת הרה"ק והעביר דברי הרבי לשוטר. והנה סבב השוטר פניו וללא אומר ודברים פנה ויצא את הבית.
(ספיר ויהלום כי תבוא ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
שיעבוד על כעס וגאוה...
אחד מנקיי הדעת שבירושלים של מעלה היה הגה"ח הישיש רבי דוד שלעזינגער זצ"ל (נפ' ג' סיון תשפ"א), על אף רום שנותיו, היה עוסק בתורה בהתמדה גדולה עם התלהבות עצומה כמו בחור צעיר לימים.
ובדידיה הוי עובדא, שבצעירותו נכשל פעם באכילת ספק ספיקא של איסור בשר וחלב, ומתוך צערו החליט להסתגף בתעניות, כדי לכפר על נדנוד חטא זה. משראהו אביו בכך, התחיל לחשוש על בריאותו, אך כמה שניסה לדבר אל לבו שיפסיק להתנהג בדרכים אלו, לא אבה הבן לוותר על תעניותיו, והיה נחוש בדעתו לכפר על מה שעשה.
בלית ברירה, החליט אביו, לספר על כך להרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, ואכן ביקש הרבי שיכניסו אליו את הבחור הצעיר.
ויהי כאשר נכנס אל הקודש פנימה, אמר לו הרה"ק מזוועהיל קצרות: "בחור'ל, כעס און גאוה! האסט פארשטאנען?" (הבנת)
כלומר, שכל החומרות וההקפדות היתירות שברצונו לקבל על עצמו, יעשה בשתי מידות אלו להתרחק מהן ומספיקן בתכלית הריחוק, ואילו משאר איסורים יתנהג כמנהג העולם.
