הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע ל' מרחשוון תר"ז
אורו של רבינו זרח בקהילת דומבורובא בבית אביו ר' יהודה לייב כ"ץ ז"ל בשנת תקל"ח, בהיותו כבן עשר שנים נפטרו אביו ואמו בזה אחר זה והותירוהו בודד בעולם, בן אחי אמו שהתגורר בטורנא הסמוכה, אספו אל ביתו וגידלו כבן.
משראה כי אין בידו בכדי לזונו, גמר בדעתו ללמדו מקצוע ממנו יתפרנס, מסרו לידי חייט ירא שמים שיגדל בביתו וילמד מקצוע, ובתמורה ישמש הנער כעוזרו בעבודתו.
העלם היה ירא ה' וחרד על דברו, התפלל באריכות בבית הכנסת, וניצל כל רגע פנוי ללימוד ולתפילה, מקבץ היה פרוטות שקיבל חלף עבודתו וקונה בהן נרות, בלילה עת שכבו בעל הבית ופועליו על יצועם, יושב היה בהחבא מאחורי התנור ועורך תיקון חצות בדמעות שליש, אחר היה יושב ועוסק בדברי נעים זמירות ישראל בשירות ובתשבחות, מעט טרם אור בוקר היה מכבה את נרותיו, ועולה על יצועו.
בהגיעו לשנת החמש עשרה החלה רוח ה' לפעמו, שוטט בדעתו והתבונן מה תהי אחריתו, אף אם יהיה מוצלח במלאכתו, מה בצע ומה פרי ישוה לו, לא מצא מנוח לנפשו הסוערת. עד שהגיע היום בו החליט לעזוב את אדונו החייט, והוא נפרד הימנו בהודאה על כל אשר עשה עמו.
אחר הלך להיפרד מקרובו מאמצו, הוא גער בו על הרעיון המשונה לעזוב בית מסודר עם אש"ל מושלם ומקצוע לחיים בו יתפרנס, ואמר, אך נרפה ועצל אתה, תואנה מבקש הינך לילך בטל בחיים. אך הוא עמד על דעתו, ויצא את העיר מבלי הסכמתו.
הנער היתום נע ונד מעיר לעיר חסר כל, עד אשר הזדמן לעיר פריסטיק, שם בבית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זיע"א, ישב עם בספר תהילים בידו ומעיניו ניגרו נחלי דמעות.
יושבי בית המדרש נבהלו לראותו כך והתענינו בו, מה מלאכתו ולהיכן מועדות פניו, והוא סיפר כי הינו יתום מאב ואם, בודד בעולם, והינו מחפש אחר האיש שיורנו אורחות חיים וילמדנו תורה.
ריחמו עליו האנשים, הביאו לו אוכל להשיב נפש, וקבעו עמו שיעורים שונים בהם לימדוהו גמרא ושאר ספרי הקודש. ברוב התמדה ישב ושינן שוב ושוב את אשר למד, הדבר נשא חן בעיני באי בית המדרש, שהוסיפו וקבעו עמו עוד ועוד שיעורי תורה.
כך למד ושינן ימים ולילות, בקיאותו בכל חלקי התורה גדלה מיום ליום מלבד עבודתו בתפילה ובחסידות, אך את פני הרבי מרימנוב זכה לראות רק בעת התפילה, אז יצא לבית מדרשו.
ברוב השתוקקות להתקרב לצדיק, התחבר עם מסיק התנור, ואט אט הרשהו לסייע בעדו במלאכתו. באחד הימים היה המשמש הקבוע בבית הרבי טרוד לרגל נישואי בנו, וביקשו שבאותו לילה יציע את מיטת הרבי במקומו, רבינו שמח על זכיה זו, ושפך עתירתו שיוכל להכין את משכב הצדיק כראוי ושתהא נוחה ועריבה לו.
למחרת שאל הרבי, מי הציע אמש את מיטתי, נבהל המשמש והצטדק שהיה טרוד בשמחת הנישואין והתיר לעצמו לבקש מהשמש שיכין לרבי את משכבו. אמר הרבי, אבקש שמהיום רק הוא יציע את מטתי, עם הזמן זכה להתקרב אל הקודש, והפך להיות משרתו ונאמן בית רבו, שחיבבו וקירבו ביותר.
בהיותו בן עשרים שנה שידכו רבו, אחר נישואיו נישאו רבו ושמו לאדון על כל ביתו, סיפר בנו של רבי מנדל ר' נתן לייב, שהוא ידע עוד ביום חתונתו של המשמש שהוא יקבל הרבנות מאביו, היה זה כאשר למחרת חתונתו נכנסתי לבית המדרש, וראיתי את החתן מכבד את בית המדרש כדרכו בכל יום.
חרה לי הדבר, נכנסתי אל אבי ואמרתי, המשמש החתן צבי, מבזה את היום טוב שלו ומכבד את בית המדרש כרגיל, השיב לי אבי, דאגתי כיצד אוכל להתפלל אם הוא לא יעשה זאת בשבעת ימי המשתה, הלא הוא מכבד את החיצונים, וטוב להתפלל אחרי שהוא מנקה אותן, עכשיו שאמרת שהוא מנקה, שמחתני.
העיד עליו רבו, כשם שהאריז"ל לא בא לעולם אלא בשביל תלמידו רבי חיים ויטאל זיע"א, כך גם אני לא באתי לעולם אלא בשביל הירש תלמידי.
בשנת תקע"ה נסתלק רבו מרימנוב, אז קיבל את מרותו של הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א, בהיותו אצלו לא הראה לו אותות של התקרבות ולכל דבר היה האחרון, פעם הזכירו בנו הרה"ק רבי אלעזר מדזיקוב זיע"א שיתן לו יין, ענה לו אביו, דע שכל גדולתו הוא מענווה, אם אחלק לו כבוד, יחריב את העולם. אך הוא גדול ממני, יגיע הזמן שאתה תעמוד על פתחו.
אחרי הסתלקות רבי נפתלי ביום י"א אייר תקפ"ז, החל להנהיג נשיאותו ברמה ורבים מגדולי וצדיקי דורו הגיעו להסתופף בצל קדשו.
קרוב לעשרים שנה הנהיג את העדה, בשבוע פרשת חיי שרה תר"ז נפל למשכב, ביום ד' ער"ח כסלו לעת ערב קרא לרבנית, בתו בת השבע ובנו בן השלוש, ויברכם בדמעות שליש, אחר התפלל ערבית בקול גדול, אור ליום ה' ל' מרחשוון ברך 'שהכל נהיה בדברו', אחר השכיב עצמו ויצאה נשמתו בטהרה, נטמן ברימינוב סמוך לציון רבו.
כחו הגדול בנתינת צדקה
הרה"ק רבי אשר ישעיה מרופשיץ זיע"א היה נחוץ פעם למעות. הציע לו חותנו הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א שיסע בעיירות לקבץ מעות. כששב לביתו שאלו חותנו על נסיעתו ומי נתן לו מעות, וסיפר לו. שאלו הרה"ק מראפשיץ, אם היה ברימנוב, אצל הרה"ק רבי צבי הירש מרימינוב זיע"א. אמר לו, הן. ושאל אותו: כמה נתן לך, בודאי נתן לך עשרה רובל כסף. אמר לו, שנתן לו יותר מזה. שאל אותו: אפשר נתן לך עשרים רובל כסף? אמר לו: עוד יותר. כן נמשך הלאה והלאה עד מאה רובל כסף, ואמר לו, שכן הוא, שנתן לו מאה רובל כסף.
אמר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ: מעתה אין שום חידוש אצלי מה ששמעתי אומרים על הרה"ק מרימינוב שהוא מתפלל בכוונה, כיון שיש לו כח הצדקה כל כך, כי זכורני שפעם לאחר ראש השנה נשאר בידי ריוח מן היום טוב סכום של עשרים רובל כסף, וחשבתי ליתן לסוחר הקמח עשרה רובל ולהטבח עשרה רובל, כי הייתי חייב להם. בתוך כך באה אלי אשה בבכיה עצומה שהיא עומדת להשיא את בתה ובידה אין כלום. נתתי לה עשרה רובל והיתה לה שמחה גדולה. אך אמרה שאם היה לה עוד עשרה רובל תהיה יכולה לעשות את החתונה בכי טוב, ונתתי לה גם העשרה רובל הנותרים. והנה אחר מעשה זו התפללתי בכוונה עצומה מאד, לכן אין תמיה אצלי על שהרה"ק מרימינוב מתפלל כל כך, כיון שיש לו כח הצדקה כזה.
